מציג עמוד 140 מתוך 7611 תוצאות
בקיץ 2006 יכולה הייתה ישראל לשנות מהיסוד את המציאות בגבול הצפון באמצעות הנחתת מכה קשה על החזבאללה, אך לא עשתה זאת. הסיבה המרכזית לכך הייתה ההתנהלות של פיקוד הצפון. במקום להוציא אל הפועל מייד תוכניות טובות שאושרו מראש הוא העדיף שלא לפעול עלפי סמכותו ועל-פי עקרון הפיקוד מוכוון המשימה אלא להמתין לתנאים מבצעיים אופטימליים ולאישורים מהמטכ”ל
במלחמת לבנון השנייה ירתה הארטילריה של צה”ל תחמושת רבה, אך הישגיה היו מועטים. הדרג המקצועי ידע שאש ארטילרית אינה הפתרון הנכון לבעיה המבצעית שעמדה בפני צה”ל, אך בהיעדר נכונות לנקוט את הפתרון הנכון פנו לעבר הארטילריה, שהרי “צריך לעשות משהו
הפיחות המתמשך בביצועי צה”ל מאז 1967 נובע מכך שמלחמת ששת הימים הייתה המלחמה האחרונה שההכנות לקראתה והפעלת הכוח בה נגזרו ישירות מתפיסת הביטחון של ישראל
על אף החשיבות הרבה של תפיסת הפיקוד מוכוון המשימה מתברר שקיים קושי ליישמה בצבאות רבים בעולם וגם בצה”ל. לטענת הכותבים ניתן לאמץ את התפיסה הזאת, אך הדבר אינו מובן מאליו, ויש לכוון את המפקדים לכך
רוב הפעילויות של הצבא במשך רוב הזמן מצריכות ניהול, אף שהמבחן האולטימטיבי שלו הוא פיקודי: השגת ניצחון במלחמה. מזה משתמע שהניצחון במלחמה הוא גם פועל יוצא של היכולת לנהל. הניהול הוא קריטי לא פחות מהפיקוד, שכן בעזרתו קובע המפקד את התשומות שנכנסות לקרב, את כמותן ואת טיבן מתוך הפוטנציאל המצוי בצבא
רישומה של פשיטת צה״ל על מחנות הצבא המצרי בעזה, ב־28 בפברואר 1955, חרג מעבר לכל פעולה אחרת שבוצעה עד אז – ומבחינות מסוימות גם מעבר לכל הפעולות שבאו אחריה
"מערכות חימוש" הוא כתב עת בעל עניין רב לכל מי שמתעניין בצד הטכני/טכנולוגי של מערכות צבאיות.
כל אחד מהסכמי שביתת הנשק בין ישראל ובין ארבע שכנותיה, שנחתמו במהלך שנת 1949, חייב הקמת ועדה מעורבת להשגחה על ביצוע תנאי ההסכם. בוועדות אלה התקבלו החלטות, שעסקו לא רק בבעיות צבאיות אלא גם בסוגיות מדיניות שבין ישראל לשכנותיה. כדי לנהל את מנגנון הוועדות הקים האו"ם את מטה הפיקוח שהורכב מחיילים ואזרחים אשר הגיעו ממדינות שונות, ולראש המטה אף היה קשר ישיר למזכ"ל האו"ם. עם קום המדינה הפעיל משרד החוץ יחידה מבצעית שתפקידה איסוף מידע מודיעיני מגורמים זרים. בשל תקלה מבצעית הוחלט לפרק יחידה זו ולבזר את יכולותיה בין שב"כ למוסד. הצורך של משרד החוץ לפקח על פעילות המשקיפים בישראל מבחינה מודיעינית הביא לשיתוף פעולה עם שב"כ, שקיבל את הסמכות ואת היכולות לפקח על גורמים זרים בארץ. לאור הצורך של משרד החוץ במידע מדיני התהדק שיתוף הפעולה שלו בשנים אלו עם שירות הביטחון הכללי
ב־12 בספטמבר 1948, בפקודה מטעם הרמטכ"ל רא"ל יעקב דורי, הוקם הנח"ל כיחידה במסגרת הגדנ"ע. כשנה אחר כך, ב־8 בספטמבר 1949, נחקק חוק שירות הביטחון, ובהמשך לכך ב־24 בנובמבר הופרד הנח"ל מהגדנ"ע, ונקבע כחיל עצמאי. הקמת הנח"ל כגוף המשלב התיישבות וביטחון, באה בד בבד עם פירוק הפלמ"ח ששימש עד אז כמוסד המשמר את הזיקה להתיישבות עם היותו יחידה צבאית מגויסת ומאומנת. רצונן של תנועות הנוער לשמור גם בעת המלחמה על שלמות הגרעינים מטעמן המיועדים להתיישבות היה אף הוא גורם חשוב בהקמת הנח"ל. מאמר זה, שיעסוק בתקופה שבה גישש הנח"ל את דרכו, שראשיתה בקיץ 1948 וסופה בסתיו 1949, אם כי לא חולק על חשיבותם של שני גורמים אלה, מטעים גורם שלישי חשוב לא פחות ומשפיע יותר: רצונה של ההנהגה בהמשך שגשוג ההתיישבות, והכרה עמוקה בחשיבות קיומם של הגרעינים
בגיליון: שנות של שכנות טובה בתקופת המנדט כבסיס לשותפות מבצעית ב־1948 / דמיין אותו: סקירת ספרו של קנת מקסי "הקרב" / כיצד תיראה לוחמת חלל בעתיד הקרוב? / הצורך בשינוי פעילות ישראל נגד תוכנית דיוק הטילים של חיזבאללה / סקירה: האצת חדשנות צבאים – לקחים מסין וישראל