כשהצבא לוקה באמנזיה

איבוד ידע ומיומנות בתחומים צבאיים הוא מחלה קשה שתוקפת צבאות רבים. צה"ל לקה בה לפחות פעמיים: לפני מלחמת יום הכיפורים הוא איבד ידע ומיומנות בתחום של קרב ההגנה ולפני מלחמת לבנון השנייה - בתחום של ביצוע תמרון יבשתי רחב היקף. המאמר מסביר כיצד ניתן להתחסן מפני המחלה הזאת

הסכנה: התמחות-יתר באימונים

ההיסטוריה של צה"ל מוכיחה שבמלחמות ביצעו האוגדות והחטיבות משימות ששונות ממה שתוכנן להן מלכתחילה. לכן עליהן לרכוש קודם כול כשירויות בסיסיות, ובעדיפות שנייה - להתאמן על תוכניות אופרטיביות

היתרון האיכותי של צה"ל - לא על הטכנולוגיה לבדה

כדי לבסס את יתרונו האיכותי משקיע כיום צה"ל בעיקר בתחום הטכנולוגיה ולעומת זאת משקיע פחות מדי בתחום הפיקוד. זו טעות, שכן היתרון הטכנולוגי הוא שברירי, ואילו היתרון בתחום הפיקוד הוא יציב וקבוע הרבה יותר

תהליך בניין הכוח כתיאוריה מדעית - ואיך לצמצם את אפשרות הפרכתה במלחמה

תקפותה של כל תורת לחימה חדשה וינולותיו של כל אמצעי לחימה חדש הן בחזקת השערות - עד לרגע שבו מתקבלת ההחלטה לאמצם ולהטמיעם, במקרים רבים הם הופכים מאותו הרגע ואילך למוסכמות

השאיפה לוודאות בשדה הקרב והסכנה הטמונה בה

לאן נעלמה הגמישות?

פולחן הטכנולוגיה בצה"ל - להחזיר את האיזון לבניין הכוח ביבשה

הנטייה ההולכת וגוברת לחפש פתרון קסם טכנולוגי לכל בעיה מבצעית פוגעת בפיתוח מענים מסוגים אחרים - הן בהיבט התפיסתי והן בהיבט של המשאבים. התוצאה היא בניין כוח בלתי מאוזן, המביא לאפקטיביות צבאית פחות מכפי שניתן להשיג בתנאים הקיימים

השפעת החברה על הדוקטרינה ועל התרבות של צה"ל

צבאות מגבשים לעצמם לעיתים קרובות דוקטרינות צבאיות התואמות את התפיסות החברתיות המקובלות במדינותיהם. זה קורה גם בצה"ל, ולתופעה הזאת עלול להיות מחיר כבד

פרדוקס הכוח האווירי: יותר מדויק, פחות אפקטיבי (זמין גם בשמע)

למרות העלייה המשמעותית ביעילות הכוח האווירי - הודות לחימוש המונחה ולמודיעין האווירי המשופר - הרי שפעולות הנגד של האויב גורמות לדעיכת האפקטיביות שלו. ניתן לצמצם את המגמה הזאת באמצעות שילוב טוב יותר של תמרון יבשתי עם הפעלת הכוח האווירי

"האימון שלהם יהיה ישר ברטוב"

כיצד הניסיון המבצעי שצברו הכוחות הסדירים והכשירות הבסיסית של כוחות המילואים, אפשרו לצה"ל לנצח במבצע "חומת מגן" למרות ההכנות המוגבלות בדרגי המטכ"ל והפיקוד?