לשון מלחמה

לשון המלחמה ולשון הצבא הן התחום המוביל את ההצלחה הכבירה של תחיית הלשון העברית, החדרת מונחים עבריים לחיי היום־יום, יצירת עגה צבאית שברובה נקלטה גם מחוץ לצבא, החזרת שימושים רבים מאוד בראשי תיבות - כולם מאפיינים עתיקים של השפה העברית. שנים רבות לפני הקמת צה"ל ואפילו לפני הקמת הארגונים הצבאיים במחתרת, עמלו רבים על חידושים בתחום הצבאי, החל במחדשי העברית וכלה בסופרים הקלסיים. בן יהודה לבדו חידש, בין היתר, חייל, אקדח, רובה, פגז, תרגיל, תמרון. ואולם נותרו עדיין כמה מילים לועזיות בולטות בצבא שאיש לא מתכוון להחליפן, והפעם נעסוק באחדות מהן .

'קרבות בכף היד: סן וית

"כל מפקד אשר יטען שהוא עסוק מכדי לקרוא, ימלא שקים בגופות חייליו" (גנרל ג'ים מאטיס) "קרבות בכף היד" הוא מיזם משותף למחלקת מת"ת בזרוע היבשה ולמכללה לפיקוד הטקטי שבמכללות הצבאיות. בבסיס המיזם קיימת ההבנה כי לימוד לקחים מקרבות קלסיים והטמעתם הם חלק מהותי מאמנות המלחמה

על תבניות מחשבה: מגפת הקורונה וכחול לבן

ניתוחי תרחישים, "משחקי מלחמה" ותוכניות מגירה למצבים שונים הם כלים חיוניים שתפקידם לעמת את המחשבה מול מגוון רחב של אפשרויות ומצבים

עשרים שנים ליציאה מלבנון - ספר מופת טקטי להבנת רצועת הביטחון

הספר "מלחמה ללא אות" של משה (צ'יקו) תמיר הוא חובה למפקד הישראלי, שבו ילמד על חשיבה צבאית תחבולנית, והתמודדות עם אתגרים שונים לרבות אירועים בעלי פוטנציאל משברי

מכתבים טקטיים והדרכתיים על ספורט וספורטיביות

גדעונים

שתי אבנים שהן אחת

בעיני הערבים: מלחמת ששת הימים ולאחריה

כלכלת הביטחון הלאומי בעידן הגרעיני

קדימה לברלין