מציג עמוד 13 מתוך 670 תוצאות
שלטונו הרעוע של הטאלבאן מאפשר לאויביה של ישראל חופש פעולה באפגניסטאן תחת חסותו. טוב תעשה ישראל אם תגדיל את מעורבותה באפגניסטאן, ותמנף את המצב כדי להכניס את פקיסטאן תחת כנפי "הסכמי אברהם"
לאחר יותר מחמישה עשורים של עוינות נסגר מעגל היחסים בין ישראל וסודאן. במציאות הנוכחית, השינוי המהותי ביחסים בין ישראל לסודאן ודרום סודאן הוא בחזקת מהפך, אך כזה שסימן שאלה מרחף מעליו. ימים יגידו אם סימן השאלה יוסר והיחסים עם שתי המדינות יתבססו ויצמיחו תועלת של ממש לישראל
בחלוף שנתיים מהסכמי אברהם השתנה מצבה האזורי המבודד של ישראל, ויש לה לא מעט ידידים במדינות המפרץ. אולם שיתופי פעולה כלכליים אינם מספיקים. היעד המרכזי הוא לבלום את איראן, ובעקבות ביקור נשיא ארצות־הברית ג'ו ביידן בישראל יש להתבונן מחדש במערכה האזורית שנוצרה בעקבות ההסכמים
אם מכנסים את כל התובנות העולות מהגותו ומכתביו של בן־גוריון, ניתן להבין כי המבנה הייחודי של צה"ל הוא מלאכת מחשבת, הנגזרת ממחשבה אסטרטגית, ציונית ועמוקה. מאמר זה הוא הפרק הראשון בתפיסת בניין הכוח של צה"ל, שנכתבת בימים אלה ותפורסם בתוך הארגון, ומציג את יסודות בניין הכוח של צה״ל בראי תפיסת הביטחון הלאומי, מהקמתו ועד היום
חמאס היא תנועה אסלאמית הניחנת באורך רוח, מתוך אמונה שאללה הכריע את המאבק בפלסטין לטובת המוסלמים ולכן זו רק שאלה של זמן עד שישראל תחדל להתקיים. ניצחון מבחינתה איננו מונח צבאי אלא תודעתי ותרבותי אסלאמי. על כן המטרה צריכה להיות לא רק לפגוע בחומר, אלא לנסות ולפגוע ברוח הלחימה של חמאס באמצעות הבנת רכיבי תרבות ההתנגדות שלה
היחסים הביטחוניים עם הודו נמצאים במגמת עלייה מיום עלייתו של נרנדרה מודי לשלטון. ואולם ישראל צריכה לראות בהודו לא רק מקור גדול ליצוא אמל"ח ישראלי – אלא שותפה אסטרטגית והדוגמה הבולטת והחשובה ביותר לצורך בחשיבה מחודשת על החשיבות של "הדרום הגלובלי"
ירדן בין הפטיש לסדן. מצד אחד היא תומכת ברעיון הפלסטיני למדינה עצמאית, מצד אחר התנגדותה לאיראן שרואה במלחמה הזדמנות להשתלטות שיעית והפיכתה למדינת פרוקסי, ומזרימה דרכה נשק רב (וייתכן שפעילים חמושים) לשטחי יהודה ושומרון. כמו כן, נכון לאפריל 2025 תפסו השלטונות חוליית טרור של "האחים המוסלמים" שקשורה לחמאס עזה, שעברו אימונים בלבנון לירי טילים (כולל כטב"מים) וייצורם בגבולות הממלכה. פתיחת חזית מזרחית מירדן תאלץ את צה"ל להתמודדות רחבת היקף, על כל משמעויותיה השונות
הגוף שהוביל את המהפכה בסוריה בדצמבר 2024 הוא היאת תחריר אלשאם והעומד בראשו, אבו מחמד אלג'ולאני (אחמד אלשרע). התבטאויותיו לאחר המהפכה נראות לגורמים במערב מתונות בהשוואה להתבטאויותיו מ־2014, אז היה מחויב ארגונית לאלקאעדה, אך יש קשר ישיר בין אלשאם ובין פלסטין. ימים יגידו היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו, אך כבר כעת אפשר לקבוע – האסלאם חזר לסוריה
האסלאם משמש כמקור לגיטימציה מרכזי בארגון אנצאר אללה (החות'ים), ובעזרתו הוא מצדיק את התקוממותו בתימן, את בריתו עם ציר ההתנגדות האיראני ואת מעורבותו ב"חרבות ברזל". המסרים של אנצאר אללה זוכים לרוב להתעלמות, על אף שהם צוהר חשוב לאופן שבו החות'ים מבינים, או לכל הפחות רוצים שאחרים יבינו, את זהותם ואת יעדיהם במזרח התיכון
אכן, תהום פעורה בין תפיסת הניצחון שלנו ושל הג'האד. עם זאת לא נובע מכאן שאי אפשר לנצח. צריך לנצח בצורה שהם מבינים. ניצחון צבאי לא יגרום לערבים לאהוב את הכיבוש או לראות במערב מודל לחיקוי. אבל הוא יכול לגרום להם לנטוש את דרך הג'האד, ולחפש דרכים אחרות להתמודד עם המציאות