כישלון צבאי והצלחה מדינית-ביטחונית - ראייה בדיעבד
על הקשר בין אפקטיביות צבאית בזמן אמת ובין המצב הביטחוני לאחר שנים והסכנה לצה”ל עקב אי ההבחנה בין השניים
מציג עמוד 1 מתוך 18 תוצאות
על הקשר בין אפקטיביות צבאית בזמן אמת ובין המצב הביטחוני לאחר שנים והסכנה לצה”ל עקב אי ההבחנה בין השניים
בהיעדר ניצחון ברור וחד־משמעי, במבצעים שתכליתם להשיג הרתעה יש להפריד, ככל שניתן, בין האירועים והתחושות במהלך הלחימה לבין השפעותיה בטווח הבינוני והארוך
מלחמה יזומה היא כלי אסטרטגי לגיטימי וחשוב של המדינה, ואל לנו לזנוח אותו. ויתור מראש על האפשרות הזו דומה לוויתור מרצונו של נגר על אחד מהפטישים בארגז הכלים שלו. באזורנו, מלחמה יזומה עשויה להביא לרווח אסטרטגי שיתבטא בהחלשת היריב, בחיזוק ההרתעה ועל כן בהרחקת המלחמה הבאה
מאמר חדש על הלוגיסטיקה במלחמת רוסיה-אוקראינה / מה אפשר ללמוד מהסנקציות נגד רוסיה למדיניות ישראל כלפי איראן / סיפורה של קבוצת קדם במאורעות תרפ"א / תריסר שנים לחיסול אסאמה בן לאדן / בירור תופעת ההסלמה הבלתי מתוכננת / יום הצגת עבודות הגמר המחקריות במכללה לביטחון לאומי / הרצאתה של ד"ר יהודית הוכרמן־פרומר מכנס שדה הקרב העתידי השני
ההגבלה של יחידות הסיור (בראייה תקנונית והכשרתית) לאיסוף פסיבי בלבד פוגעת ביכולת של המפקד והכוח לבנות ולשמר תמונת מצב אויב עדכנית, גם כאשר מדובר באויב ממוכן, קל וחומר מול אויב שאינו חושף עצמו ללא גירוי משמעותי. יש צורך דחוף לתקן את העיוות, באמצעות איגוד היחידות החטיבתיות העוסקות באיתור אויב, והתאמתן לקצבי התמרון הנדרשים מחטיבות השריון
קריאת הפרוטוקול של הישיבה בענייני שֵם מלמדת עד כמה תפיסות שהתגבשו על בסיס ניסיון צבאי קודם, שהיה משמעותי להנהגה ולציבור, הן חיונית, אבל גם אם הניסיון הזה היה מוצלח, הוא עלול להוות משקולת מבחינה תודעתית על רגלי ההנהגה והפיקוד צבאי. הדבר הנכון הוא להיפטר מההנחה שניתן להסתפק בניסיון הקודם ולהניח שהעימות הבא יהיה שונה לחלוטין
ניתוחי תרחישים, "משחקי מלחמה" ותוכניות מגירה למצבים שונים הם כלים חיוניים שתפקידם לעמת את המחשבה מול מגוון רחב של אפשרויות ומצבים
בסוף שנות ה־80 של המאה הקודמת, נמצאה ישראל במתח בין המענה לאנתפאדה הראשונה בזירה הפלסטינית ובין הגברת המעורבות האזורית של איראן עם הקמתו של חזבאללה בדרום־לבנון, ולא זיהתה את ההתהוות החמורה בלבנון. הפעם, לתחושתי, השכלנו לפעול אחרת
בימים אלה, 20 שנים לנסיגת צה"ל מלבנון, מתהווה שיח ציבורי על אודות פעילות צה"ל ברצועת הביטחון וכן בנוגע להליכי קבלת ההחלטות ברמה האסטרטגית. נראה כי בסוף שנות ה־ 80 של המאה הקודמת, נמצאה ישראל בבעיה אסטרטגית דומה – מתח בין המענה לאנתפאדה הראשונה בזירה הפלסטינית ובין הגברת המעורבות האזורית של איראן עם הקמתו של חזבאללה בדרום־לבנון. באותם ימים התמודדה ישראל בעיקר עם האנתפאדה הראשונה, ולא זיהתה את ההתהוות החמורה בלבנון. הפעם, לתחושתי, השכלנו לפעול אחרת.