מציג עמוד 13 מתוך 217 תוצאות
ספרו של ג'ון ספנסר Connected Soldiers מלא במפקדים וחיילים שאינם מתאימים למודל האידיאלי, ומראה כי גוון הצבע של הדשא של השכן שונה, אבל לא בהכרח ירוק יותר. חלק גדול ממנו רלוונטי למפקד הישראלי, שיכול לכל הפחות להתנחם בעובדה שהוא אינו הראשון המתמודד עם הבעיות – ואולי להציע מסלול לפתרונן
מאמר הביקורת (גיליון 2, עמ' 125–131) של ד"ר עפרה בן ישי על הספר: מלחמה במקום שלום – מאה שנות לאומיות ומיליטריזם בישראל. בן שמן: מודן, 2019, 696 עמודים
רבים הכותבים ששוללים את נושא הכניסה הקרקעית, כל אחד וסיבותיו. ואולם רק קרב מגע, התחככות בתוך שטח הלחימה, רק בו קיים סממן ההכרעה
חפיפניקיות היא תופעה נפוצה המבטאת חוסר משמעת. מפקדים רבים בוחרים לעצום עיניים כשהם נתקלים בה, וזו טעות. הכרה בקיומה והתמודדות עימה יסייעו במיגורה
על נגמ"ש הלחימה, תפקידו במשפחת הרק"ם ובצק"ג המורכב ממשפחת כלים כזו בשדה הקרב המודרני / מאמר חדש על הבעיה עם הגדרת החטמ"ר כעוצבת יסוד לבניין הכוח בהגנת הגבולות, והקשר בין גדמ"ר, תרבות מבצעית ואימונים / מאמר חדש על קרב מחנה "פגה" ב־7 באוקטובר 2023 ומה ניתן ללמוד ממנו / מאמר חדש על המתח שבין מחויבות וצייתנות במקצוע הצבאי / על מנהיגות מקרבת מרחוק והמיומנות הנדרשת למנהיגות בדרג הבכיר
האם אופי המלחמה באמת השתנה במהלך השנים, כיצד מונגשת חדשנות במיטבה, "מלמעלה למטה" או "מלמטה למעלה"? על ההבדל בין חדשנות, יזמות ותיעוש, והאם יש דבר כזה עודף מידע? ריאיון מערכות עם רח"ט שילו"ח באג"ת, תא"ל ערן ניב, על החטיבה שהוקמה לפני קצת יותר משנה במטרה ליצור שיטות לחימה חדשניות בצה"ל
האתגר: לפעילות המודיעין השלכות מנטליות רבות. בשירות זה מעורבים גם קשיים רגשיים שהמודעות אליהם פחותה כיוון שלכאורה אין לגיטימציה לדון בהם במסלול שירות שבו עקרונית אין סיכון פיזי ובגלל האופי הסודי והחשאי של העבודה האמ״נית. משרתי אמ"ן מתמודדים עם אתגרים רבים כמו פעילות בגבולות מטושטשים, חוסר בהירות בנוגע ל״אסור״ מול ״מותר״, תרבות סוד מקודשת הגובלת לעיתים ב״פרנויה מתוחזקת״ עימה החייל נאלץ להתמודד לבד, תחושה של אחריות טוטלית בה ״ביטחון המדינה מונח על כתפיי״, היחשפות לתכנים קשים בלי יכולת לספר עליהם, פער בין יכולת מקצועית־שכלית ובין בגרות רגשית, ועוד. "[...] החלום שלי היה להגיע ליחידה. כל המסלול שלי כילד היה כדי להיות שם. גם ההורים שלי דחפו מאוד. בתיכון הייתי נחשב אולי קצת למוזר, לא הייתי הלהיט בכיתה... לא בטוח שהבינו אותי כל כך, אבל כל זה השתנה כשהגעתי ליחידה. הרגשתי שהגעתי הבייתה, שמבינים אותי. אני עושה ביחידה עבודה עם אנשים מדהימים, תפקיד ממש מאתגר עם השפעה יוצאת דופן [...] בשנתיים האחרונות עשיתי דברים קריטיים שאני חושב שהצליחו למנוע הרבה פיגועים. יושב קצין בגלילות ומצליח לשנות דברים במציאות במקום אחר ולהציל אנשים חפים מפשע. זה מדהים בכל קנה מידה... לפעמים אני לא מבין איך נותנים לי לעשות דברים כל כך חשובים בגיל כל כך צעיר. בבית ההורים לא סומכים עליי בכל מיני דברים וביחידה אני עושה דברים מטורפים... אחד האירועים שהכי השפיעו עליי בשירות זה פיגוע שלא זיהינו בזמן ונהרגו אזרחים ישראלים. עד היום זה מעיק עליי, הלוואי שיכולתי לעשות משהו אחרת". (סרן א', קצין סייבר באמ"ן)
בשלושת העשורים האחרונים נשים נאבקות על שוויון הזדמנויות, ועל האפשרות לשרת כלוחמות ביחידות הצבא השונות. מאז בג"ץ אליס מילר בשנת 1995 הלכו ונפתחו בפניהן תפקידים נוספים שלא היו אפשריים קודם לכן, כולל תפקידי לוחמה, והדבר אף השפיע על תהליך הקמתן של יחידות חדשות, בעיקר במערך הגנת הגבולות. עם זאת, נראה כי צה"ל לא ממהר לפתוח בפני נשים אפשרות שווה לשרת בתפקידי לחימה בחטיבות הרגלים והשריון. במאמר זה נטען כי על צה"ל להתחשב בכשירות הנדרשת מהלוחמים והלוחמות לביצוע משימות ולהשגת מטרות הצבא, ונראה כיצד בכל פעם שמתבצע טשטוש של הגבולות המגדריים בין גברים ונשים בצבא (דה־מגדר), נעשים בה בעת ניסיונות להחזיר את הנשים לתפקידים שנחשבים מבחינה מסורתית "נשיים" (רה־מגדר).