תפיסת הביטחון של ישראל בעולם משתנה

ישראל צריכה לבחון כל הזמן את תפיסת הביטחון שלה ולשנותה בהתאם לשינויים שמתחוללים בסדרה ארוכה של תחומים: שינויים אסטרטגיים בזירה, פיתוחים טכנולוגיים חדישים, התפתחותן של רגישויות ציבוריות מיוחדות ואפילו תפיסות ארגוניות משתנות

פעילות צבאית בגבולות של שלום

גם בגבולות של שלום - עם מצרים ועם ירדן - נשקפות לישראל סכנות . אלה ברובן אינן סכנות קיומיות מיידיות , אלא סכנות אסטרטגיות לטווח הארוך. מדובר בעיקר בפעולות הברחה - של נשק, של סמים ושל בני אדם. הטענה המרכזית של המאמר הזה היא שפעילות צבאית בגבולות של שלום שונה מכל פעילות צבאית אחרת ומצריכה מאפייני תודעה ופעולה שונים

הדילמה האתית סביב המאבק במערך האזרחי של החמאס

ניצחון החמאס בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית מעמיד את המערב בכלל ואת ישראל בפרט בפני דילמה אתית קשה: מחד גיסא, ישנו רצון לפגוע בחמאס, ארגון טרור לכל דבר ועניין, באמצעות "סגירת הברזים, לממשלתו, ומאידך גיסא, ישנו רצון להימנע מפגיעה הומניטרית באוכלוסייה הפלסטינית. ישראל והעולם המערבי כבר התמודדו עם דילמה דומה בנוגע למאבק במערך האזרחי של תנועת החמאס - הדעוה

דמות האויב הערבי בתש"ח

מלחמת העצמאות צרבה בתודעה הקולקטיבית של היהודים בארץ ישראל דימוי סותר של האויב הערבי: מצד אחד נחשל ומצד אחר מסוכן מאוד העלול להמיט על היישוב שואה

כישלון הוא כישלון

הטעויות השוליות שחושף אל"ם (מיל') משה גבעתי בספרו של אלישיב שמשי "איפה אני נמצא לעזאזל" אינן פוגמות במסקנה המרכזית של הספר . יתר על כן , מסקנתו של גבעתי כי מחלקת ההיסטוריה צריכה לאשר כל מחקר המתפרסם במערכות היא מקוממת ומסוכנת

האסטרטגיה של הכוח המזערי

מאמרו של ד"ר שאול שי "הטרילוגיה של המערכות העוקבות" לא מדגיש את העובדה המרכזית: אסטרטגיית "העיצוב מחדש", שבמסגרתה פולש הצד החזר למדינה התמוכת בטרור, רק שופכת שמן על גלגלי הטרור. האלטרנטיבה ההגיונית היא להילחם בטרור בלי לנסות להחליף את המשטר של המדינות שתומכות בו.

הטרילוגיה של המערכות העוקבות

החל מהמחצית השנייה של המאה ה־20 מרבית העימותים הם א־סימטריים ופורצים ביוזמת הצד החלש במגמה לשנות את הסטטוס־קוו. הצד החזק בעימות מתמודד עם האתגר הזה באמצעות סדרה של מערכות עוקבות שמטרתן ליטול את היוזמה ולהכריע את העימות לטובתו -עד כה במידה מוגבלת של הצלחה

שימוש אזרחי במאגרי טביעות אצבע של צה"ל

צה"ל לוקח טביעות אצבעות מכל מי שמתגייס לשורותיו. מטרת הנוהל הזה היא להקל על זיהוי חללים, אך נשאלת השאלה אם ראוי להעמיד את המאגר העצום הזה של טביעות אצבעות לרשות המשטרה כדי לפענח מעשי פשע

המלחמה שאינה נגמרת

ספרו של אילן בכר "זה מה שאני זוכר - עדות אישית על הלם קרב" הוא מסמך אנושי מדהים המאפשר לנו להציץ פנימה אל נימי נפשו של חייל שנפגעו שאינו נרתע לכתוב בכנות מרשימה על חולשותיו ועל צרכיו

לוחמה פסיכולוגית