מציג עמוד 121 מתוך 1758 תוצאות
הכשרת טירוני צנחנים לפי העיקרון החינוכי שממעיטים להעניש על התנהגויות שליליות ומרבים לתגמל התנהגויות חיוביות הביאה להישגים גדולים הן בביצועי היחידות והן בהרגשה ובמוראל של הלוחמים. למרות הישגיה המוכחים נאלצת גישה זו להתמודד עם התנגדויות רבות, וכלל לא ברור אם היא תתרחב לכלל בסיסי הטירונים בצה"ל או אפילו אם תצליח לשרוד בבסיס הטירונים של הצנחנים
עכשיו מותר לגלות: ב-1956, כשחיל הים סבל ממחסור חמור בכלי שיט, הוא צירף למערך המילואים שלו שמונה ספינות דיג על צוותיהן. הספינות צוידו מראש בהתקנים שאיפשרו להן לשאת אמצעי לחימה וחימוש, ובהתרעה קצרה ניתן היה לגייסן ולחמשן. במהלך השנים השתתפו ספינות דיג אלה במבצעים רבים, שאחדים מהם עדיין אינם מותרים לפרסום
אף שהוגי דעות צבאיים של הצבא האדום יצרו כבר בשנות ה-20 של המאה הקודמת את דוקטרינת "הקרב העמוק", שנחשבת לרלוונטית גם עתה , בראשית המאה ה-21, הרי שבשלבים הראשונים למלחמת גרמניה- בריה"מ היו אלה דווקא הגרמנים שישמו אותה. המאמר מונה כמה מהסיבות לכך שב-1941 לא היה הצבא האדום בשל ליישום "הקרב העמוק": החל ממחסור קריטי במשאיות ובנגמ"שים, דרך בעיות מבניות וכלה בעובדה שרוב המגויסים היו בלתי מיומנים בהפעלת כלי הנשק שעמדו לרשותם
המאמר סוקר את האופן שבו מנוהל תהליך אסטרטגי לשיפור ולהתייעלות במרכז צל"ם וחלפים (מצל"ח). התהליך הזה מאפשר למצל"ח להתמודד עם האתגר העומד בפניו: שיפור המענה ללקוחות המרכז בחירום וברגיעה תוך צמצום הולך וגובר של המשאבים העומדים לרשותו
המבנה הזרועי של הצבא האמריקני גורם מטבע מבנהו להנצחת עצמו, ולכן הוא מתקשה ליצור חדשנות בהיבט של השילוב הבין-זרועי. לשעם כך החלו בניסויים המשולבים, שהם תהליך של תגלית ביחס ליכולות ולרעיונות חדשניים בתחום המבצעים המשולבים. מדובר בתהליך מתמשך לחקירת צירופים חדשניים של מבנים ארגוניים, של אמל"ח ושל תו"ל כדי להעריך את ישימותם, לבחון את יעילותם ולזהות את מגבלותיהם
השלום הוא מרכיב מרכזי באסטרטגיית הביטחון של ישראל, והוא כולל שלושה שלבים: שלב ההסכמים הדו צדדים, שלב ההסכמים הרב צדדיים ושלב הבריתות האזוריות. אנו מצויים בראשיתו של השלב הראשון - בעקבות השלום שהושג עם מצרים ועם ירדן - אך כל התקדמות נוספת תלויה בפתרון הבעיה הפלסטינית
אינתיפאדת אל-אקצא אינה בבחינת חזרה לאסטרטגיית המאבק המזוין, שכן ערפאת מעולם לא נטש ולא חשב לנטוש את האסטרטגיה הזאת. יחד עם זאת אין להתעלם מהתמורות שעברה אסטרטגיית המאבק המזוין בראייה של אש"ף : ממכשיר מרכזי, שהעשייה המדינית באה רק לשרת אותו, למכשיר חשוב, הניצב לצד - ולא פעם תחת - האופציה המדינית. בעיני אש"ף לא חזר המאבק המזוין להיות מהות העשייה הלאומית ועיקרון בעל קיום עצמאי - כפי שהיה בשנות ה-60 וה-70 והוא ממשיך לעמוד בצילם של היעדים המדיניים
בחינתן של הדוקטורינה שפיתח צה"ל לעימות המוגבל ושל דרך הפעולה שהותוותה בפיקוד המרכז בתקופת התכוננות לקראת העימות מעלה כי קיים דמיון רב בינן לבין מה שכתבו הוגי הדעות הצבאיים הקלסיים - ובהם מאו צה טונג וגיאפ - על המלחמה מהסוג הזה. יחד עם זאת חסרה אצל המתכננים הישראלים ההתייחסות מספקת למשכו הארוך של העימות המוגבל - נקודה שזוכה להבלטה רבה בכתבים הקלסיים
כיצד יכול כוח קטן לגבור על כוח גדול וחזק ממנו משמעותית? על השאלה הזאת מנסה לענות תיאוריית ''העליונות היחסית'' שניסח האדמירל האמריקני, ויליאם מקרייבן. הוא מבסס את התיאוריה שלו בין השאר על אחד המבצעים המפורסמים ביותר לשחרור חטופים – מבצע אנטבה. במהלך הפרק אנחנו משחזרים את תכנון המבצע ואת רגעי השיא שלו, יחד עם מתכנן הפעולה מוקי בצר והלוחמים הראשונים שפרצו לטרמינל באנטבה ומנתחים את מהלך המבצע לפי תיאוריית העליונות היחסית.
ההשתלטות על "קארין איי" בינואר 2002 הייתה הפעם הראשונה בתולדות שייטת 13 שבה הכוחות השתלטו פיזית על אוניית אויב כשהיא בתנועה, במרחק קילומטרים רבים מישראל. אבל יותר מהתעוזה הטקטית חסרת התקדים, המשמעות הגדולה של המבצע הייתה בהקשר האסטרטגי. כי התמונות של מצבורי הנשק האדירים שהיו על האוניה, חמישים טונות אמל"ח שיועדו לרשות הפלסטינית – עשו שירות אדיר למאמצי ההסברה הישראלית. זו הייתה ההוכחה החותכת של מעורבותה של הרשות הפלסטינית בטרור נגד ארחים ישראלים במימון וחימוש איראני. בפרק נחזור לרגעי המתח של המבצע עם דרור פרידמן, מפקד המבצע ורא"ל (מיל') שאול מופז, הרמטכ"ל באותה עת, וכן עם ד"ר יועז הנדל, שירחיב על האפקט ההסברתי של המבצע בפרט, ושל הכוחות המיוחדים בכלל