מציג עמוד 10 מתוך 259 תוצאות
בעוד שההיסטוריון הרוסי הפופולרי ויקטור סובורוב מציג את היטלר כקורבן ואת סטלין כתוקפן, טוען פרופסור גבריאל גורודצקי כי לסטלין לא היו כוונות התקפיות כלשהן כלפי גרמניה הנאצית. האמת, כנראה מצויה באמצע :היטלר בוודאי שאינו קורבן, אך לסטלין היו קרוב לוודאי תכניות לתקוף את גרמניה הנאצית ב-1942 או ב-1943
מוכנות הכוח הטקטי היא חלק חשוב בעיצוב הלחימה. שכן בעת התקפת פתע כמו מתקפת טט, המענה שניתן על־ידי הכוח מעצב את הקרב, ואילו המענה שמרמת הגדוד ומעלה מעצב את תוצאות הקרב
"במשך שנים יצרנו מול חמאס מערכת שקופה. חמאס למדו אותנו: את מגדלי התצפית, איך אנחנו אוספים מודיעין, מה חושף אותו ומה לא. הם למדו אפילו את הגדר היטב, את המכשול העילי והמכשול התחתי וכל מרכיב בהגנה שלנו שקוף מבחינתם. מה שראינו פה זו קריסה מוחלטת של ההגנה". אלוף (מיל') יאיר גולן, לשעבר סגן הרמטכ"ל, בריאיון ל"קול המערכות" על הלקחים המיידים שצריך להפיק, גם לרמת הדרג הטקטי הלוחם, על תפיסת ההגנה של צה"ל בעזה
בגיליון: ראיון מערכות: מלחמת הכלכלות | על הגנת יישוב מפני התקפת אויב במלחמה | לא ניתן להביס גרילה! האומנם? | על נרטיב הסיוע המנהלתי הקרבי | מה ניתן ללמוד מקרב מחנה "פגה | ניתוח לוחמה עירונית מודרנית דרך עדשת קלאוזביץ | על משחקי מלחמה בעידן הבינה המלאכותית | ועוד
מיקומו של מפקד חטמ"ר בעת מתקפת פתע רחבת היקף - 6 באוקטובר 1973 ו־7 באוקטובר 2023 / נשקים חכמים, הנחות יסוד מטומטמות: הזיות מערביות פוגשות את מציאות המלחמה / "אמנת חכמי הדת של האומה בסוגיית 'מבול אלאקצא'": ניתוח ומשמעויות לשיח הדתי בסוגיה / לוחמת האוויר במבצע "עם כלביא" באספקלריית תפיסת היתרון האיכותי הצה"לי / הגנת יישוב מפני התקפת אויב במלחמה – מדוע נדרש שינוי תפיסתי עמוק ומה מאפייניו / כדי לנצח במלחמות, לא די רק לשלוח חיילים
אסף חזני, אנתרופולוג בהכשרתו המקצועית-אקדמית, הוא גם קצין מילואים בעל ניסיון רב שהשתתף במלחמת "חרבות ברזל" משתי זוויות או צורות השתתפות, כפי שהוא מעיד על עצמו בכיתוב בגב הספר: "...התלכדות בין המקצוע הצבאי שלי להכשרה האקדמית שלי. כקצין השתתפתי במלחמה, כאנתרופולוג צפיתי בה. גם ההיפך הוא הנכון – כאנתרופולוג השתתפתי במלחמה וכקצין צפיתי בה". נראה כי זו אחת התרומות העיקריות של הספר, שמשלב את החוויה האישית, המשתתפת. לא מתוך הרצון לצפות ולחקור כנהוג באנתרופולוגיה, אלא מתוך היות חזני חלק אורגני ממפקדת אוגדה במלחמה, עם התצפית האנתרופולוגית. יומן השדה, כפי שהוא מכנה את הספר ומציג בכל פעם שהוא פונה לרגע לכתוב דבר מה שראה או חווה, הוא האמצעי העיקרי שבו אנתרופולוגים משתמשים כדי לתעד את תצפיותיהם בשדה. במקרה זה אולי יש פה מעין שילוב בין "יומן המבצעים" שבו מתעדים חיילים במוצבים במפקדות השונות את ההתרחשויות במלחמה, בהן פקודות, דיווחים ודרישות שונות, ובין "יומן שדה" – המקום שבו מתעד האנתרופולוג את התצפיות שערך
