השנה שבה נכבשה מחציתה של ארץ ישראל
ספרו של ג'ון ד' גריינג'ר, הלחימה על ארץ ישראל 1917( ,תל-אביב ובן- שמן, מערכות ומודן, 2012 )הוא תוספת ראויה למדף העברי הדל של ספרים שעיסוקם הוא הזירה הארץ ישראלית במלחמת העולם הראשונה
מציג עמוד 169 מתוך 2441 תוצאות
ספרו של ג'ון ד' גריינג'ר, הלחימה על ארץ ישראל 1917( ,תל-אביב ובן- שמן, מערכות ומודן, 2012 )הוא תוספת ראויה למדף העברי הדל של ספרים שעיסוקם הוא הזירה הארץ ישראלית במלחמת העולם הראשונה
רשימה חלקית של נושאים הקשורים למלחמת יום הכיפורים שיש לחקור אותם לעומק וללמוד מהם לקראת המלחמות הבאות
לא הפתעה הייתה במלחמת יום הכיפורים אלא אסטרטגיה מכוּונת של משה דיין לאפשר לערבים להנחית את המכה הראשונה. שר הביטחון העריך שזוהי הדרך לשמר את הסטטוס קוו בשטחים. באמצעות אי־הפעלת האמצעים המיוחדים סייע ראש אמ”ן אלי זעירא לדיין לממש את האסטרטגיה שלו
בחינה מדוקדקת של המקורות על כיבושה של לוד במלחמת העצמאות מלמדת כי "טבח השבויים והאזרחים" במסגד הגדול בעיר לא היה ולא נברא
מקורותיו של ביצוע לקוי טבועים יותר מכול בתכנון שגוי. בתורת הלחימה של צה"ל אין הבדל מהותי בין תהליך נוהל הקרב (התכנון) לתהליך הערכת המצב (קבלת החלטות). אפשר שזו אחת הסיבות לכישלונו במלחמת לבנון השנייה
במלחמת לבנון השנייה חזרה על עצמה התופעה שבה היה קיים מודיעין מעולה ברמת החטיבות והגדודים, ואילו ברמת הפלוגות, המחלקות והחיילים הבודדים הוא היה לקוי ביותר. לתופעה הזאת ניתן לשים קץ באמצעות כיתת מודיעין, שבראשה קצין מודיעין פלוגתי, שתעמוד לרשותו של כל מ”פ
ספרו של אל“ם (מיל‘) משה גבעתי ”בודדים על התל - קרב תל א-סקי במלחמת יום הכיפורים“ - מספר את סיפורם של 27 לוחמים שמצאו את עצמם מכותרים על ידי כוחות סוריים גדולים וניהלו קרב רצוף מעשי גבורה יוצאי דופן עד שחולצו. הספר מביא תיאור מדויק מאוד - ומרגש עד דמעות - של הקרב
"צריך להיזהר מאוד, סוריה זו פוליטיקה למתקדמים. שום דבר הוא לא ישר ולעניין. אני מציע לא להתערב בשום מקום שאין לנו בו הבנה ברורה לאן אנחנו הולכים ומה המטרה שלנו. זה מסוג הדברים שאתה יודע איך זה מתחיל ואתה אף פעם לא יודע איך זה נגמר. מצד שני במקומות שאנחנו יכולים להשפיע יכול להיות שכדאי לבנות מערך דיפלומטי, צבאי, ביטחוני ומודיעיני כדי לקדם דברים שבהם יש אינטרס משותף". בשבועות האחרונים, ובעיקר בימים האחרונים, סוריה משנה פניה. סא"ל (מיל') ד"ר מורן לבנוני, חוקר סוריה ולבנון, בריאיון ל"קול המערכות" על מה שקרה, ואולי מה שיקרה במדינה השסועה
כל ניסיון להצביע על כיוונים צפויים להתפתחות תפיסת פיקוד משימה עלול להיתקל בגורל הצפוי למתנבא. באימונים ובהכשרות גוברת החשיבות של בקיאות בעלי התפקידים בתו"ל העדכני ושל שליטתם במושגים ובמונחים המקצועיים. כאן לעולם נחיה בתוך מתח ארבע קוטבי שבין המפקד המקצועי ובין המפקד בעל תחושת השליחות. כך או כך, נדמה כי פיקוד משימה הייתה ועודנה הגישה העדיפה להשגת ניצחון בשדה הקרב
המאמר עוסק במתח שבין מחויבות וצייתנות במקצוע הצבאי, ובוחן את יחסי הגומלין ביניהם דרך מקרה הבוחן של אל״ם אלי גבע, מפקד חטיבת שריון בצה״ל במלחמת לבנון הראשונה (1982) שביקש שלא לפקד על חטיבתו, ככוח המוביל, אם תינתן פקודה להיכנס לבירות. גבע, שפעל ממניעים מוסריים עמוקים, מציב דוגמה ייחודית להתנגשות בין מחויבות מוסרית למחויבות ארגונית, ומאיר את גבולות הציות העומדים בפני מפקדים בכירים ואת משמעות האחריות האישית בצבא דמוקרטי. המאמר מבחין בין שני מנגנוני היענות צבאית: צייתנות, הנובעת מכפיפות סמכותית ומושתתת על פחד מענישה; ומחויבות, הנשענת על מצפון, הזדהות עם מטרות ותחושת שליחות פנימית. בעוד צייתנות היא תנאי הכרחי לתפקוד ארגוני - היא עלולה להפוך לעיוורת ומסוכנת כאשר היא מנוגדת לערכים מוסריים. המחויבות, לעומתה, מאפשרת ספקות, בחינה מוסרית ואף מחאה - אך גם פגיעה באיזון בין נאמנות למערכת ליושרה אישית. באמצעות ניתוח מושגי וערכי של מקרה גבע אציע שלושה קריטריונים ללגיטימיות של החלטות צבאיות - הצדקת המטרה, סמכות תקינה ותאימות לערכי הפרט - ואגזור עקרונות המסבירים את התנאים שבהם מחויבות עשויה לגבור על צייתנות. המאמר, ארבעה עשורים לאחר שפורסם לראשונה, מצביע על הרלוונטיות המתמשכת של סוגיה זו להקשרים עכשוויים, שבהם מתחדדים שוב היחסים בין צה״ל, החברה והערכים הדמוקרטיים שהוא מושתת עליהם