מציג עמוד 14 מתוך 247 תוצאות
מלחמה יזומה היא כלי אסטרטגי לגיטימי וחשוב של המדינה, ואל לנו לזנוח אותו. ויתור מראש על האפשרות הזו דומה לוויתור מרצונו של נגר על אחד מהפטישים בארגז הכלים שלו. באזורנו, מלחמה יזומה עשויה להביא לרווח אסטרטגי שיתבטא בהחלשת היריב, בחיזוק ההרתעה ועל כן בהרחקת המלחמה הבאה
השימוש בסנקציות ככלי מדיניות חוץ וביטחון התרחב מאוד בעשורים האחרונים. ישראל רואה בהן כלי חשוב בסל הכלים הביטחוני־מדיני שלה, לא רק נגד איראן, אלא גם כחלק ממאבקה בטרור הפלסטיני ובחזבאללה. כשנה לאחר תחילת המלחמה באוקראינה אפשר לקבוע כי הסנקציות נגד רוסיה אינן עובדות, והן אף הביאו להקצנת מדיניותה של רוסיה. המקרה הרוסי גם מאפשר לנו לשאול שאלות קשות על תועלת הסנקציות נגד איראן
תְּקֵפוּת היא כלי מושגי שימושי ופשוט עבור קובעי אסטרטגיה המאפשר להם לבחון, על סמך רשימת תכנים בסיסית, שהיסודות החיוניים קיימים כולם. "אמנות המצביא" קובעת אם אסטרטגיה מועילה, אך לפני כן אפילו המצביא הטוב ביותר חייב לבחון תחילה שהיא תקפה. אם האחראים למבצעים באפגניסטאן, בעיראק או בלוב, היו מוודאים שהאסטרטגיה שלהם תקפה, ייתכן שהיה אפשר למנוע אסון
האתגר: דיון עומק בנוגע למנהיגות הצבאית בצה״ל – מהם מרכיביה, מהם האתוסים עליהם היא מבוססת ואיך היא משתנה ומתפתחת במשך השנים. תפיסות המנהיגות המוסדיות נשענות על מודלים מסורתיים של מנהיגות – הן מתייחסות למנהיגות כפעולה של היחיד, הן מדגישות תכונות ויכולות מסורתיות של מנהיגות ונשענות על מסורות, מבנים ואתוסים עמוקים בצה״ל. זאת בשונה מגישות חדשות של מנהיגות המתייחסות למנהיגות כתהליך משותף ומדגישות יכולות ומיומנויות חדשות הנדרשות לנוכח אתגרי המנהיגות בעת הנוכחית. במקביל, השינויים שחלו במאפייני העימותים, שינויים בחברה הישראלית בדגש על התגברות ערכים אינדיווידואליסטים וליברליים, שינויים במאפיינים ּ הארגוניים־תעסוקתיים של הצבא, שינויים טכנולוגיים והגברת הרשתיות מציבים בפני המפקד אתגרים מנהיגותיים חדשים, לצד אלו המסורתיים, ודורשים את השתנותה של המנהיגות הצבאית.
המלחמה המודרנית, כפי שנתפסה במחלקת תכנון בצה"ל, היא מלחמה טוטלית בין אומות, כלכלתן, משקיהן וכוחותיהן החומריים והנפשיים, הקיימים בפועל והפוטנציאליים. לכן תכנון המלחמה הוא "תכנון היצירה והארגון של הפוטנציאל הלוחם הכללי", לקראת התמודדות צבאית והשגת המטרות האסטרטגיות של המדינה. השאלה מהם מרכיבי העוצמה הלאומית העסיקה את המחקר האקדמי במהלך השנים. חוקרים שונים הצביעו לא רק על גורמים מוחשיים כגון גודל האוכלוסייה, תל"ג, ייצור תעשייתי, גודל הצבא ועוד, כגורמים המשפיעים על פוטנציאל העוצמה הלאומית, אלא גם על גורמים מופשטים כגון המוטיבציה הלאומית, התרבות, המדע, סוג המשטר, חינוך, יעילות בירוקרטית ועוד. בצה"ל ראו את מערכת החינוך כחלק מהותי בפוטנציאל הלאומי של ישראל, וככלי מרכזי בעיצוב הנוער בארץ, הכשרתו והפיכתו לחייל טוב וממושמע לא רק מבחינת כושר פיזי ומוטיבציה עזה להילחם ולשרת, אלא גם מבחינת השכלה. בהתאם לכך ביקשו בצה"ל להתערב בתוכנית הלימודים ולעצבה בהתאם לדרישות הביטחון, הן מבחינת כושר ומוטיבציה והן מבחינת מקצועות לימוד רלוונטיים עבור הצבא.
היחסים הביטחוניים עם הודו נמצאים במגמת עלייה מיום עלייתו של נרנדרה מודי לשלטון. ואולם ישראל צריכה לראות בהודו לא רק מקור גדול ליצוא אמל"ח ישראלי – אלא שותפה אסטרטגית והדוגמה הבולטת והחשובה ביותר לצורך בחשיבה מחודשת על החשיבות של "הדרום הגלובלי"
