מדיניות הגרעין האיראנית: רציונל, יעדים ודרכי פעולה

תוכנית הגרעין הפכה מוקד לדיון סוער בתוך איראן, אך עיקרו של הדיון עוסק כיצד יש לנהוג מול לחצי הקהילה הבין לאומית כדי להשיג את הפצצה

בין הצפון והדרום: המתח בין הזירות בעיצוב מדיניות הביטחון הלאומי של ישראל

בימים אלה, 20 שנים לנסיגת צה"ל מלבנון, מתהווה שיח ציבורי על אודות פעילות צה"ל ברצועת הביטחון וכן בנוגע להליכי קבלת ההחלטות ברמה האסטרטגית. נראה כי בסוף שנות ה־ 80 של המאה הקודמת, נמצאה ישראל בבעיה אסטרטגית דומה – מתח בין המענה לאנתפאדה הראשונה בזירה הפלסטינית ובין הגברת המעורבות האזורית של איראן עם הקמתו של חזבאללה בדרום־לבנון. באותם ימים התמודדה ישראל בעיקר עם האנתפאדה הראשונה, ולא זיהתה את ההתהוות החמורה בלבנון. הפעם, לתחושתי, השכלנו לפעול אחרת.

הסכנה בהגבלה של פיתוח מערכות מבוססות בינה מלאכותית לצרכים צבאיים

עם החששות המבוססים והלא מבוססים מהפוטנציאל העתידי של מערכות הנשק האוטונומיות מבוססות הבינה המלאכותית והאופנה הרווחת בחלק מהמדינות והתעשיות להתרחק מתחום זה, ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להיות "הג'נטלמן של המזרח־התיכון"

מנהל צבאי והגנה לאומית

לדמותה של התנועה הלאומית הערבית

גריבלדי ו"מסע האלף"

כלכלת הביטחון הלאומי בעידן הגרעיני

מודיעין וביטחון לאומי

התנועה הלאומית הפלסטינית- מעימות להשלמה?

פרק ד' – בניין הכוח כאספקלריה של תפיסת הביטחון הלאומי