הסתכלות מערכתית על הגנת העורף מפני רקטות וטילים בליסטיים

בכל מלחמה בעתיד תהיה ישראל חשופה לתקיפות בליסטיות מסיביות. על רצועת החזית אין שום אפשרות להגן באופן אקטיבי. אם לא ניתן להרחיק את האויב במהירות מאזורי השיגור, מוכרחים לפנות את האזרחים מהחזית. לעומת זאת על עורף המדינה צריך ואפשר להגן

מהלומת ־ שריון – כיצד?

הגנת מכשולי מים

צליחת מכשולי מים

מחשבות על תכנון טנקים בעתיד

אנלוגיה שגויה

העלות הכבדה של כיפת ברזל עלולה להסיט משאבים רבים מדי מההתקפה להגנה, כפי שקרה לצרפתים בקו מאז'ינו, אך הפתרון אינו ויתור על מערכות נגד טילים אלא הוזלתן

על חשיבותם של המתקנים האסטרטגיים ועל השותפים בהגנה על המרחב האזרחי

כשתגיע המלחמה הבאה - על מה נגן? מה יהיו סדרי העדיפויות, ומי יקבל את ההחלטה? האם ניתן להכריע מלחמה על־ידי הגנה בלבד? מערך ההגנ"א הפך בשנים האחרונות לכלי בעל משמעות אסטרטגית לאומית לצורך הגנה על תשתיות ומתקנים קריטיים מדינתיים. כדי למקסם את יכולות ההגנה אנו נדרשים להמשך ערנות, לשמירה על כשירות גבוהה ולאימונים מתאימים בכל זמן שניתן

מ"החומה האטלנטית" ל"שובך יונים"

מערכת ההגנה בסיני ב-1973 ומערכת ההגנה במערב אירופה )"החומה האטלנטית"( ב-1944 הן שתיים ממערכות ההגנה המשמעותיות ביותר במאה ה-20 .על אף הריחוק הגיאוגרפי והכרונולוגי בין השתיים, יש ביניהן קווי דמיון מפתיעים, שהכרתם מאפשרת לזהות את המרכיבים הקבועים הנוגעים להפעלת הכוח המגן בתרחישים דומים

שער חזית הצפון: גדוד 13 בארבעת ימי הלחימה הראשונים של המלחמה

קרב ההגנה שניהלו הכוחות המעטים ברמת הגולן בימים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים, מרמת המג“ד ועד אחרון החיילים, הראה במהלך המלחמה מצוינות טקטית, דבקות במשימה ואחריות. בחינת קרב ההגנה של גדוד 13 מראה את החשיבות של מוצבי ההגנה במהלך המעבר משגרה לחירום

לחימה בערים – שנתיים למלחמת רוסיה–אוקראינה

הלחימה בערים אורכת זמן רב מאוד, ודורשת משאבים חומריים ואנושיים גבוהים יותר; שני הצדדים לומדים במהלך הקרבות, אך בשל השחיקה של כוח האדם והמשאבים ושינויים ביעדים האסטרטגיים המדיניים היא מוגבלת בזמן ובמרחב; הלקחים שנלמדו בקרבות ההגנה לא מתאימים דיים לקרבות התקדמות והתקפה. שנתיים למלחמת רוסיה–אוקראינה: על לחימה ששני הצבאות דמיינו, ולא תאמה את המציאות בשטח