מציג עמוד 196 מתוך 4558 תוצאות
במאמר "ניצחון ללא הכרעה" ממערכות 430 (אפריל 2010) חוזר אל"ם גור ליש לתפיסה שכה הזיקה לצה"ל במלחמת לבנון השנייה ולפיה אין צורך להכריע מלחמות, אלא ניתן להסתפק בהנחתת מכות כואבות על האויב. הבעיה המרכזית בגישה הזאת היא שידיה של ישראל קשורות, והיא אינה יכולה להנחית על אויביה מכות כואבות באמת. לכן במלחמה אין לה אופציה אחרת זולת הכרעת האויב
מלחמת לבנון השנייה ומבצע "עופרת יצוקה" הוכיחו שהעורף הוא יעד מרכזי של אויבי ישראל ושעמידות העורף היא מרכיב מרכזי בעוצמה הלאומית. לכן יש מקום להצעה שלשלושת מרכיביה של תורת הביטחון הישראלית - הרתעה, התרעה והכרעה – יתווסף עוד מרכיב: התגוננות
ספרו החדש של מרדכי נאור, "הרמטכ"ל הראשון יעקב דורי" (מערכות והוצאת מודן, תשע"ב) מסביר את סוד קסמו של דורי בעיני בן־גוריון בפרט ובעיני בני דורו בכלל
מקובל לחשוב שחשיבה יצירתית היא מתת אלוהים – "או שיש לך את זה, או שאין לך את זה". אך האמת היא שמדובר במיומנות שאותה ניתן ללמוד ולתרגל. המאמר סוקר את הצורך בחשיבה יצירתית ומציע דרכים פשוטות ליישומה בצבא
חמאס נוקט אסטרטגיה שיש בה סתירה פנימית מובנית: ברגע שהיא מוצלחת מדי, היא מחייבת את ישראל להפעיל כוח רב יותר ולהביסו - כפי שקרה במבצע "עמוד ענן". במילים אחרות: בכל פעם שחמאס מצליח - הוא נכשל
בניגוד לטענתו של תא"ל (מיל') ד"ר דב תמרי ("הכוח האווירי לאן?", מערכות 437 , יוני 2011) ישראל השתמשה בעבר - יותר מפעם אחת - בכוח אווירי בלבד כדי לפתור בעיות אסטרטגיות קשות
מלחמת העולם השנייה הייתה משופעת ב"ברבורים שחורים" – הפתעות יוצאות דופן שהייתה להן השפעה מרחיקת לכת על המלחמה. המאמר מנתח שניים מהם - מבצע "ברברוסה" וקרב הארדנים. לקחיו רלוונטיים גם למציאות של ימינו
באמצעות שימוש מושכל בתווך התת־קרקעי יכול צה"ל לשלוט באוכלוסייה עוינת כמעט בלי להתחכך איתה ובלי להסתבך בזירה הבין־לאומית
ננסה לשים את עצמנו במקומו של סטלין. מצד אחד אנחנו מקבלים עשרות התרעות ממקורות מצוינים על כך שהיטלר עומד לתקוף אותנו. מצד אחר מדווחים לנו שגרמניה אינה עושה הכנות כלשהן למלחמה בחורף, שהטנקים שלה נחותים בהרבה מהטנקים שלנו ומספריהם מועטים ביותר, שאין לה בעלות ברית חזקות, שהיא נלחמת בכמה חזיתות, ובכולן היא שקועה עד הצוואר. בנסיבות האלה מדוע שנחשוב שגרמניה עומדת לתקוף אותנו?