אירועי מדיה של המדיה: אירועי טרור קשים כאירועי מדיה

בהתבסס על מחקר אורך על הסיקור התקשורתי של פיגועי טרור, מאמר זה מציע מודל לאופן שבו ניתן להמשיג את הסיקור של פיגועים אלה כאירוע מדיה, ובוחן את התפקיד שהדבר משרת בחברה. ההנחה המרכזית של המודל היא שעיתונאים משנים את מסגרת הסיקור החדשותי שלהם כאשר הם עוסקים בפיגועי טרור חריגים; הם זונחים את המסגרת המקצועית הנורמטיבית הרגילה שלהם, הכוללת פעילויות כמו ביקורת על פעולות השלטון, ומאמצים מסגרת סיקור לאומית־פטריוטית המבקשת להשיב את הסדר על כנו ולקדם לכידות חברתית לחיזוק כוח העמידה נגד הטרור והשלכותיו.  המודל יכול להועיל בהבהרת תפקידה של התקשורת לאחר אירוע טרור. בעוד היא מסתכנת בהגברה של ההיבטים המאיימים של אירוע הטרור באמצעות מתן במה ציבורית למבצעיו, העיתונאים, כאשר הם פועלים כפטריוטים ולא על פי הנורמות המקצועיות המקובלות בשגרה, חותרים תחת המסר של המחבלים בדרך שבמקום להעביר מסר של טרור, אימה ובהלה, התקשורת מעבירה לחברה המותקפת מסר של סולידריות, שותפות, סיבולת ועמידה עיקשת מול איום הטרור. המודל עשוי להיות שימושי גם להבנת הסיקור התקשורתי של מצבי משבר אחרים מלבד פיגועי טרור קשים. לנוכח אירועי 7 באוקטובר 2023 ומלחמת "חרבות ברזל", המאמר יתייחס ליישום המודל גם לאירועים אלה בבדיקה ראשונית של סיקור בשבוע הראשון שלאחר התקפת חמאס על היישובים בעוטף עזה

טכנולוגיות "מפציעות ומשבשות" בעולם הביטחוני

שימור היתרון הטכנולוגי של ישראל חיוני ליכולתם של צה"ל ומערכת הביטחון להגן על המדינה מפני איומים פוטנציאליים עתידיים. ההתפתחות הטכנולוגית המואצת של השנים האחרונות מובילה לטכנולוגיות המכונות "משבשות", "מפציעות" ואפילו "בלתי נמנעות". מבחינה ביטחונית, הגדרת הטכנולוגיות הללו מתמקדת בתשעה תחומים עיקריים: בינה מלאכותית (AI), נתוני עתק, אוטונומיה, טכנולוגיה קוונטית, ביוטכנולוגיה ושיפורים אנושיים, טכנולוגיות על־קוליות, טכנולוגיות חלליות, חומרים וטכנולוגיות ייצור, אנרגיה והֲנָעָה (propolsion). במסגרת בניית האסטרטגיה הביטחונית של ישראל וצה"ל ל־2030 ואילך, יש לעסוק בהתפתחות הטכנולוגית בתחומים אלה כהזדמנות, אך גם כסיכון במקרה שהתפתחויות בתחומים אלה יִשְׁחקו את היתרון הטכנולוגי של ישראל. על מנת להתמודד בצורה אמפירית עם שאלת המחקר ¬¬– כיצד לשמר את היתרון האיכותי של ישראל לנוכח התפתחותן של טכנולוגיות מפציעות ומשבשות, מאמר זה משתמש בחקר מקרה של התפתחות והתקדמות בטכנולוגיות בַּתחומים נתוני עתק ובינה מלאכותית. המטרה היא לבחון מה אפשר ללמוד מקצב ההתקדמות של טכנולוגיות אלה בנוגע לטכנולוגיות משבשות ומפציעות אחרות. ממצאי המחקר מצביעים על כך שהדרך הטובה ביותר להאיץ את קצב ההתפתחות בתחום הטכנולוגיות המפציעות והמשבשות, הוא להתמקד בבניית יכולות טרנספורמטיביות (transformative capacity). מאמר זה מציע לחלק את היכולות הטרנספורמטיביות הנדרשות לארבעה גורמים מרכזיים: 1. יכולות הנדרשות לפיתוח טכנולוגי; 2. יכולות הנדרשות לשיפור קצב אימוץ הטכנולוגיה ברמה האינדיווידואלית; 3. יכולות הנדרשות לשיפור קצב ההתאמה הארגונית לטכנולוגיה; 4. יכולות הנדרשות למיסוד והטמעה חברתית של הטכנולוגיה. לסיכום, מובאות ההמלצות המרכזיות שהוכחו כמוצלחות במקרה הבוחן ואשר ניתנות ליישום בישראל, בגופי הביטחון ובקהילת המודיעין, ונערך דיון במגבלות המחקר ובצורך במחקרי המשך

