המצפן לבניין כוחו של צה"ל בתפיסת הביטחון הלאומי: גישת בן־גוריון והשלכותיה כיום

אם מכנסים את כל התובנות העולות מהגותו ומכתביו של בן־גוריון, ניתן להבין כי המבנה הייחודי של צה"ל הוא מלאכת מחשבת, הנגזרת ממחשבה אסטרטגית, ציונית ועמוקה. מאמר זה הוא הפרק הראשון בתפיסת בניין הכוח של צה"ל, שנכתבת בימים אלה ותפורסם בתוך הארגון, ומציג את יסודות בניין הכוח של צה״ל בראי תפיסת הביטחון הלאומי, מהקמתו ועד היום

אין פיקוד אחר

צה"ל נדרש לאמץ את "פיקוד משימה" כפילוסופיית הפיקוד הבלעדית, ועדיף לכנות אותה בפשטות "פיקוד". באמצעות לימוד הפילוסופיה הזאת והכלים המעשיים שהיא מציעה נכשיר את כלל המפקדים

מי שלא מעז

לצד התמרון היבשתי בחזית, הפעולה בעומק במלחמה הבאה היא סיכון מחושב. חומרת האיום על העורף, והעובדה שאויביה במעגל הראשון בנו עצמם כדי שיוכלו לפעול גם בנוכחות מאמץ האש העוצמתי והמדויק של צה"ל, הופכות אותה לכדאית ולנחוצה

עומק לפנים בהגנת היישוב

יצירת עומק בהגנה על יישובים הייתה תמיד אתגר מעשי בשטח. בעקבות מאמרם של תא"ל (מיל') ד"ר מאיר פינקל ותא"ל ימין מציע הכותב מענה ובו שינוי יסודי בתפיסת ייעוד הגדר ההיקפית ביישובים, וייעודה מגבול גזרה למכשול גמיש יותר, המאפשר לחימה יעילה מעבר אליה, בתצפית, באש ואף בתנועה של כוחות, ללא ויתור על שטח או צורך בתנועת תושבים תחת אש

על המידתיות

שאלת הלא מעורבים במלחמה מכילה לעיתים דילמה מוסרית של רצון להשיג את היעד הצבאי, ולא לפגוע בלא מעורבים מחד גיסא, מול רצון שחייליך לא יפגעו ורצון להגן על אזרחיך מאידך גיסא. ידיעת מטרת הפעולה הצבאית והיותה נתונה תחת תנאי הכורח הצבאי, עם הסתמכות על מידע או הערכה בנוגע לצפוי בבחירת פעולה זו או אחרת, היא הקרובה ביותר לצידוק אתי מתקבל על הדעת בזמן לחימה

החל לקח־קוריאה על זירות מלחמה אחרות?

מתוך עברו של החג"ם

אני רוצה לנסות לתאר משהו מהרוח שהייתה חיה בחג"ם, מהתנאים שהביאו ליצירתו ומאשר ראו האחראים בתור עיקר מטרתו

מה מתפשט מהר יותר: וירוס הקורונה או פייק ניוז?

במצבים של חירום שבהם יש אי ודאות ודאגה רבה של הציבור, מופצות ידיעות שקריות רבות ודיס־אינפורמציה. עלינו לפעול כבר היום לשיפור המודעות, ההבנה והחינוך של הציבור בתחום זה, ולהכין את הגופים הרלוונטיים להתמודדות עם האתגר

השתקפויות של החברה בישראל בפקודות המנהיג הצבאי: ניתוח מקרה הרמטכ"ל

צה"ל הוא שדה חברתי מרכזי בחברה בישראל, והרמטכ"ל כמפקד העליון של הצבא ממלא תפקיד סמלי חשוב בהקשר זה. המאמר מציג ממצאי מחקר שבחן את האופן שבו התמורות החברתיות שחלו בחברה בישראל מיום הקמת צה"ל, באות לידי ביטוי בדברי הרמטכ"ל. ממצאי המחקר מגלים ארבע תמות מרכזיות שדרכן אפשר להבחין בתנועה החברתית-ערכית שחלה בחברה בישראל במהלך הזמן. ראשית, האינטראקציה המנהיגותית בין הרמטכ"ל לפקודיו התעצבה עם השנים באופן שונה, בדרך שהמנהיג מתחייב לדברים מסוימים מול פקודיו, ולא רק דורש. שנית, נמצא שעם הזמן השיח שמתקיים על האויב התמתן בעוצמותיו. שלישית, במהלך השנים התרחבה ההתייחסות של הרמטכ"ל לנופלים מקרב כוחותינו. רביעית, במהלך השנים התפתח נרטיב של ביקורת עצמית של הארגון הצבאי כלפי עצמו, והרמטכ"ל עצמו מהדהד זאת בדבריו. הטענה המרכזית במאמר היא שתמות אלה משקפות מגמות של שינויים תפיסתיים וערכיים בחברה בישראל, ולכן ניתוח דברי הרמטכ"ל יכול להניב הבנות הן לגבי המנהיגות הצבאית הבכירה, והן ביחס לחברה בישראל

פרק ט"ו: אחרית דבר