זה הצבא שאנחנו רוצים?
צה”ל כפי שעולה מספרו של עמוס הראל הוא צבא שאינו מעריך את תרומת החיכוך הקרבי להתפתחות של רוח החיילים והמפקדים. עמוס הראל, ”תדע כל אם עברייה - קווים לדמותו של צה”ל החדש” (כנרת זמורה ביתן, 2013)
מציג עמוד 176 מתוך 2375 תוצאות
צה”ל כפי שעולה מספרו של עמוס הראל הוא צבא שאינו מעריך את תרומת החיכוך הקרבי להתפתחות של רוח החיילים והמפקדים. עמוס הראל, ”תדע כל אם עברייה - קווים לדמותו של צה”ל החדש” (כנרת זמורה ביתן, 2013)
בד בבד עם ההכרה בחיוניותם ובתרומתם של הארגונים הבין־לאומיים הלא ממשלתיים בתחומי המאבק למען זכויות האדם גוברת הביקורת על שיטות הפעולה שלהם ועל תוצאותיהן. הכוונה היא בעיקר לכך שלא מעטים מאותם הארגונים הפכו למשרתיהם של ארגוני טרור
באמצעות שלושה מושגים - ”המיקוד המבצעי”, ”הערך הקרבי” ו”הערך האסטרטגי” - מסבירים המחברים מה יש לעשות כדי להפיק את המרב מהכוח הצבאי בעידן המלחמות החדשות
בצה”ל פועל בית ספר לתקשורת שמכשיר אנשי מקצוע לדובר צה”ל ובמקביל מלמד את מפקדי צה”ל כיצד להתנהל נכון מול התקשורת. חשיבותו של בית הספר נובעת מהמקום המרכזי שיש כיום לתקשורת בשדה הקרב
בני האמיש בארה"ב – כמו החרדים בישראל – מסרבים להתגייס לצבא מטעמי דת. אולם גם בשנים שבהן היה בתוקף שירות חובה בארה"ב, ידעו בדרך כלל שני הצדדים – השלטונות ובני האמיש – להגיע לפשרות שהם יכלו לחיות איתן
הוספת עקרון הגמישות לעקרונות המלחמה של צה"ל תעביר מסר חד וברור למפקדים בצבא בנוגע לדרך שבה יש לבנות את הכוח, לתכנן מבצעים ולהפעיל את הכוח
שירות של נשים בדרג המסתער אינו משימה חברתית שנוטל על עצמו צה"ל בהתנדבות על חשבון יכולותיו הקרביות, אלא להפך: מדובר בצעד שמחזק את יכולותיו הקרביות | תגובה למאמרה של אל"ם טליה לנקרי, "פורצות קדימה?" גיליון 454 ,עמ' 39
4 סיפורים קצרים ומרגשים העוסקים בשכול ובכלל זה בחזרה לשגרה אחרי סיקורת ספרים האסון הנורא. כותב הספר הוא קצין קרבי לשעבר ששכל את בנו במלחמת לבנון הראשונה | יעקב צור, עפיפון בשמי קריית-שאול, תל אביב, אופיר ביכורים, 2014 ,286 עמודים
בהיסטוריה הצבאית של ארה"ב מוזכרת מתקפת הטט בווייטנאם בנשימה אחת עם הפתעות פרל הרבור וקרב הבליטה. הפתעת הטט נבעה ממערכת הונאה מתוחכמת ויעילה שניהלה צפון־וייטנאם
בין ישראל לצרפת מתקיימים שיתוף פעולה ביטחוני מחד ותחרות מאידך בשלושה תחומים מרכזיים: מל"טים, טילים וחלל. אך בניגוד ליחסים הביטחוניים ששררו עד 1967 הפעם ישראל לא רק מקבלת, אלא גם נותנת