רחפנים עידן חדש של לוחמה נגד אוויר

המהפכה הטכנולוגית מתאפיינת בממשקים מתרחבים והולכים בין התווך הצבאי־ביטחוני ובין האזרחי. עם החשיפה לעולם הרחפנים, קיימת עליית מדרגה ביכולת האזרחית להתערב ולשבש פעילות ביטחונית שוטפת ובכלל. במקום לבזבז זמן על "תקופת הסתגלות" לאיום ולהבנת משמעותו - יש להכיר בו על־פי הפוטנציאל הגלום בו ולא על־פי הביצוע בשטח עד כה

פרק עשירי: ישראל והמהפכה הסורית — צופה מעורבת מן הצד

שכנים לצרה התגובה הצפויה של הערבים על תקיפה ישראלית באיראן

מאחורי דלתות סגורות עשויים מנהיגי מדינות ערב להודות לישראל על תקיפה של מתקני הגרעין באיראן - במיוחד אם התקיפה תהיה מוצלחת, ואם הם לא יסבלו מתגובה איראנית קשה

העתיד כבר כאן? דפוס ”היוון העתיד“ בתרבות הארגונית של צה“ל

בשנים האחרונות צה"ל אימץ דפוס שבמסגרתו הצהיר על יכולות צבאיות מתקדמות מבחינה טכנולוגית או על ביצוע פעולות המבטאות שינוי תפיסתי. בפועל, התקיים פער בין החזון למציאות. בעתיד יצטרך צה"ל להפריד בין יכולותיו בזמן נתון ותוכניות מלחמה המבוססות עליהן ובין תפיסות בניין כוח אשר מימושן אורך שנים

ספר : סוריה במלחמה: עלייתה ונפילתה של המהפכה בסוריה

הפילוסופיה של המהפכה

עידן האש בטהראן: האם הופתעו באיראן מכוחו של צה"ל

עידן האש בטהראן: האם הופתעו באיראן מכוחו של צה"ל? "איש לא שיער שחיל האוויר יכול לפעול מעל שמי איראן כמו שהוא פועל מעל שמי לבנון ועזה. מאות גיחות, שליטה אווירית מוחלטת, חיסול של בכירים והשמדת רוב הגרעין – וכל זה בלי שאיראן יכולה למנוע תקיפה. זהו היישום הטוב ביותר של עידן האש מבחינת הטווח וההשפעה האסטרטגית". בפרק חדש של "קול המערכות": סא"ל (מיל') ד"ר דן שיאון על מבצע "עם כלביא" בראי ספרו עידן האש שיצא לאור ב"מערכות", וד"ר תמר עילם גינדין, חוקרת איראן במרכז עזרי באוניברסיטת חיפה, שמספרת כיצד הגיבו באיראן למתקפת צה"ל

כעוף החול: שובה של סוריה של בשאר אל־אסד לליגה הערבית

שובה של סוריה לליגה הערבית הוא צעד חשוב בדרכה לזכות מחדש בהכרה ובלגיטימציה ערבית. עם זאת, הוא נעדר בינתיים משמעות מעשית. בעבור ישראל נותרה סוריה מדינה חלשה התלויה באיראן, בחזבאללה וברוסיה להישרדותה. עם זאת, שיפור במעמדה האזורי והבין־לאומי עשוי לפגוע בעתיד הרחוק בחופש הפעולה הכמעט מוחלט שממנו נהנתה ישראל, ולחייבה לחפש אחר דרכים אחרות להיאבק בנוכחות ובהשפעה של איראן בגבול הצפון

פרק ראשון: עם בוא ״האביב הערבי״

מרקסיזם ואסלאם ברחוב הפלסטיני

מדוע לבשה ההתעוררות הלאומית הפלסטינית ברצועת עזה אופי אסלאמי רדיקלי ולא מרקסיסטי חילוני?