המוטיבציות של נשים לשירות קרבי בגדוד קרקל

המחקר בוחן את המוטיבציות של נשים לשירות קרבי בתפקידי לוחמה בצה"ל ובגדוד קרקל בפרט, תוך התמקדות בחוויותיהן הסובייקטיביות ובמשמעויות שהן מייחסות לבחירתן. בשנת 2000 הוקדם הגדוד במטרה להגן על גבולותיה הדרומיים של ישראל, ומייצג מאז מהפכה שקטה בגישה הצבאית כלפי נשים בתפקידי לוחמה. הגדוד הוקם בתחילתו כיחידה מעורבת לגברים ולנשים, ומשמש כמעבדה חיה לבחינת השתלבותן של נשים בתפקידים קרביים. במחקר זה ביקשנו להבין מדוע נשים בוחרות בשירות קרבי, כיצד הן חוות את השירות, מהן המשמעויות שהן מייחסות לו וכיצד השירות משפיע על זהותן האישית והמקצועית לאורך זמן. שאלות המחקר הן מה המוטיבציות העיקריות של הנשים לבחירתן בשירות קרבי, ובגדוד קרקל בפרט? כיצד מתפתחות ומשתנות המוטיבציות שלהן במהלך תקופת השירות? והאם ועד כמה השירות הקרבי משפיע על זהותן האישית, המקצועית והמגדרית של החיילות ששירתו בו? מבחינת הֶֶקשר היסטורי ותרבותי, מעורבותן של נשים בצה"ל החלה עוד בתקופת ההתיישבות ובמלחמת העצמאות, אולם לרוב הן שימשו בתפקידים תומכים - מזכירות, תקשוב, הוראה ותפקידי מטה. מדיניות זו נבעה מתפיסות מגדריות מסורתיות שראו בנשים ככאלה הזקוקות להגנה, ולא ככאלה היכולות להגן על אחרים. בשנות ה־ 90 של המאה ה־ 20 חל שינוי מהותי בתפיסות אלה בעקבות פסיקת בג"ץ בעניינהּּ של אליס מילר, ולפיה אין להפלות נשים בקבלה לקורס טיס וליחידות קרביות על בסיס מינן ומגדרן. המושג המרכזי במחקר זה הוא "מוטיבציה לשירות קרבי", ומתייחס למכלול הגורמים הפסיכולוגיים, החברתיים, התרבותיים והאידיאולוגיים הדוחפים נשים לבחור לשרת בתפקידים קרביים. זהו תהליך מורכב הכולל רבדים מודעים ובלתי־מודעים, הפועל ברמות השונות של הפרט ושל החברה (וולדמן ועמיתיה, 2021). מושג נוסף הוא "זהות מקצועית קרבית" המשקף את התהליך הדינמי שבו נשים צעירות מפתחות תפיסה עצמית כלוחמות, ומשלבות זהות זו עם זהותן האישית והמגדרית .(Enloe, 2013) המושג השלישי הוא "השתיקה המגדרית" הנגזרת מהביקורת הפמיניסטית של קרונסל (Kronsell, 2006) ומתייחסת לאופן שבו נשים במוסדות גבריים (למשל צבא) מתמודדות עם הנחות היסוד המגדריות, וטוענת שהמוטיבציה של נשים לשירות קרבי עשויה לנבוע מהרצון להיאבק באי צדק חברתי ולאתגר תפיסות חברתיות ותרבותיות. המחקר נערך בגישה איכותנית־נרטיבית, הממוקדת בסיפורים ובהתנסויות האישיות של המשתתפות. הבחירה בגישה זו נבעה מהרצון להבין לעומק את המשמעויות הסובייקטיביות שמשתתפות המחקר מייחסות לחוויותיהן .(Denzin & Lincoln, 2011) במסגרת המחקר ערכנו 21 ראיונות עומק מובנים למחצה עם נשים שהתגייסו לגדוד קרקל בין השנים 2014 – 2016 . הראיונות נמשכו בין 45 – 90 דקות וכללו שאלות פתוחות בנושאים, כגון המוטיבציה הראשונית לבחירה בשירות קרבי, חוויות משמעותיות במהלך השירות בגדוד קרקל, התמודדות עם אתגרים ועם קשיים, יחסים עם עמיתים גברים ונשים, השפעת השירות על הזהות האישית ותוכניות לעתיד. המשתתפות במחקר מייצגות מגוון רחב של אוכלוסיות מבחינת גיל, מצב משפחתי, מקום מגורים והתפקידים הצבאיים הספציפיים שמילאו. עוד עולה מניתוח הנתונים הדמוגרפי, שלמעלה מ־ 70% מהמרואיינות ממשיכות לשרת במילואים או בקבע - נתון שמעיד על מחויבות גבוהה לשירות הצבאי

