מציג עמוד 18 מתוך 450 תוצאות
מאמר חדש נוסף במלאת שנה למלחמת רוסיה-אוקראינה / 24 שנים ללכתו של תא"ל ארז גרשטיין / מודל פיתוח למג"ד גמיש מחשבתית / לוי אשכול על צה"ל ככור היתוך / 32 שנים לסוף מלחמת המפרץ הראשונה / הרצאתו של אלוף (מיל') תמיר הימן בכנס שדה הקרב העתידי השני
למרות שכרגע הדבר נראה דמיוני, מנקודת מבט גיאופוליטית אין להוציא מכלל אפשרות שבעתיד הלא רחוק תגיע הלחימה גם אל פני הירח. תאגיד התעופה והחלל האמריקני בדוח שצופה לוחמת חלל אפשרית בעתיד הקרוב
האם האמרה "חי"ר מנצח קרבות, אך לוגיסטיקה מנצחת מלחמות" רלוונטית למלחמת רוסיה-אוקראינה? אם ראייתו של מזכ"ל נאט"ו נכונה, והמלחמה תוכרע באמצעות הלוגיסטיקה, אזי המדד שיכריע את הכף הוא קצב ההצטיידות האוקראיני באמל"ח ותמיכה לוגיסטית בו, מול קצב התגבור הרוסי לזירה בכוח אדם לוחם
מאמר מעט שונה המציע טיפולוגיה חדשה של רמות המלחמה – אסטרטגיה, מערכה וטקטיקה – כאשר כל אחת מהן מכילה תתי־רמות קטנות, טכניות ואנושיות, שכן החלוקה הנוכחית אינה מספקת. מדובר בדיון תאורטי אך בעל השלכות מעשיות נרחבות תפיסתיות הן על בניין הכוח הן על הפעלתו
דפוסי כשל המודיעין של מלחמת יום הכיפורים 1973 חזרו על עצמם כמעט במדויק באירועים הטרגיים של שמחת תורה 2023, והותירו תחושה של טראומה ותסכול עמוק. כאילו לא למדנו דבר. המאמר תולה את סיבת הכישלונות, שביניהם הפרידו 50 שנה, בשני גורמים מרכזיים שהם בעיית שורש של המחקר המודיעיני ושל קבלת ההחלטות בהערכת המצב האסטרטגית והמערכתית הנלווית לה במערכת המודיעינית והביטחונית, כמו גם בממשק בינם ובין הדרג המדיני: שיטת המחקר הפרשני שמשמשת בסיס לעשייה המחקרית במודיעין יוצרת מסגור מעוור עיניים, שאינו ניתן לאתגור על ידי המנגנון המלאכותי של מחלקת הבקרה. המאמר מצביע על הצורך בגיבוש שיטת מחקר מודיעיני אחרת ומציע עקרונות לבניית תפיסה, תורה ונהלים לשיטת מחקר מודיעיני פרשנית־מדעית שמחייבת ניתוח ספקטרום מלא של דרכי פעולה אפשריות של היריב כחלק מהשיטה, בכל מחקר ומחקר, ובחינה אמפירית של הצפי המחקרי ככלי תהליכי מתמיד לשיפור וכוונון הערכת המחקר השלטת. אי אפשר לבטל לחלוטין את אי־הוודאות של העתיד ולכן, כחלק מהשיח השוטף בין המודיעין למקבלי ההחלטות, יש לערוך מראש תיאום ציפיות ריאלי, שיהיה שקוף לכל העוסקים בגיבוש ובמימוש מדיניות הביטחון הלאומי של ישראל, וייגע באחריות כל צד בתהליך המחזורי והמתמשך של גיבוש הערכת המודיעין וקבלת ההחלטות בהערכת המצב העוקבת. המאמר מציג את תחומי אי־הוודאות של הערכת המודיעין, ממפה ומתחם את אחריות המחקר המודיעיני לנוכח מגבלותיו בראיית הנולד, ומדגיש את האחריות של מקבלי ההחלטות בכל הרמות – מהרמה המדינית, דרך רמת בניין הכוח ומדיניות הפעלת הכוח ועד הרמה האופרטיבית – לתת מענה לחוסר הוודאות של העתיד, שמטבע הדברים נותר בהערכת המודיעין
