מציג עמוד 13 מתוך 3275 תוצאות
ספר חדש יצא לאור: יחידת המסתערבים שמשון – המבצעים שלא סופרו / מאמר חדש מאת תא"ל סמואל בומנדיל וסא"ל (מיל') אור פז עברי על הצלחת המערכה של המורדים בסוריה בהקשרי רוח הלחימה / מאמר חדש מאת אל"ם ישראל פרידלר על פיקוד זוטר במלחמת "חרבות ברזל" / הפרק השלישי: מאמר מאת סא"ל (מיל') שרית שפירא שעוסק בהשפעת התרבות הארגונית באמ"ן על חופש הביטוי והבעת דעה מנוגדת / ספר לשבת: הצוות המובחר – סיפורם של חלוצי התעופה והחלל בארצות הברית
משה דיין, אדם בעל מודעות רבה להיסטוריה ולמקומו בה, הצליח להנחיל את המיתוס שכיבוש לוד במלחמת העצמאות נבע מפריצת הגדוד המשוריין שעליו פיקד - גדוד 89 - לתוך העיר. מחקר קפדני יותר מלמד שהפריצה הזאת הייתה מסע מבולבל למדי של כוח תועה בדרכו. אומנם גם הפריצה השפיעה על נפילת העיר, אך הייתה רק גורם אחד מיני רבים שתרם להצלחה. הבעיה היא שבשל ההשפעה העצומה שעתידה הייתה להיות לדיין הצליח המיתוס שהוא יצר, ואשר היה שגוי בבסיסו, להשפיע למשך שנים רבות על התפתחות תורת הלחימה של צה"ל
בניגוד לטענות שנשמעו לאחר מלחמת ששת הימים, כאילו ישראל תכננה מראש את מסעות הכיבושים, העובדות מלמדות שהאירועים באותה המלחמה התפתחו באופן אקראי למדי
מלחמת העולם השנייה הייתה משופעת ב"ברבורים שחורים" – הפתעות יוצאות דופן שהייתה להן השפעה מרחיקת לכת על המלחמה. המאמר מנתח שניים מהם - מבצע "ברברוסה" וקרב הארדנים. לקחיו רלוונטיים גם למציאות של ימינו
מחקר שבוצע מעלה תזה שלפיה צוותי האוויר תופסים את עצמם כבעלי תרומה חברתית גבוהה, אולם בפועל רמת המעורבות האזרחית־חברתית שלהם נמוכה מאוד. על בכירי המפקדים בחיל האוויר לקחת אחריות על "העתיד האזרחי" של אנשיהם כבר במהלך שירות הקבע, לתחומים של תרומה חברתית וציבורית
אף שללוחמים היהודים בנטו ורשה לא הייתה השכלה צבאית פורמלית, מתברר שהם פעלו על־פי היסודות, הכללים, העקרונות והתורות שנלמדים באקדמיות הצבאיות. מעבר לכך הם הפגינו רוח לחימה יוצאת מגדר הרגיל – גם כאשר הגטו כולו עלה בלהבות, והמערכה הייתה אבודה
כיבוש הבופור ייזכר לעד בשל אמירתו האומללה של ראש הממשלה בגין כי בקרב הזה לא נהרג איש מחיילינו ואפילו לא נפצע. עם זאת ראוי הקרב הזה להיזכר בראש ובראשונה בשל הדבקות במשימה שהפגינו הלוחמים - אנשי סיירת גולני ופלוגת ההנדסה
עניינו של המאמר הוא בשאלה מדוע עניין האלימות המינית, כדפוס פעולה שיטתי, לא עלה כלל בתודעת המודיעין הישראלי כתרחיש אפשרי לפני 7 באוקטובר 2023. הטענה של המאמר היא שהקושי להעלות את האפשרות שדפוס פעולה כזה יכול היה להתממש גם בזירה בעזה, מעיד על מערכת כשלי חשיבה, הבנה ודמיון שכוללת שלוש קבוצות עיקריות: הראשונה, משקפת היעדר ידע והרחקת ידע של איום האלימות המינית כנשק מלחמה בסכסוכים מזוינים; השנייה כוללת טעויות והנחות שגויות ביחס לחמאס כאויב, לסיווג המערכת הפלסטינית ולהבנת העימות איתה; והשלישית קשורה בהנחות יסוד עמוקות של הישראלים על עצמם, אשר משמשות בסיס לחשיבה הביטחונית הישראלית של העשורים האחרונים. המאמר מציע ארבעה כיווני פעולה כדי לצמצם כשלים כאלה בעתיד: האחד, הצורך להכיר בכך שדפוסים שמופיעים בסכסוכים במקומות אחרים יכולים בהחלט להופיע גם בסכסוכים "שלנו", ושסיווגם ככאלה שאינם רלוונטיים יכול להתברר כשגוי לחלוטין; השני, הצורך להכיר בכך שחשיבתנו מושפעת לא רק מהעיוותים התפיסתיים המוכרים, אלא גם ממערכת של קודים תרבותיים וחברתיים שאינם מאפשרים לנהל דיון חופשי בנושאים המוגדרים כ"טאבו"; השלישי, הצורך להכיר ולהיות מודעים להשלכות של הדימוי על אודות עליונותה הכללית והצבאית של ישראל גם על היכולת לברר את המציאות ולהבין אותה; והרביעי, הצורך לפתח עומק ורוחב של חשיבה ומחקר שאינם מאפיינים כיום את המערכת הביטחונית הישראלית
במהלך עשור פעלו חטיבות האש בצבא ארצות־הברית כמפקדות עצמאיות שהיו מסופחות לעת הצורך לדיוויזיות ולקורפוסים. מסיפור הקמתן וביטולן ניתן ללמוד על השפעות ארוכות טווח של שינויים ארגוניים שלא ניתן לחזות מראש, ועל כך שרפורמות ניתן לשנות כאשר הן אינן מצליחות
השינויים שחלו באזור הים האדום במהלך העשור האחרון הביאו את הזירה לחוסר יציבות ולהתערבותם של כוחות חיצוניים, גלובליים ומהמזרח התיכון. גם לישראל אינטרסים במרחב ים סוף, ובעוד שהיא חותרת להסכמי שלום מול מדינות האזור, מומלץ כי תימנע מנקיטת עמדה בסכסוכים שאינה צד בהם