מציג עמוד 10 מתוך 823 תוצאות
פודקסט חדש על יחסי הכוחות בסוריה ביום שאחרי / במלאת שנה לנפילתו בקרב של אל"ם יצחק בן בשט (בנבה), מפקד החפ"ק של מח"ט גולני, בקרב בשג'אעיה – מאמר שכתב על מבצעים בעומק המערך הטקטי של האויב, והתפרסם לאחר מותו / מאמר מאת חיים לסקוב על האחריות כאחת מתכונות היסוד של מפקד / מאמר ישן שרלוונטי גם לימינו על התפוררות צבא לבנון והניסיונות לשקמו / ספר לשבת: 83 שנים למתקפה על פרל הרבור, והלקחים שאפשר לקחת לימינו
מגזין סוף השבוע של "מערכות" עלה לאוויר! גיליון 502 של "מערכות" בגיליון: על מבצעים בעומק המערך הטקטי של האויב | משמעויות תפיסת ההגנה הלאומית האמריקנית על התיעוש הביטחוני | "חמאס מורתע" כמחשבה מייחלת | מוסף: שנתיים למלחמת רוסיה–אוקראינה | אי רציונליות בתהליכי קבלת החלטות בצבא | שחיקה מבצעית בעת לחימה מתמשכת | ועוד. עוד במגזין: על המידתיות, תיאוריית המלחמה הצודקת וסוגיית הפגיעה בבלתי מעורבים במהלך לחימה | 82 שנים לקרב ביר חכים | פקודת היום להקמת צה"ל | קול קורא לכתיבת מאמרים לטובת ספר חדש על המודיעין הישראלי ב־7 באוקטובר. "מערכות" מחזק את הלוחמים, מרכין ראש לזכר הנופלים, מאחל החלמה לפצועים ומייחל לחזרת החטופים בהקדם
באמצעות הלחימה בממד התת-קרקעי הצליח האויב לנטרל במידה כה רבה את חילות האוויר והשריון של צה"ל, עד כי אלה הפכו מבחינתו מאיום אסטרטגי לבעיה טקטית בלבד. נראה שכדי לשנות את המציאות הזאת על צה"ל לבחון מהיסוד את תורת הלחימה שלו
מאמר חדש על מגמות יסוד בתנועת חמאס ממבצע "צוק איתן" ועד "חרבות ברזל" / סדרת הפודקסטים "על התמרון" – שיחות עם תא״ל (מיל׳) יובל בזק על העבר, ההווה והעתיד של התמרון היבשתי. בפרק הראשון – התפתחות רעיון התמרון, הבנת מהותו והיותו כלי בתפיסת הביטחון של ישראל / לרגל סיום שבוע הספר – מעט יותר על כמה מהספרים שיצאו השנה לאור ב"מערכות" / מאמר על יכולת השדאות והשטח של לוחם החי"ר בשדה הקרב המודרני, מול אתגרי שדה הקרב העתידיים – יכולות האויב ואופן שימוש בקרקע / מאמר בן עשור על סרבנות שירות מטעמי דת, והדרכים להתמודד איתה
ההגבלה של יחידות הסיור (בראייה תקנונית והכשרתית) לאיסוף פסיבי בלבד פוגעת ביכולת של המפקד והכוח לבנות ולשמר תמונת מצב אויב עדכנית, גם כאשר מדובר באויב ממוכן, קל וחומר מול אויב שאינו חושף עצמו ללא גירוי משמעותי. יש צורך דחוף לתקן את העיוות, באמצעות איגוד היחידות החטיבתיות העוסקות באיתור אויב, והתאמתן לקצבי התמרון הנדרשים מחטיבות השריון
מאמרו של עדו רכניץ "הגדרת האויב בלחימה בטרור" )"מערכות" 435 )מקומם, בלתי מוסרי ומנוגד לרוח צה"ל
"כשהתחלנו את התמרון נכנסו באופן מאוד שמרני, בקצב איטי, על שטח מאוד מצומצם ואני חושב שזה לא שירת את מטרות המלחמה. צה"ל צריך לחזור מהר ליסודות התמרון כפי שהיה בראשיתו, תמרון שמדבר על דינמיות וחשיבה תחבולנית". [...] בסופו של דבר הנֻחבה היא מיליציה – מי שעשה כאן תמרון; מי שזיהה את נקודות התורפה שלנו אחת לאחת; מי שפעל במהירות בקצב גבוה ובסופו של דבר הצליח בתוך שעה להכריע אוגדה בצה"ל שהפסיקה לתפקד ב־8:00. למעשה, אם תחפש את תורת התמרון בהפוך – תמצא אותה ב־7 באוקטובר. לצערי הקרב הזה עוד יילמד בבתי הספר ואנחנו לא נהיה בצד הנכון". פרק מסדרת הפודקסטים "על התמרון" – שיחות עם תא״ל (מיל׳) יובל בזק על העבר, ההווה והעתיד של התמרון היבשתי. בפרק הרביעי – התמרון ב"חרבות ברזל" על אי הצלחותיו, ואיך אפשר ללמוד תמרון דווקא מפעולות האויב?
צה"ל הוא שדה חברתי מרכזי בחברה בישראל, והרמטכ"ל כמפקד העליון של הצבא ממלא תפקיד סמלי חשוב בהקשר זה. המאמר מציג ממצאי מחקר שבחן את האופן שבו התמורות החברתיות שחלו בחברה בישראל מיום הקמת צה"ל, באות לידי ביטוי בדברי הרמטכ"ל. ממצאי המחקר מגלים ארבע תמות מרכזיות שדרכן אפשר להבחין בתנועה החברתית-ערכית שחלה בחברה בישראל במהלך הזמן. ראשית, האינטראקציה המנהיגותית בין הרמטכ"ל לפקודיו התעצבה עם השנים באופן שונה, בדרך שהמנהיג מתחייב לדברים מסוימים מול פקודיו, ולא רק דורש. שנית, נמצא שעם הזמן השיח שמתקיים על האויב התמתן בעוצמותיו. שלישית, במהלך השנים התרחבה ההתייחסות של הרמטכ"ל לנופלים מקרב כוחותינו. רביעית, במהלך השנים התפתח נרטיב של ביקורת עצמית של הארגון הצבאי כלפי עצמו, והרמטכ"ל עצמו מהדהד זאת בדבריו. הטענה המרכזית במאמר היא שתמות אלה משקפות מגמות של שינויים תפיסתיים וערכיים בחברה בישראל, ולכן ניתוח דברי הרמטכ"ל יכול להניב הבנות הן לגבי המנהיגות הצבאית הבכירה, והן ביחס לחברה בישראל
על אף שהן מרוחקות זו מזו יותר מ־000,8 ק"מ, ניצבות ישראל ודרום־קוריאה בפני אויב משותף. שיתוף פעולה ביניהן נגד אותו האויב הוא אך מתבקש
כדי להכתיב לאויב את מהלכיו ולערער את שיווי משקלו, אין הכרח שהעוצמה הכוללת בקרב נתון תעלה על עוצמת האויב באותו קרב. אם ניתן יהיה לנצל כראוי את איכות כוח האדם, את גורם הזירה ואת גורם התנועה, ניתן אף בתנאים של יחסי כוחות כוללים לא נוחים להגיע למצבים שבהם תושג עדיפות מקומית בנקודות התורפה ובנקודות המפתח. על־ידי כך יוכרע האויב ותבוצע המשימה