מציג עמוד 187 מתוך 3293 תוצאות
במהלך מלחמת וייטנאם הפעילו האמריקנים תוכנית רחבת היקף להריסת התשתית הפוליטית, הצבאית והלוגיסטית של הווייט-קונג. במהלך שנות הפעלתה הביאה התוכנית ל"נטרולם" של יותר מ81 אללף תומכי וייט-קונג - ומתוכם חוסלו יותר מ-26 אלף. התוכנית פגעה קשה מאוד במאמצי הקומוניסטים להשתלט על דרום-וייטנאם, אך עוררה ביקורת קשה מבית בטענה שאין היא מוסרית
שאלון שפותח ואשר נועד למדוד את אקלים הבטיחות, את עבודת הצוות ואת סגנון המנהיגות ביחידות שדב התגלה כמכשיר ניבויי מובהק של נתוני הפציעות, של תקלות הנשק ושל כשלים משימתיים ובטיחותיים בשלוש חטיבות סדירות והצביע על הבדלים מובהקים בין חטיבות, גדודים, פלוגות ומחלקות. שימוש תקופתי בשאלון לצורך מתן משוב אישי למפקדים יכול לספק אמצעי לשיפור המוכנות ביחידות השדה
בעבר הלא רחוק נוס "חוק מור", הגורס כי כוח החישוב של המעבדים יכפיל את עצמו אחת ל-18 חודשים, ובאחרונה היו מי שחשבו שהתהליך הזה לא יוכל להימשך הלאה. והנה, בכל זאת, מוכיחים יצרני השבבים שוב ושוב שהם מצליחים לעמוד באתגר. יש לכך השפעה עצומה על פיתוחם של אמצעי לחימה יותר ויותר מתוחכמים
רוב המסתננים הערבים בין שלהי מלחמת השחרור למבצע קדש חדרו למדינת ישראל כדי להתיישב מחדש באזורים שמהם נמלטו או למטרות כלכליות - שוד, גניבה והברחות. אולם אף שהפעולות האלימות ממניעים לאומיים היו מיעוט, הן הטביעו את חותמן על התקופה כולה. לרוב הישראלים שחיו באותה עת זכורות השנים האלה כ"תקופת הפדארין" - המסתננים שחדרו למטרות רצח וחבל
תורת הלחימה של כוחות היבשה של צה"ל התבססה מאז 1964 ועד היום על ספרי "תורת הקרב". האויב השתנה, הסביבה המבצעית השתנתה, הטכנולוגיה שינתה את פניה לבלי הכר וגם מדינת ישראל וצה"ל עברו תמורות מרחיקות לכת, אבל "תורת הקרב" נותרה בעינה יותר מ-45 שנה. עכשיו יוצא סוף-סוף לאור יורש מעודכן ל"תורת הקרב" - "מבצעי כוחות היבשה"
תהליך ההתנתקות מרצועת עזה נבע מאינטרס חיוני לאומי של יצירת גבולות למדינה בהתבסס על פשרה גיאופוליטית. זו צריכה להיות מסגרת הדיון, ואין להכניסו בצורה מאולצת לכלים של דיון מקצועי צבאי. תגובה למאמרם של אלוף גרשון הכהן ושל אסף חזני "עיצוב המרחב ועיצוב המערכה בהתנתקות" )"מערכות" 432)
ז ע ז ו ע , ז ע ם , ת ס כ ו ל ומאמץ נואש להחזיר את הגלגל לאחור - כך הגיבו הפליטים הפלסטינים על מעמדם החדש בעקבות תבוסתם ב-1948 .בתגובות הזעם האלה ובמאמץ של ישראל לסכל את ניסיונות הפלסטינים לפגוע בה ולהחלישה מתמקד ספרו החדש של שאול ברטל "הפלסטינים מהנכבה לפדאאיון 1949-1956"
בגלל השאיפה לשלמות והחשש מכישלונות נוטים היום המפקדים לפקח באופן הדוק על הפקודים שלהם. הפקודים הפנימו את המציאות הזאת ונמנעים לרוב מלנקוט איזשהו צעד בלי לקבל את אישור המפקדים שלהם. את המציאות הזאת של פיקוח צמוד מחד גיסא ושל תלות מוחלטת מאידך גיסא מאפשר הטלפון הסלולרי
על ישראל להפסיק לראות בהכרעת האויב דרך מועדפת לסיום מלחמות ולאמץ תפיסה של ניצחון: השגת יעדי המלחמה באמצעות פגיעה קשה באויב, עד כי הוא ישאף לסיים במהירות את המלחמה. השינוי הזה מומלץ משיקולים של עלות-תועלת: כמעט בלתי אפשרי להשיג הכרעה במובנה הקלסי, מחירה יקר להחריד והיא לא מביאה תוצאות טובות יותר מאשר השגת ניצחון
הכושר הקרבי של חיילי המילואים אכן לוקה בחסר כפי שכותב סא"ל יריב ניב )"לא בכושר", "מערכות" 429 ,פברואר 2010 ,)אך אין די בפתרונות שהוא מעלה. פתרון אפשרי הוא להעניק תגמולי מילואים למי שיקדישו את זמנם הפנוי לאימוני כושר. הזכאות לתגמולים תיקבע על פי עמידה במבחני כושר