אידיאולוגיה וחינוך מחדש בצבא האמריקני במלחמת קוריאה

במהלך מלחמת קוריאה הפעיל הצבא האמריקני תוכנית לחינוך מחדש של שבויי מלחמה צפון-קוריאנים וסינים. מטרת התוכנית הייתה יומרנית מאוד: להפוך את השבויים- לאחר שישוחררו- לראשי חץ שיעמדו בראש מהפכה שתביא לאמריקניזציה של ארצותיהם הן בשיטות הממשל והן באורחות החיים. המגרעת המרכזית של התוכנית הייתה בכך שהיא לא התחשבה בהבדלים התרבותיים בין בני הלאומים השונים שלהם היא יועדה. מבחינת האמריקנים כל הקומוניסטים היו אותו הדבר - בין אם היו רוסים, סינים או קוריאנים

פרק שישי

״תמיד צריך בזרוע אחת להטעות, בשנייה להכות. בזרוע אחת לערער ובזרוע השנייה להעמיק את הפגיעה. הרעיון של הסימולטניות בין הזרועות האווירית והיבשתית הוא רעיון יסוד בתורת התמרון [..] לאחר שערערת אותו – יש לנצל הזדמנויות כדי להפעיל עליו לחץ עד שהוא מגיע לנקודת הקריסה״. פרק מסדרת הפודקסטים ״על התמרון״ - סדרת שיחות עם תא״ל (מיל׳) יובל בזק על העבר, ההווה והעתיד של התמרון היבשתי.  בפרק השישי - תורת התמרון. הסיכונים והמחירים במהלך ההיסטוריה, ואיך אפשר לפעול באמצעותו כדי להכריע את האויב

כיבוש שטח במלחמה והחזקתו – הישג מדיני־אסטרטגי וא־סימטריה צבאית לטובת ישראל

כיבוש שטח והחזקתו שהיו בעבר מרכיב מרכזי בתפיסה של צה"ל בכל רמות המלחמה, הפכו במהלך שנות הלחימה בטרור ובגרילה בעזה ובלבנון, ולאחר מכן בעימותים מבוססי האש מנגד, לעניין שנתפס כמעט בלתי רלוונטי. הטענה היא כי התעלמות משטח שנכבש כהישג בפני עצמו, היא שגיאה גדולה, משלוש סיבות: הראשונה: איבוד שטח הוא אובדן כואב לאויבנו, ולכן כיבוש שטח אויב והחזקתו (תוך פינוי אוכלוסייה לצרכי הגנתה), יחשבו מבחינתו להפסד; ברמה המדינית, החזקת שטח היא קלף מיקוח במשא ומתן מדיני; השנייה: מדובר ביתרון א־סימטרי מובהק לטובת צה"ל - רק הוא יכול לכבוש שטח, לטהרו מאויב ולהגן עליו נגד התקפות נגד; השלישית: לאחר תקופה ארוכה של "מלחמות ברירה" בהן היינו הצד החזק, יש להכיר כי חזרנו לעידן של "מלחמות אין ברירה", בהן כיבוש שטח והחזקתו הוא מרכיב שיש לו לגיטימציה פנימית וחיצונית. מוצע להחיל תובנה זו על מלחמה עתידית בלבנון

המערכה על אנציו - חצי־גשר על פני תהום

הדבקות במשימה לאור המטרה, התחבולה וניצול הזמן, היו חלק מן העקרונות שיושמו במערכה על אנציו במלחמת העולם השנייה. ואולם הלקחים מאותה מערכה יכולים להתאים ללחימה כיום

על ממשל ומשילות במערכת הגרעין בישראל: עיון היסטורי ראשוני

מקרה הגרעין הישראלי הוא חריג וייחודי יותר משל כל אומה גרעינית אחרת. במרכזו העובדה כי ישראל נתפסת מזה שנים כמדינה השישית לפתח, לייצר ולהחזיק במאגר גרעיני מחד גיסא, והיא היחידה מבין כל תשע המדינות הגרעיניות המסרבת לאשר או להכחיש את מעמדה הגרעיני מאידך גיסא. האנומליה הישראלית בולטת הן ביחס למשכה, מתחילת שנות ה־60 של המאה ה־20 עד היום, והן ביחס לעוצמת הדבקות במעמד הדואלי. מאמר זה מתמקד בלימוד ההיסטוריה של ממלכת הסוד הגרעינית על־פי ציר יחסי צבא-אזרחות ומשילות, וגורס כי למדיניות העמימות הישראלית יש לא רק השלכות דיפלומטיות אלא גם מעשיות

מגמות יסוד בתנועת חמאס ממבצע "צוק איתן" ועד "חרבות ברזל"

במהלך כ־15 שנה הקימה חמאס צבא של ממש בעזרת מנגנוני התנועה בחו"ל, וערכה את ההתאמות הנדרשות במבנה הארגוני שלה. הכול לטובת תוכנית מבצעית התקפית, שיישמו בשטחה הריבוני של ישראל ב־7 באוקטובר, ועתידה להילמד דורות רבים קדימה במיטב המכללות הצבאיות. מאמר על הצד האחר של הגבעה: חמש מגמות מרכזיות בתנועת חמאס בשנים 2023-2014 אל מול יעדי העל ויעדי המשנה שלה

הידיד - אורד וינגייט

"החצר האחורית" של התכנון המבצעי: בסיס היערכות לצליחת התעלה

במהלך כל ימי הקרבות, מחציית התעלה ועד הפסקת האש, המשיכו אנשי "החצר" לפעול בנחישות. על אף הכאוס וחוסר האורגניות במבט של 50 שנה לאחור, עמדו המפקדים והחיילים במתחם במבחן האש, המנהיגות והחוסן. לא ניתן להתעלם מהדמיון הרב בין מתחם "החצר" למגננים והבמ"קים (בסיסי המבצעים הקדמיים) הקיימים בתפיסות ההפעלה בימינו

הנשיא החיוור על תרומת העיתונות הישראלית להפתעת יום הכיפורים

מעקב אחר הקריירה של סאדאת היה מגלה שמדובר באדם מוכשר וחריף שכל שאינו מהסס לקחת על עצמו סיכונים. אז מאיפה, לעזאזל, צמח המיתוס של לא יוצלח שאין לקחת אותו ברצינות?

מוסף סוכות תשפ"ה

בעוד כמה ימים נציין את התאריך העברי לפרוץ מלחמת "חרבות ברזל", שעדיין בעיצומה בחזיתות רבות. במהלך השנה יצאו ספרים לאור, כאשר רובם קיבלו עדכון בעקבות המלחמה ושניים נגעו בה ישירות. כמו כן יצאו לאור פרסומים נוספים, ובהם גיליון כפול של כתב העת חברה, צבא וביטחון לאומי. להלן כמה מהם