השתמטות, מוטיווציה, הפרעות נפשיות ומה שביניהן

צעירים לא מעטים מעלים הנמקות נפשיות לרצונם להימנע משירות צבאי. הזדהות מלאה איתם עלולה להביא לחציית הגבול הדק שבין הומניזם צרוף לאנרכיה

לחימה תחת אש: ערכים, פוסט-מודרניזם, ומה שביניהם

אם אכן נכונה הטענה שהמוטיווציה של החיילים להילחם נובעת אך ורק מחששם להתבזות בפני חבריהם ליחידה, כי אז אפשר לוותר על חיל החינוך

חבר'ה זה לא הכול – המוטיווציה ללחימה ב"עופרת יצוקה"

השאלה מה מניע חיילים להילחם מעסיקה את המחקר הפסיכולוגי והסוציולוגי זה זמן רב. מחקר שנערך בקרב לוחמים שהשתתפו ב"עופרת יצוקה" שופך אור על הנושא ומצביע על נקודות הבדל ודמיון בין לוחמי הסדיר ללוחמי המילואים בשאלה הזאת

כיצד יכול חיל השריון לשפר את המוטיווציה של משרתיו

לשריון יש בעיה של דימוי. לא מדובר בגזרת גורל: עם קצת מודעות מצד מפקדי השריון אפשר להביא לחשיפה רבה יותר בתקשורת ולאימוצם של דפוסים חדשים

על מוטיווציה, על שוויון ועל הגורמים לקלקלתם בצה"ל

היתרון האיכותי של צה"ל — לא על הטכנולוגיה לבדה

"לא טוב לי, קחו עליי אחריות"

התמודדות מפקדים וקב"נים עם מוטיווציה ירודה ועם מצוקות נפשיות בקרב חיילים

האם צבא המילואים שוקע?

פחות ופחות אזרחים משרתים במילואים, אך בחינה מעמיקה מראה שזה לא נובע מהחלטות המילואימניקים - שדווקא מפגינים מוטיווציה גבוהה ומוכנים לשרת - אלא מאילוצי המערכת המשפיעים על ההשקעה באימוניהם ובציודם

צה"ל ו"חברת השוק" - כמה היבטים לבחינה מעמיקה

אנחנו מופצצים כל הזמן בסקרים, במחקרים ובכתבות בכלי התקשורת על המוטיווציה של הנוער להתגייס לצה"ל. במאמר הנוכחי נטען שהמידע המתקבל בסוגיה הזאת הוא נקודתי, חלקי ומוטה. המאמר מציע מתווה וקני מידה לבחינה מעמיקה של הסוגיה הזאת

איך מגדלים מצביאים

מצביאים מוכשרים הם נכס אסטרטגי מהמעלה הראשונה. מדינות רבות משקיעות מאמצים גדולים בהכשרת מצביאיהן, ודווקא בישראל, שקיומה תלוי במידה רבה באיכות ההנהגה הצבאית שלה, יש ליקויים רבים בתחום ההכשרה הזה. את הליקויים האלה צריך וניתן לתקן