מציג עמוד 124 מתוך 1700 תוצאות
הגיע הזמן לדיון עומק ולשיח בנושא גיוס חרדים לצה"ל, ופסיקתו של בג"ץ עשויה להביא את החברה הישראלית בדיוק לנקודה שכזו. שילוב חרדים ישפיע על מבנה הכוח, על תוכניות ההכשרה ועל תקציב הביטחון. צה"ל והחברה הישראלית צריכים לחשוב איזה מחיר הם מעדיפים לשלם. מחיר השילוב או מחיר הוויתור
כל הצבאות במדינות הדמוקרטיות מתחבטים בשאלה איזה דפוס של יחסים ליצור עם התקשורת. הגישות נעות בין מתן חופש פעולה מפוקח לעיתונאים לבין הדרה מוחלטת שלהם מזירות הלחימה. המאמר בוחן את הגישות השונות וממליץ על הדרך המועדפת
הלחימה בערים אורכת זמן רב מאוד, ודורשת משאבים חומריים ואנושיים גבוהים יותר; שני הצדדים לומדים במהלך הקרבות, אך בשל השחיקה של כוח האדם והמשאבים ושינויים ביעדים האסטרטגיים המדיניים היא מוגבלת בזמן ובמרחב; הלקחים שנלמדו בקרבות ההגנה לא מתאימים דיים לקרבות התקדמות והתקפה. שנתיים למלחמת רוסיה–אוקראינה: על לחימה ששני הצבאות דמיינו, ולא תאמה את המציאות בשטח
המבצעים הגדולים של הכוחות המיוחדים מבית גלי צה"ל ומערכות מחבר בין סיפורי קרב עוצרי נשימה לתיאוריה צבאית כדי לשפוך אור חדש על המבצעים שעיצבו את האתוס של צה"ל. בפרק השישי: מבצע "רביב". לאחר תום מלחמת ששת הימים החלו אירועים רבים ואלימים שיקבלו את השם: מלחמת ההתשה. חזית מלחמה זו הייתה תעלת סואץ, כאשר הגדה המזרחית שלה מוחזקת על ידי צה"ל והמערבית בידי המצרים. חילופי המהלומות בין הצדדים, שרצו להישאר מתח לסף המלחמה, התאפיינו בשורה של מבצעים נועזים ומלאי דמיון. מבצע "רביב" היה אחד היצירתיים ביותר שבהם. בפרק ננסה להבין בעזרת מפקד כוח השריון במבצע, אלוף (מיל') יעקב לפידות, מה הוביל את צה"ל לצאת למבצע הזה, מה עבר על הכוח בשטח ומה היו תוצאותיו. נשוחח גם עם בוריס דולין, מומחה לביטחון בין־לאומי ומחבר הספר "חומת סואץ", שעוסק במעורבות של ברית המועצות במזרח התיכון בימי מלחמת ההתשה. נשמע ממנו על המלחמה שהסובייטים ניהלו מול ישראל באותן השנים, איך השפיע עליה מבצע "רביב" וכיצד הפעילות הסובייטית עיצבה, בסופו של דבר, את מאזן הכוחות במלחמת יום הכיפורים
מלחמת "חרבות ברזל" עדיין לא תמה, אבל כבר כעת ברורות שתי עובדות: המלחמה החלה בהפתעה וכללה הפתעות בהמשכה; צה"ל הפגין יכולת התאוששות והסתגלות מרשימה בהיבטים מסוימים וקשיי הסתגלות בהיבטים אחרים. במאמר קודם הצעתי כי בראייה היסטורית ובראייה קדימה, הסבירות להפתעה במלחמות ישראל גבוהה מאוד, ולכן נכון כי התאוששות מהפתעות תוך כדי לחימה תוגדר כמרכיב חדש באסטרטגיית צה"ל או בתפיסת הביטחון הלאומי, כתחליף חלקי למרכיב ההתרעה. צה"ל לא עסק בשנים שלפני המלחמה בפיתוח יכולת התאוששות מהפתעות, בעיקר עקב תחושה הולכת ומתגברת של "שליטה במציאות" שהיו לה מרכיבים מודיעיניים, מבצעיים וטכנולוגיים. מאמר זה מציע מסד תפיסתי לתחקור ולמידה של התאוששות והסתגלות צה"ל תוך כדי המלחמה, כדי להתכונן ליישום התאוששות מהפתעות והסתגלות תוך כדי מלחמה עתידית בלבנון. המסד התיאורטי מבוסס על מחקר שפורסם ב־2007 בספר על הגמישות. המחקר פיתח עניין שלא קיבל עד אז תשומת לב מחקרית רבה - הפתעה טכנולוגית ותורתית והתמודדות עימה, זאת ביחס לסוג ההפתעה החביב על החוקרים של "מתקפת פתע" (פרל הארבור, ברברוסה, יום הכיפורים). המאמר מתמקד בגמישות בהקשר התאוששות מהפתעות ולא בגמישות צבאית באופן כללי, שיש בה היבטים כמו גודל הצבא, אורך נשימה או גישת תכנון המדגישה צומתי החלטה והסתעפויות בתוכנית
כדי להתמודד עם בעיית ההתיישנות ולהבטיח כי מצד אחד יקבל צה"ל את מיטב האמצעים שהוא צריך ומצד אחר לא ייצור מגדל בבל של אמל"ח, יש להתייחס לציוד בצורה דיפרנציאלית לפי קריטריונים, וכך להחליט באיזה תחומים יש לשמור על הקיים ובאיזה אפשר לשנות
האם צוות קרב יבשתי יכול להסתדר ללא טנקים? מכיוון שאני לא יודע כמה טנקים יש בצה"ל, נותר לקוות שיש מספיק ויותר, מכיוון שבלי טנקים נתקשה להילחם במתארים הצפויים לצה"ל בשטחים הבנויים בדרום ובצפון
ההסכם עם בחרֵין טומן בחובו שיתופי פעולה אדירים, שבכוחם לחזק את ביטחון ישראל שנים קדימה, ובעיקר מהווה התפתחות חיובית ביותר במזרח התיכון, במיוחד במישור המאבק מול איראן