משענת קנה רצוץ : התפוררות צבא לבנון והניסיונות לשקמו

תרומתו של צה"ל לעיצוב דמותו של החייל כאזרח

ברכת שר הביטחון לחמישים שנות מערכות

למרבה הצער אין מקדישים בשנים האחרונות תשומת לב ראויה להעלאת דעות על הכתב, לוויכוח סביבן ולהסקת מסקנות נכונות. אני רואה את תפקידו העיקרי של העיתון גם להבא בטיפוח החשיבה הצבאית המקורית שחיקנתה לצה״ל את תהילתו

ממבוכה להתפכחות - התפתחות תורת הלחימה ומודל הלחימה נגד כוחות בלתי סדירים

קיים פער ניכר בין העיסוק האינטנסיבי של צה"ל - במיוחד בשנים האחרונות - בלחימה נגד כוחות בלתי סדירים לבין כתיבת תו"ל לתחום הזה. המאמר סוקר את הסיבות לפער, מצביע על ההשלכות שיש לכך בכל הנוגע לבניין הכוח, להפעלתו ולאפקטיביות שלו ומציע דרכים לשיפור המצב

שחרור בגילאי הביניים - הזדמנות לשינוי ולא סיבה למשבר

מדיניות הקיצוצים הנכפית על צה"ל פעם אחר פעם מאלצת אותו לוותר על שירותיהם של אנשי קבע בגילאי הביניים שתיכננו להישאר בצבא עד גיל פנסיה. מדובר בתהליך שעלול להיות הרסני גם למפוטרים וגם לארגון. במאמר מוצגת מדיניות השחרורים שגובשה בחיל הים ואשר ממזערת את הנזקים למפוטרים ומגבירה את עוצמת הארגון

כיבוש הבופור

כיבוש הבופור ייזכר לעד בשל אמירתו האומללה של ראש הממשלה בגין כי בקרב הזה לא נהרג איש מחיילינו ואפילו לא נפצע. עם זאת ראוי הקרב הזה להיזכר בראש ובראשונה בשל הדבקות במשימה שהפגינו הלוחמים - אנשי סיירת גולני ופלוגת ההנדסה

אידיאולוגיה הרסנית: כך סירס סטלין את הצבא האדום

מרגע הקמתו של הצבא האדום ראתה בו המפלגה הקומוניסטית של ברית-המועצות אחת מהזרועות המהפכניות שלה, ולכן גם אילצה אותו לאמץ תורות לחימה שעלו בקנה אחד עם הפרשנות שלה למרקסיזם. ההתערבות האידיאולוגית הבוטה הזאת הייתה הרת אסון לצבא האדום

ללמוד לחיות בצל הפצצה

אם וכאשר תשיג איראן נשק גרעיני, סביר להניח שהיא תנקוט מדיניות של עמימות ולא תמהר לאיים באמצעותו על ישראל או על שכנותיה. לדעתי, יותר משהנשק הגרעיני של איראן מסכן את ישראל, ישראל מסכנת את עצמה בכך שהיא מציבה את עצמה בראש המחנה האנטי איראני בעולם

מתחת לאדמה

באמצעות הלחימה בממד התת-קרקעי הצליח האויב לנטרל במידה כה רבה את חילות האוויר והשריון של צה"ל, עד כי אלה הפכו מבחינתו מאיום אסטרטגי לבעיה טקטית בלבד. נראה שכדי לשנות את המציאות הזאת על צה"ל לבחון מהיסוד את תורת הלחימה שלו

נפילת הפנטום

מייד לאחר שהפנטומים הראשונים החלו להיקלט בחיל האוויר, הם הפכו לכוח היחיד שתקף מטרות בעומק מצרים ואת המערכים של טילי הקרקע-אוויר שלאורך התעלה. התוצאה הייתה שהם סבלו משיעורי שחיקה בלתי נסבלים, בעוד שאר חיל האוויר וצה“ל צפו בקרב בחוסר מעש. אי-מיצוי הכוח הוביל לתבוסה אסטרטגית של ישראל במלחמת ההתשה. כך הפך הפנטום לעושר השמור לבעליו לרעתו