מציג עמוד 176 מתוך 9462 תוצאות
ספר זה הוא היחיד המנתח את קרבות מלחמת סיני הן ברמה הטקטית והן ברמה המערכתית, וכן את נושא עבודת המטה והפיקוד והשליטה בשתי אוגדות תוך השוואה ביניהן. הספר שופך אור על תהליך הפיכת האוגדה למפקדה על־חטיבתית קבועה, כלקח ממלחמת סיני ולקראת מלחמת ששת הימים, ומבהיר מדוע מחקר מלחמת סיני לקה בחסר שנים כה רבות.
הגיע הזמן לדיון עומק ולשיח בנושא גיוס חרדים לצה"ל, ופסיקתו של בג"ץ עשויה להביא את החברה הישראלית בדיוק לנקודה שכזו. שילוב חרדים ישפיע על מבנה הכוח, על תוכניות ההכשרה ועל תקציב הביטחון. צה"ל והחברה הישראלית צריכים לחשוב איזה מחיר הם מעדיפים לשלם. מחיר השילוב או מחיר הוויתור
"לא בטוח שבסוף, בשורה התחתונה, שהחברה הישראלית רוצה שחרדים יתגייסו. האם היא מבינה לעומק מה יהיה המחיר לגיוס של חרדים, מה זה יעשה לצבא, לחברה? כשאנחנו פותחים את הדלת – היא פתוחה לשני הכיוונים". פרופ' אלישבע רוסמן סגנית ראש המחלקה למדע המדינה באוניברסיטת בר אילן וחוקרת בכירה במרכז בגין סאדאת למחקרים אסטרטגיים בריאיון ל"קול המערכות" בנוגע לשאלה מהם התהליכים שהביאו את החרדים לצאת ממעגל שירות החובה. הריאיון מגיע על רקע המאמר "על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על גיוס חרדים לצה"ל?" שהתפרסם ב"מערכות", ונוגע בהשלכות של גיוס ואי גיוס חרדים לצה"ל
במהלך מלחמת וייטנאם הפעילו האמריקנים תוכנית רחבת היקף להריסת התשתית הפוליטית, הצבאית והלוגיסטית של הווייט-קונג. במהלך שנות הפעלתה הביאה התוכנית ל"נטרולם" של יותר מ81 אללף תומכי וייט-קונג - ומתוכם חוסלו יותר מ-26 אלף. התוכנית פגעה קשה מאוד במאמצי הקומוניסטים להשתלט על דרום-וייטנאם, אך עוררה ביקורת קשה מבית בטענה שאין היא מוסרית
באוגוסט 1994 הונהגה בקורס חובלים תפיסת הדרכה חדשה, שהגדילה באופן משמעותי את שיעור הצוערים המסיימים את הקורס בהצלחה, וזאת בלי להתפשר כלל בכל הנוגע לדרישות המחמירות של הקורס. להגדלת שיעור המסיימים בהצלחה יש חשיבות גדולה: צוער שהשתתפותו בקורס חובלים מופסקת בשלביו המתקדמים לא רק מהווה השקעה גדולה שיורדת לטמיון, אלא גם בזבוז עצום של פוטנציאל. לאחר שצוער עוזב את קורס חובלים נותר לו בדרך כלל זמן קצר מכדי לשרת שירות משמעותי, ומדובר למעשה באי-מימוש פוטנציאל של הטובים שבמועמדים. צה"ל אינו יכול להרשות לעצמו לאבד דווקא את החבורה המצוינת הזאת
בנסיבות המיוחדות ששררו בימיה הראשונים של אינתיפאדת אל-אקצא הייתה ההחלטה לפנות את מדחת יוסף ז"ל ממתחם קבר יוסף באמצעות הפלסטינים שקולה, נכונה ונבונה. באותה עת עדיין שררו מידה רבה של אמון ושל הסתמכות הדדיים בין צה"ל לבין הרשות הפלסטינית, ואלה הוכיחו את עצמם לפני האירועים, במהלכם ואחריהם. חשוב להסביר את העובדה הזאת כדי לנפץ את מיתוס ההפקרה, שקנה לו שביתה לא רק בציבור הרחב, אלא גם בצה"ל
התבטאותיהם ומעשיהם של ראשי הרשות הפלסטינית מוכיחים בבירור כי הם מעולם לא התכוונו להגיע לפשרה היסטורית אמיתית עם הציונות, המבוססת על חלוקת הארץ. את התהליך המדיני הגדירו הם עצמם כ"סוס טרויאני", שאיפשר לפלסטינים להגיע לעמדה מדינית וצבאית משופרת לקראת המערכה המכריעה על העצמאות ועל השיבה - מערכה אשר נועדה להביא בסופו של דבר להחרבתו של המפעל הציוני
רוב המסתננים הערבים בין שלהי מלחמת השחרור למבצע קדש חדרו למדינת ישראל כדי להתיישב מחדש באזורים שמהם נמלטו או למטרות כלכליות - שוד, גניבה והברחות. אולם אף שהפעולות האלימות ממניעים לאומיים היו מיעוט, הן הטביעו את חותמן על התקופה כולה. לרוב הישראלים שחיו באותה עת זכורות השנים האלה כ"תקופת הפדארין" - המסתננים שחדרו למטרות רצח וחבל
הייתה זאת אשליה לצפות שכוחות הביטחון הפלסטיניים יחלצו עבור צה"ל את מדחת יוסף הפצוע מקבר יוסף, ולכן הייתה זאת שגיאה להעדיף את אופציית החילוץ על-ידי הפלסטינים על פני כניסה אלימה לתוך קבר יוסף. האשליה הזאת נבעה, בין השאר, מכשלים בקונספציה, שנוצרה בעקבות החשיבה המערכתית שנעשתה בפיקוד המרכז בשנים שקדמו לעימות הנוכחי. תגובה למאמרו של תא"ל יעקב זיגדון, "קבר יוסף: לא הפקרנו- לא הסברנו" ("מערכות" 382, פברואר 2002)
על פי אחת הגישות בחקר המלחמות, למלחמה - בדומה לתופעות הטבעיות בעולם - יש מהות, דהיינו, יש לה מאפיינים שהכרחיים לקיומה, והמאפיינים האלה הם נצחיים ובלתי משתנים. אולם על פי גישה מנוגדת, תופעת המלחמה נעדרת מהות קבועה, דהיינו, שום מאפיין של המלחמה אינו הכרחי לקיומה ואינו נצחי ובלתי משתנה. הסוגיה הזאת מרתקת, אבל מקבלי ההחלטות צריכים לשאול את עצמם שאלות שונות לגמרי