באש או בחרב?

בהיסטוריה - הסתערויות מוצלחות של חיל הפרשים תנאים ייחודיים בזירת המזרח התיכון איפשרו - בפעם האחרונה

עוברים על כל גבול

מפת המזרח התיכון, שעוצבה לפני כ־100 שנה בסדרה של הסכמים בין צרפת לבריטניה, משתנה בימים אלה לבלי הכר: מדינות לאום רבות מתפוררות, ואת מקומן תופסות ישויות מדיניות המבוססות על דת, על שבט, על מוצא אתני ועל שפה

הים התיכון כבעיה אסטרטגית: דברי הקדמה

אנו נמנעים מהסקת מסקנות "נבואיות" איזו שהן. אולם תוכן הסימפוזיון הזה, יש לראותו כשלב ראשון בהבהרת המושגים היסודיים של בעיות הים התיכון

המעמד האסטרטגי בים התיכון

המצב האסטרטגי בים התיכון אין לדון עליו כשהוא לעצמו. אפשר בכל זאת לסקור "ממעוף הציפור" את המצב האסטרטגי בכללו, ואחר לרכז את תשומת הלב במיוחד באזור הים התיכון

אסטרטגיית הנשק הלא קונוונציונלי של צדאם חוסיין

את הנשק הלא קונוונציונלי שייצר ואגר התכוון צדאם חוסיין שהוא לא רק לצורכי הרתעה, אלא גם כדי לעצב מחדש את מפת המזרח התיכון. מהתבטאויותיו על מלחמת המפרץ ומההוראות המפורשות שנתן למפקדי הטילים שלו במהלך המלחמה עם תמונה של מנהיג חסר מעצורים, שמוכן היה לעשות שימוש בארסנל הכימי והביולוגי שברשותו גם במחיר החרבתה של ארצו. אם יתאפשר לו להפוך למעצמה גרעינית, הוא יכניס את המזרח התיכון לעידן של חוסר יציבות כרוני - מצב העלול להידרדר במהירות ולצאת מכלל שליטה

מרובה הקשת עד פצצת המימן

בין הצפון והדרום: המתח בין הזירות בעיצוב מדיניות הביטחון הלאומי של ישראל

בסוף שנות ה־80 של המאה הקודמת, נמצאה ישראל במתח בין המענה לאנתפאדה הראשונה בזירה הפלסטינית ובין הגברת המעורבות האזורית של איראן עם הקמתו של חזבאללה בדרום־לבנון, ולא זיהתה את ההתהוות החמורה בלבנון. הפעם, לתחושתי, השכלנו לפעול אחרת

חסן אל־בנא והאחים המוסלמים

איגרות

פרק ד' – המחצית השנייה של המאה העשרים