מציג עמוד 2 מתוך 160 תוצאות
ספר חדש יצא לאור! האוגדה הראשונה מאת בני מיכלסון / פודקסט על הפתעה אסטרטגית / מאמר תגובה למאמר "הטנק (לא) מת. עכשיו הבה נדבר על מחלקת השריון" / מאמר על הלמידה הישראלית מהניסיון הסובייטי בבנייתו ובהפעלתו של מערך אסטרטגי להגנה נגד טילים / 60 שנה למותו של "הקיסר האמריקני", דגלאס מקארתור
צה"ל מצפה מכל יחידותיו ואנשיו לחתור לניצחון. המשמעות ברמת הלוחם וברמות הפיקוד הזוטרות ברורה – חתירה למגע עם האויב כדי להשמידו. בעוד תפקידו של הלוחם להילחם, תפקידו של המפקד לפקד. רצוי להגדיר כי במצבים כאוטיים, מה שמצופה ממפקדים בדרגים בכירים אינו רק חתירה למגע אלא גם, ולעיתים בעיקר, "חתירה לפיקוד"
אוגדת הגליל עשתה את כל הדרך מגבול ישראל-לבנון ועד ביירות ובדרך הרגה מאות מחבלים, שבתה 6,000 מחבלים ותפסה שלל רב. עקרון הפעולה המרכזי שלה היה החדרה מהירה של צוותי קרב משוריינים לעומק שטחו של האויב ולאחר מכן כיתור והשמדה של ריכוזי המחבלים
פעולות גדוד הסיור במלחמת יום הכיפורים הן דוגמה למצוינות טקטית. מנגד, סיפור המלחמה של הגדוד מציג גם את הבעייתיות בהפעלת כוחות סיור
הספר שלפניכם מציג את סיפורה המדהים של הקמת גדר המערכת בין ישראל ללבנון בשנת 1938. באדמה סלעית בתולית, כשהם נתונים להתקפות מצד ערביי הגליל ולבנון, הובילו יחד ההסתדרות הציונית, חברת "סולל בונה", ארגון "ההגנה" והצבא הבריטי, מבצע חסר תקדים לאותה תקופה. בספר מופיעים מכתבים וסיפורים שנכתבו על־ידי הפועלים, פעמים רבות הם התפנו לכך רק בסיומו של יום עבודה מפרך, באוהל רעוע לאור עששית. מתוך הכתבים עולה רוח חלוצית ומיוחדת שאפיינה את דור הקמת המדינה. הספר יוצא במהדורה מחודשת ב"מערכות" ביוזמת אוגדה 91 ובשיתוף ההסתדרות, וכולל הקדמות שכתבו מפקד עוצבת הגליל תא"ל שלומי בינדר ויו"ר ההסתדרות ארנון בר־דוד. איך לקרוא את הספר הדיגיטלי? • לקריאת הספר בפורמט דפדוף יש ללחוץ על "דפדוף בגיליון". • להורדת הספר יש ללחוץ על "הורדת PDF" קריאה מהנה
"כשהתחלנו את התמרון נכנסו באופן מאוד שמרני, בקצב איטי, על שטח מאוד מצומצם ואני חושב שזה לא שירת את מטרות המלחמה. צה"ל צריך לחזור מהר ליסודות התמרון כפי שהיה בראשיתו, תמרון שמדבר על דינמיות וחשיבה תחבולנית". [...] בסופו של דבר הנֻחבה היא מיליציה – מי שעשה כאן תמרון; מי שזיהה את נקודות התורפה שלנו אחת לאחת; מי שפעל במהירות בקצב גבוה ובסופו של דבר הצליח בתוך שעה להכריע אוגדה בצה"ל שהפסיקה לתפקד ב־8:00. למעשה, אם תחפש את תורת התמרון בהפוך – תמצא אותה ב־7 באוקטובר. לצערי הקרב הזה עוד יילמד בבתי הספר ואנחנו לא נהיה בצד הנכון". פרק מסדרת הפודקסטים "על התמרון" – שיחות עם תא״ל (מיל׳) יובל בזק על העבר, ההווה והעתיד של התמרון היבשתי. בפרק הרביעי – התמרון ב"חרבות ברזל" על אי הצלחותיו, ואיך אפשר ללמוד תמרון דווקא מפעולות האויב?
אסף חזני, אנתרופולוג בהכשרתו המקצועית-אקדמית, הוא גם קצין מילואים בעל ניסיון רב שהשתתף במלחמת "חרבות ברזל" משתי זוויות או צורות השתתפות, כפי שהוא מעיד על עצמו בכיתוב בגב הספר: "...התלכדות בין המקצוע הצבאי שלי להכשרה האקדמית שלי. כקצין השתתפתי במלחמה, כאנתרופולוג צפיתי בה. גם ההיפך הוא הנכון – כאנתרופולוג השתתפתי במלחמה וכקצין צפיתי בה". נראה כי זו אחת התרומות העיקריות של הספר, שמשלב את החוויה האישית, המשתתפת. לא מתוך הרצון לצפות ולחקור כנהוג באנתרופולוגיה, אלא מתוך היות חזני חלק אורגני ממפקדת אוגדה במלחמה, עם התצפית האנתרופולוגית. יומן השדה, כפי שהוא מכנה את הספר ומציג בכל פעם שהוא פונה לרגע לכתוב דבר מה שראה או חווה, הוא האמצעי העיקרי שבו אנתרופולוגים משתמשים כדי לתעד את תצפיותיהם בשדה. במקרה זה אולי יש פה מעין שילוב בין "יומן המבצעים" שבו מתעדים חיילים במוצבים במפקדות השונות את ההתרחשויות במלחמה, בהן פקודות, דיווחים ודרישות שונות, ובין "יומן שדה" – המקום שבו מתעד האנתרופולוג את התצפיות שערך
האתגר: התפיסה ארוכת השנים בצה״ל מפרידה בין בניין הכוח להפעלתו. מול זאת, האיום הרב־ממדי, קצב השינויים במאפייני האיום ותחרות הלמידה הטכנולוגית – מחייבים את אוגדות ההגנה המרחביות ליצור במקביל תהליכי בניין כוח ארוכי טווח (הדורש התפתחות ליניארית) וקצרי טווח (המותאם לשינויים התכופים באופי האיומים והמענה). אלא שתהליכי בניין הכוח ארוכי הטווח הם לעיתים מסורבלים ומתישים, ובזמן שעובר עד יישומם האיום בשטח משתנה, והאויב עשוי ללמוד כיצד להתמודד עם השינויים בפרק זמן קצר יחסית (מול הזמן הרב שלקח לפתחם). מול זאת, הניסיון לתת מענה מקומי מיידי לצרכים בשטח, עשוי להיות רק פלסטר ופתרון זמני שאינו מתאים לתהליכים מערכתיים ארוכי טווח של בניין הכוח. "הסיבות שגורמות לשינויים, משתנות אף הן".
ניתוח צבאי מקצועי, המנותק מהוויכוח הפוליטי על מלחמת שלום הגליל ועל מה שקרה בעקבותיה, מעלה כי המלחמה הזאת, שהתנהלה בין שהתנהלה בין 6 ל-11 ביוני 1982, השיגה את יעדיה הצבאיים המתוכננים בתוך חמש יממות בלבד - על אף תקלות שהיו בה, כבכל מלחמה - וזכתה לקונצנזוס ציבורי כמעט מלא
