חורים בהכשרה

בשנים האחרונות הופר האיזון בין ההכשרה שמקבל קצין החי“ר ובין האתגרים שניצבים בפניו. הפתרון הוא שקציני החי“ר יתאמנו יותר או שיאריכו את משך ההכשרה שלהם ויוסיפו לה תוכני לימוד

להתחיל מחדש – הקמת רגימנט לחימה בחופים בחיל הנחתים

תהליך הרפורמה בנחתים לאחר סיום מבצעי הייצוב בעיראק ובאפגניסטאן מראה ששינויים לאחר מלחמה ממושכת מצריכים זמן לניסוח התפיסה, לבחינתה ולמימושה. הפומביות של התפיסה מאפשרת לצבא ללמוד, להשתנות ולהתאים אותה לביקורת, ובו בזמן לשמור על מהותה. חלק מהסיבות להימשכות התהליך היא ההבנה של מפקדי החיל שמלחמה לא תפרוץ בזמן הקרוב – פריווילגיה שלא קיימת בכל הצבאות

פרק ראשון

"התמרון באופן שבו הבנו אותו, תפסנו אותו, למדנו אותו, זכרנו אותו, השתנה לאורך השנים. מכיוון ששדה הקרב השתנה, אבל מכיוון שאנחנו השתנינו [...] לא כל תמרון מוביל להכרעה מהירה. היסודות של תפיסת הביטחון היו קשורים ראשית בניצחון, שנית בהבנה שאנחנו צריכים להשיג אותו דרך הכרעה מהירה ולבסוף בתמרון, שהוא הכלי המרכזי כדי להשיג את ההכרעה הזאת״. פרק מסדרת הפודקסטים "על התמרון" – שיחות עם תא״ל (מיל׳) יובל בזק על העבר, ההווה והעתיד של התמרון היבשתי. בפרק הראשון – התפתחות רעיון התמרון, הבנת מהותו והיותו כלי בתפיסת הביטחון של ישראל

היכן טעינו במלחמת יום הכיפורים הצעה לחשיבה אחרת

מלחמת יום הכיפורים הייתה התגשמות של ”מקרה הכול" שלקראתו גיבש צה"ל תפיסת לחימה כבר ב־1951. לרוע המזל, צה"ל של 1973 שכח את מה שהוא כבר ידע היטב יותר מ־20 שנה לפני כן

סימולטורים בזווית שלא הכרנו

על בג"ץ וביטחון לאומי

נראה כי לפרשנות המרחיבה שנתן בית המשפט העליון בשבוע שעבר למושג "ביטחון לאומי" יהיה יישום בעתיד, גם באירועים נוספים. כדאי שכל מי שעיסוקו בביטחון לאומי יכיר ויבין את המשמעויות של הרחבת המושג, גם מעבר לצורכי הביטחון במובנם הצר

לקראת תפיסת ביטחון חדשה - ניצחון ללא הכרעה

על ישראל להפסיק לראות בהכרעת האויב דרך מועדפת לסיום מלחמות ולאמץ תפיסה של ניצחון: השגת יעדי המלחמה באמצעות פגיעה קשה באויב, עד כי הוא ישאף לסיים במהירות את המלחמה. השינוי הזה מומלץ משיקולים של עלות-תועלת: כמעט בלתי אפשרי להשיג הכרעה במובנה הקלסי, מחירה יקר להחריד והיא לא מביאה תוצאות טובות יותר מאשר השגת ניצחון

האמנם רצון הפרט? מרכיבי המוטיבציה לבחירת מסלול השירות בצה״ל

ישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם המערבי המחזיקה צבא המונים - צבא העם - המבוסס על שירות חובה על־פי חוק. בשל כך מתקיים עיסוק מתמיד ברמת המוטיבציה להתגייס ולשרת במסלולים שונים במסגרתו. תמורות בחברה הישראלית, כמו התחזקותה של אידאולוגיה ליברלית־אינדיווידואליסטית על חשבון אידאולוגיה לאומית־קולקטיביסטית, ופעולות לשימור המוטיבציה לגיוס לצה"ל, הובילו במשך הזמן לשינוי בהתנהלות הצבא, בין היתר בהענקת תשומת לב גדלה והולכת לרצון הפרט בתהליך השיבוץ לתפקידים בשירות הצבאי. המחקר הנוכחי בוחן את מרכיבי המוטיבציה לשירות בצה"ל מבעד לאספקלריית ההתייחסות למסלולים השונים העומדים בפני המועמדים והמועמדות לשירות ביטחון (מלש"בים/מלש"ביות). ממצאיו משקפים שונוּת ניכרת במרכיבי המוטיבציה, ובמניעים להעדפת מסלולי השירות. כמו כן הממצאים חושפים הבנות על מקום רצון הפרט בבחירת מסלול השירות. ממצאי המחקר יכולים להוות בסיס לשימוש מושכל של מערכות כוח האדם בצה"ל, ולשיפור תהליך המיון והשיבוץ של המתגייסים. מעבר לכך, יש בממצאי המחקר כדי להאיר כיוונים חדשים בהבנת מושג המוטיבציה לשירות בכלל ולבחירה במסלולי שירות שונים, בפרט - הן בהקשר הישראלי והן בהתייחס לצבאות אחרים בעולם.

ביקורת ספר: צלילה במים עכורים – פרשת הצלילות במי הקישון כתופעה ארגונית

מודיעין, התרעה ו"חרבות ברזל"

במאמר זה טוען ראש אמ"ן לשעבר, אלוף (מיל') אהרון זאבי פרקש, שעדכון תפיסת ההתרעה והמודיעין בתפיסת הביטחון, באסטרטגית צה"ל ובתפיסת סוכנויות המודיעין הוא צו השעה אחרי אוקטובר 2023. לדבריו, לקחי "חרבות ברזל" מחייבים אפיון מחדש של צרכי המודיעין במישור הצבאי, המודיעיני, הביטחוני והלאומי