שליטה ללא חיכוך

באמצעות שימוש מושכל בתווך התת־קרקעי יכול צה"ל לשלוט באוכלוסייה עוינת כמעט בלי להתחכך איתה ובלי להסתבך בזירה הבין־לאומית

צוללות בוואדי – מדוע הופתענו מהאלימות המינית ב־7 באוקטובר?

עניינו של המאמר הוא בשאלה מדוע עניין האלימות המינית, כדפוס פעולה שיטתי, לא עלה כלל בתודעת המודיעין הישראלי כתרחיש אפשרי לפני 7 באוקטובר 2023. הטענה של המאמר היא שהקושי להעלות את האפשרות שדפוס פעולה כזה יכול היה להתממש גם בזירה בעזה, מעיד על מערכת כשלי חשיבה, הבנה ודמיון שכוללת שלוש קבוצות עיקריות: הראשונה, משקפת היעדר ידע והרחקת ידע של איום האלימות המינית כנשק מלחמה בסכסוכים מזוינים; השנייה כוללת טעויות והנחות שגויות ביחס לחמאס כאויב, לסיווג המערכת הפלסטינית ולהבנת העימות איתה; והשלישית קשורה בהנחות יסוד עמוקות של הישראלים על עצמם, אשר משמשות בסיס לחשיבה הביטחונית הישראלית של העשורים האחרונים. המאמר מציע ארבעה כיווני פעולה כדי לצמצם כשלים כאלה בעתיד: האחד, הצורך להכיר בכך שדפוסים שמופיעים בסכסוכים במקומות אחרים יכולים בהחלט להופיע גם בסכסוכים "שלנו", ושסיווגם ככאלה שאינם רלוונטיים יכול להתברר כשגוי לחלוטין; השני, הצורך להכיר בכך שחשיבתנו מושפעת לא רק מהעיוותים התפיסתיים המוכרים, אלא גם ממערכת של קודים תרבותיים וחברתיים שאינם מאפשרים לנהל דיון חופשי בנושאים המוגדרים כ"טאבו"; השלישי, הצורך להכיר ולהיות מודעים להשלכות של הדימוי על אודות עליונותה הכללית והצבאית של ישראל גם על היכולת לברר את המציאות ולהבין אותה; והרביעי, הצורך לפתח עומק ורוחב של חשיבה ומחקר שאינם מאפיינים כיום את המערכת הביטחונית הישראלית

מקצוען במדבר

ספרו של אלוף (מיל') דוד מימון "עקבות בערבה" מספר על הלחימה בטרור הפלסטיני בדרום המדינה בין דצמבר 1967 למרס 1971 .זהו ספר חובה לכל מי שמנהלים כיום את הלחימה הסיזיפית לאורך גבול ישראל-מצרים ולכל מי שרואים בצבא לא רק שליחות אלא גם מקצוע

לאבד ידידים והשפעה: מה אפשר ללמוד מהסנקציות נגד רוסיה למדיניות ישראל כלפי איראן

השימוש בסנקציות ככלי מדיניות חוץ וביטחון התרחב מאוד בעשורים האחרונים. ישראל רואה בהן כלי חשוב בסל הכלים הביטחוני־מדיני שלה, לא רק נגד איראן, אלא גם כחלק ממאבקה בטרור הפלסטיני ובחזבאללה. כשנה לאחר תחילת המלחמה באוקראינה אפשר לקבוע כי הסנקציות נגד רוסיה אינן עובדות, והן אף הביאו להקצנת מדיניותה של רוסיה. המקרה הרוסי גם מאפשר לנו לשאול שאלות קשות על תועלת הסנקציות נגד איראן

לאבד ידידים והשפעה: מה אפשר ללמוד מהסנקציות נגד רוסיה למדיניות ישראל כלפי איראן

השימוש בסנקציות ככלי מדיניות חוץ וביטחון התרחב מאוד בעשורים האחרונים. ישראל רואה בהן כלי חשוב בסל הכלים הביטחוני־מדיני שלה, לא רק נגד איראן, אלא גם כחלק ממאבקה בטרור הפלסטיני ובחזבאללה. כשנה לאחר תחילת המלחמה באוקראינה אפשר לקבוע כי הסנקציות נגד רוסיה אינן עובדות, והן אף הביאו להקצנת מדיניותה של רוסיה. המקרה הרוסי גם מאפשר לנו לשאול שאלות קשות על תועלת הסנקציות נגד איראן

הדילמה האתית סביב המאבק במערך האזרחי של החמאס

ניצחון החמאס בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית מעמיד את המערב בכלל ואת ישראל בפרט בפני דילמה אתית קשה: מחד גיסא, ישנו רצון לפגוע בחמאס, ארגון טרור לכל דבר ועניין, באמצעות "סגירת הברזים, לממשלתו, ומאידך גיסא, ישנו רצון להימנע מפגיעה הומניטרית באוכלוסייה הפלסטינית. ישראל והעולם המערבי כבר התמודדו עם דילמה דומה בנוגע למאבק במערך האזרחי של תנועת החמאס - הדעוה

לחימה מוסרית בטרור

האם מותר להטיל פצצה של טון על בניין כדי לחסל מנהיג טרור מסוכן, אף שיחד איתו ייהרגו חפים מפשע? המאמר שלהלן מסביר באילו נסיבות ייחשב הדבר לצעד לגיטימי ובאילו נסיבות מדובר בצעד שיש להימנע ממנו

השטח

לוחמה פסיכולוגית והסברה- ג'נין כמשל

העובדה שהקרב על אהדת התקשורת העולמית היום הוא קריטי לא פחות - ואפילו אולי יותר - מהקרבות הפיזיים המתנהלים בשטח והישגי הפלסטינים בתחום הזה מחייבים את צה"ל לפעולה דחופה ומקיפה כדי להחזיר לידיו את היוזמה

מזרחה השמש - האם ישראל צריכה להשקיע יותר בברית עם "הטיגריס ההודי"?

היחסים הביטחוניים עם הודו נמצאים במגמת עלייה מיום עלייתו של נרנדרה מודי לשלטון. ואולם ישראל צריכה לראות בהודו לא רק מקור גדול ליצוא אמל"ח ישראלי – אלא שותפה אסטרטגית והדוגמה הבולטת והחשובה ביותר לצורך בחשיבה מחודשת על החשיבות של "הדרום הגלובלי"