מציג עמוד 158 מתוך 9462 תוצאות
רבות מהגיחות של חיל האוויר במלחמת לבנון השנייה לא כוונו כדי לפגוע ישירות בעוצמתו של חזבאללה, אלא כדי לשכנע את מנהיגיו שהמשך הפעולה נגד ישראל יסב להם נזק בלתי נסבל וכי מוטב להם לשנות את דרכי פעולתם. הדוגמה המובהקת לכך היא הפצצת רובע דאחייה בביירות. ההיסטוריה מוכיחה כי מדובר בדרך פעולה מאוד לא יעילה, והמאמר מסביר מדוע סיכויי הצלחתה קלושים
ערב מלחמת לבנון השנייה בוצע בצה”ל שינוי ארגוני נרחב. אף שתחקיר קבע כי לא ניתן לייחס את הכשלים שנתגלו במלחמה לשינוי הזה, הוחלט לבטלו כמעט כליל. המאמר סוקר את הרקע לשינוי ומסביר מדוע הוחלט בסופו של דבר לוותר עליו
אל”ם שמואל גורדון דוגל ב”משמעת ביקורתית” (“ביקורת מוסר המלחמה”, מערכות 419 ,יוני 2008 ,(שלפיה חיילים יבצעו פקודות רק אם אלה נראות להן מוסריות. במלחמת לבנון הראשונה הובילה הגישה הזאת למקרים שבהם סירבו טייסים לסייע לחבריהם שעל הקרקע, ובלבד שלא ייפגעו חפים מפשע
בקרבות האוויר הבודדים שהתרחשו בשנות ה-60 הפגינו הטייסים הירדנים יכולת גבוהה והיו יריבים קשים לטייסים הישראלים. הדבר נבע הן מהרמה המקצועית הגבוהה של הטייסים הירדנים והן מהעובדה שהטייסים הישראלים התאמנו במיוחד לקראת עימות עם חילות האוויר של מצרים ושל סוריה והזניחו את האימונים לקראת עימות עם חיל האוויר של ירדן. עם זאת עליונותו של חיל האוויר הישראלי הייתה מוחלטת, והעובדה הזאת באה לידי ביטוי במלחמת ששת הימים
חיילים וקצינים רבים נוקטים מדיניות של "ראש קטן" לא בגלל עצלות אלא משום שהמערכת בעצם מצפה מהם לנהוג כך. אם רוצים חיילים בעלי "ראש גדול" צריך לתת להם אחריות וסמכויות
יש לזכור שההפתעה היא גורם החולף עד מהרה. כדי להאריכה, ולנצל כראוי את השפעתה ההתחלתית, נתונה בידי היוזם אפשרות אחת בלבד והיא - להקדים את האויב בכל מהלכיו - כלומר להבטיח קצב פעולה העולה על זה של תגובות יריבו