לתרחיש ייחוס כמו שהתרחש ב־7 באוקטובר, לא התכוננו במעבדה הגנומית, אבל מרגע שנודע על התקפת החמאס ותוצאותיה, הפכה המעבדה לפעילה ותרמה רבות לזיהוי מהיר ויעיל של חללים. "ההחלטה להקים גוף צה״לי עצמאי הייתה נכונה בהחלט. אלו שחששו ולא ידעו אם צריך להקימה או לא, בסוף באו ואמרו תשמעו לא היינו יכולים בלעדיכם, זה נתן תשובות מעל ומעבר״. אע"ץ ראובן ברדוגו, מפקד המעבדה הגנומית, מסביר בריאיון ל״קול המערכות״ מהי המעבדה הגנומית ומדוע הוקמה, באילו אמצעים טכנולוגיים היא משתמשת ועל פעילותה בחזית המערכה לזיהוי חללי מלחמת "חרבות ברזל". המעבדה הגנומית כמקרה בוחן של בניין כוח בלחימה והקמת גוף צה"לי יש מאין
המיקוד של כתב המינוי של ועדת אגרנט אחרי מלחמת יום הכיפורים בנושאי המודיעין והכוננות ותיחום הזמן שנדרשה הוועדה לחקור ל"ימים קדמו למלחמת יום הכיפורים" ועד התקפת הנגד של 8 באוקטובר (ועדת אגרנט, דין וחשבון) גרמו לאי־חקירה של התפתחות תפיסות ההגנה בסיני וברמת הגולן בשנים שלפני המלחמה, שעמדו בבסיס התוכניות המבצעיות. מצב זה הביא לעיסוק יתר במודיעין ולעיכוב של עשור וחצי לפחות בלמידת צה"ל על היבט התפיסה המבצעית ודרך התפתחותה. בבואנו לתחקר את התפתחות המודיעין, התפיסות והתוכניות של צה"ל לפני המלחמה בעזה, והתפיסות בדרג האסטרטגי -מדיני, רצוי לבצע, במקביל לחקירה מעמיקה של תחום המודיעין, גם חקירה אינטגרטיבית של תחומים אלו, שיש ביניהם קשר הדוק
כיבוש שטח והחזקתו שהיו בעבר מרכיב מרכזי בתפיסה של צה"ל בכל רמות המלחמה, הפכו במהלך שנות הלחימה בטרור ובגרילה בעזה ובלבנון, ולאחר מכן בעימותים מבוססי האש מנגד, לעניין שנתפס כמעט בלתי רלוונטי. הטענה היא כי התעלמות משטח שנכבש כהישג בפני עצמו, היא שגיאה גדולה, משלוש סיבות: הראשונה: איבוד שטח הוא אובדן כואב לאויבנו, ולכן כיבוש שטח אויב והחזקתו (תוך פינוי אוכלוסייה לצרכי הגנתה), יחשבו מבחינתו להפסד; ברמה המדינית, החזקת שטח היא קלף מיקוח במשא ומתן מדיני; השנייה: מדובר ביתרון א־סימטרי מובהק לטובת צה"ל - רק הוא יכול לכבוש שטח, לטהרו מאויב ולהגן עליו נגד התקפות נגד; השלישית: לאחר תקופה ארוכה של "מלחמות ברירה" בהן היינו הצד החזק, יש להכיר כי חזרנו לעידן של "מלחמות אין ברירה", בהן כיבוש שטח והחזקתו הוא מרכיב שיש לו לגיטימציה פנימית וחיצונית. מוצע להחיל תובנה זו על מלחמה עתידית בלבנון
אין תחליף לחיכוך אמיתי כהזדמנות להתנסות בהתאוששות מכישלונות, ביכולת לזהות ולהגדיר בעיה מבצעית, לבנות פעלתנות וללמוד כיצד לומדים ומשתנים בלחימה