בהם יותר מכול

התפשטות הנשק הגרעיני בעולם

תוכן העניינים

הערכה זהירה

במעגלות סין נוכח סין האדמה

פסיפס: דתות ועדות בצה"ל

בצה"ל על כלל יחידותיו, משרתים שכם אל שכם חיילים מרקע שונה המשתייכים לדתות ועדות שונות. יחד הם יוצרים רקמה אנושית ייחודית. זהו פסיפס מרהיב, המורכב מחלקים קטנים ומשמעותיים, כשלכל חלק בפסיפס יש מקום מיוחד משלו ובלעדיו יהיה הפסיפס חסר בשל צבעו ובשל ייחודו. השירות הצבאי המשותף והייחודי, יוצר את התשתית למפגש הראשוני ולהיכרות של כל חלקי הפסיפס הישראלי. ההיכרות האישית ובניית האמון ההדדי בין המפקד וחייליו אינה נבנית רק בהכרת נתונים טכניים על אודותיו, אלא דווקא מתוך היכרות אישית של הרקע הדתי והתרבותי שבו צמח וגדל וממנו בא. הכרת תרבותו של האחר יוצרת רעות, שותפות ומחויבות, התומכות כולן במשימה הצבאית. הספר פותח צוהר להיכרות עם הדתות והעדות השונות ומאפשר למידה ומפגש בלתי אמצעי עם העולם התרבותי־דתי העשיר שממנו הגיע החייל. ספר זה הוא כלי עזר למפקד בבניית נדבך אישי ומקצועי בקשר זה. סא"ל הרב חיים וייסברג משמש כרע"ן כשרות ברבנות הצבאית. בעבר שירת ביחידות שדה והדרכה. וייסברג הוסמך לרבנות על ידי הרבנות הראשית לישראל ובעל תואר שני בחינוך. ספרו הראשון זכרון עולם יצא לאור ב־2008. פסיפס הוא ספרו השני. איך לקרוא בספר? • לקריאת הספר בפורמט דפדוף יש ללחוץ על "דפדוף בגיליון". • להורדת הספר יש ללחוץ על "הורדת PDF" • לקריאת כל פרק בנפרד יש לגלול למטה וללחוץ על הפרק הרלוונטי. קריאה מהנה

תהיה מלחמה בקיץ...