מציג עמוד 19 מתוך 1054 תוצאות
מאמר חדש על התהום הפעורה בין תפיסת הניצחון במערב בכלל ובישראל בפרט לעומת התפיסה בקרב ארגוני ההתנגדות / על כבלים, זרקורים, צוללות ואמנות, ועל לקחים מבניין הכוח הימי בין מלחמות העולם / המארינס חוגגים (כמעט) 250 שנים / 59 שנה לעצמאות רודזיה (זימבאואה): תולדותיה, המלחמה בה, מה אפשר ללמוד (ולא ללמוד) ממנה על חתרנות ולמה מעשים חשובים יותר מסיפורים
מאמר חדש מאת אל"ם (מיל') ג' על קווים לדמותו של צבא טרור / על חשיבותה של תאוריית מלחמה סדורה למדינאים ולכל העוסקים במעשה המלחמה / 76 שנים להנפת דגל הדיו / מאמר על קרב בדר (624) כמקור השראה למבול אלאקצא / 47 שנים למבצע ליטאני
ב־200 השנים האחרונות התרחשו כ־141 עימותים שבכל אחד מהם נהרגו לפחות 500 אנשים הקשורים ללחימה. מספר זה ומשך הזמן הארוך מאפשרים לנו להסיק מסקנות ראשוניות על טבע המלחמה בעת המודרנית. חוסר ההלימה בין התכנון האסטרטגי בצה"ל ל"חרבות ברזל" והאופטימיות של תכנון זה צריכים להעלות שאלות, שנכון שיובילו לשינוי באופן שבו הוא נערך, בעומקו ובמידת מושפעותו – בדרישות מקבלי החלטות בכירים
קליטת אמצעי לחימה חדשים, הטמעת טכנולוגיות ואמצעים חדישים ותהליכים אחרים, המתבצעים כפעולה דחופה מיידית בעקבות חשיפת הזנחת צבא היבשה בשנים האחרונות, הם מבורכים, אך יש בהם הסחת הדעת מהעיקר אל הטפל. על צה"ל ומפקדיו בכל הדרגים לעסוק בעיקר בחזרה ליסודות המקצוע ובחיזוקם, כדי שלקחי המלחמה הבאה יהיו טובים יותר
מלחמתם של האפצ'ים נגד ארה"ב במחצית השנייה של המאה ה-19 היא אחת ממלחמות הגרילה הממושכות והפחות מוכרות בספרות הצבאית של העת החדשה. ייחודה של המערכה טמון אומנם בעיקר באפצ'ים עצמם - עם קטן, עיקש וקשוח באופן יוצא מהכלל - אך מעבר לזה עולים נושאים רלוונטים שלא נס ליחם גם בימינו. מאלה מעניין לבחון בעיקר את דרכי ההתמודדות של צבא ארה"ב באתגר המתיש שניצב בפניו -לוחמה זעירה בתנאי שטח קשים
מאז מלחמת לבנון הראשונה כל מלחמותיו של צה"ל הן נגד ארגונים שאינם מדינות. מדובר במלחמות בעלות אופי השונה ממלחמות בין מדינות: אין בהן קווי חזית, האויב הוא מאוד חמקמק, ומטרתו אינה לכבוש שטח אלא להתיש ולהטריד. צבאות של מדינות מתקשים לנצח במלחמות כאלה, אך באמצעות אימוץ דרכי חשיבה חדשות יכולים לצאת מהמצר
סומליה היא מדינה לא מתפקדת שבה מתנהלת מלחמת אזרחים אכזרית ושמייצאת לשכנותיה טרור אסלאמיסטי. קניה, שגובלת בסומליה, ניסתה כבר כל פתרון אפשרי כדי להתמודד עם בעיית הטרור הסומלי - החל מפשיטות גמול וכלה בפלישה לשטח סומליה. הישגיה עד כה מוגבלים. נשמע מוכר, לא?
מפקדי צה"ל ביחידות הלוחמות הרגילות אינם נלהבים להקצות זמן לשיעורי קרב מגע. מדוע הפך קרב המגע לנחלתן הכמעט בלעדית של היחידות המיוחדות, ומה ניתן לעשות כדי לתקן זאת?
המלחמות מהסוג החדש יהיו עימותים ממושכים שמטרתם לשנות את פני היריב בתהליך איטי. ההתפתחות הזאת מחייבת שינוי עמוק באסטרטגיית הביטחון הישראלית
