תחקור מבצע "שומר החומות" והשפעותיו על הדרך ל־7 באוקטובר ועל תרבות התחקיר בצה"ל

פורום למידה מטכ"לי לסיכום מבצע "שומר החומות", 26–27 ביולי 2021. צילום: אתר צה"ל

ב־5 במרס 2025 הקים הרמטכ"ל, רא"ל אייל זמיר, צוות מומחים בראשות אלוף (מיל') שלמה (סמי) תורג'מן כדי לבחון מחדש את התחקירים שערכו בצה"ל בעקבות 7 באוקטובר. ב־10 בנובמבר הציג הצוות את מסקנותיו, וציין בין השאר כי אחד מכשלי אגף המבצעים באותו יום היה "היעדר הובלת תהליכי פיתוח הידע כבסיס להכוונת בניין הכוח והפעלתו, בפרט תהליך הלמידה ממבצע 'שומר החומות' והיעדר עיסוק ב'חומת יריחו'".1

מאמר זה עוסק באותו מבצע נגד חמאס מ־2021, ואטען בו כי תהליך התחקור כלל ייפוי של המציאות, והציג הישגים גבוהים משמעותית ממה שהושג בפועל. המבצע הוכתר כמוצלח ביותר על אף שמרכיביו ההתקפיים כשלו - ביחס לציפיות צה"ל. כמו כן, הרצון לייפוי המציאות והצגת המבצע כניצחון טשטשו את הצורך בדיון מעמיק בתחומים חשובים, ותרמו להערכת החסר של חמאס לפני הפתעת 7 באוקטובר. לבסוף, הפער בין הצגת ההישגים הגבוהים ביחס למציאות פגע בערך האמת העומד בבסיס מוסד התחקיר בצה"ל, בקרב אלה שהכירו את התוכניות. המאמר מתמקד בתהליך תחקור המבצע וסיכומו, ולא בתוכן התחקירים שהוצג חלקית במאמר קודם תחת הכותרת "לחשוב מהר לחשוב לאט בעזה",2 ואציג אותו בכלליות כדי להמחיש את הבעיות בו. המאמר אינו עוסק בסוגיה שהוצגה במאמר קודם תחת הכותרת "היוון העתיד בצה"ל", והיא הייחוס הבעייתי של הישגי מבצע "שומר החומות" לתפיסת ההפעלה לניצחון במעגל ראשון.3 הלקחים שאציג, מתהליך תחקור זה רלוונטיים כעת, כאשר צה"ל עומד לתחקר את שאירע במלחמת "חרבות ברזל" בשנתיים שאחרי הפתעת 7 באוקטובר, בדגש על הצלחות שהיו בכמה זירות.

זהו מאמר נוסף בסדרה המתמקדת בתרבות הארגונית של צה"ל, המתפרסמת בכתב העת מערכות, מתוך כוונה לשפר את הבנתנו בנוגע למה התרחש בצה"ל בשנים שלפני מתקפת הפתע.

הבעיות בתחקירי "שומר בחומות": הצגת הישגים גבוהים במקום שבו היו בפועל כישלונות

תוכנית "מכת ברק"/פקודת "דרום כחול"

לא מעט נכתב בתקשורת על הפער הגדול בין התכנון המבצעי לפני המבצע לתקיפת חמאס במנהרות הגנתיות - תוכנית "מכת ברק" - ובין התוצאות.4 פיקוד הדרום וחיל האוויר תכננו אותה בתור "נשק הפתעה", כאשר הרעיון היה להיכנס לתמרון קרקעי רחב, לגרום לכוחות חמאס להיכנס לתת"ק  (תת־קרקע) ואז לתקוף אותם בפצצות שיטיל חיל אוויר. השורה התחתונה של התוכנית הייתה אמורה ליצור מאות נפגעים בחמאס (לפי מקורות פומביים בין 600–800).5 בפועל, עקב קבלת החלטות בזמן אמת6 החליט הרמטכ"ל שלא לצאת לפעולה יבשתית, זו שבתכנון הובנה כתנאי לכך שאנשי חמאס ייכנסו למנהרות. התוכנית לתקיפת המנהרות במצב החדש כונתה "דרום כחול". ב־14 במאי 2021 דיווח צה"ל כי בתקיפה של "המטרו" השתתפו 160 מטוסים מתריסר טייסות קרב, שתקפו כ‏־150 מטרות עם כ־450 חימושים - המטס הראשון של "דרום כחול".7 בהמשך הוטלו עוד מאות בודדות של חימושים. צה"ל לא פרסם את כמות החימושים הכללית שהוטלה במבצע, ונקב במספר כולל של "אלפים", בשונה מכל סבב קודם בעזה ומהמלחמה בעזה שבה הציג, ועדיין מציג, נתונים למכביר. התוצאות של הרג פעילים היו נמוכות בשני סדרי גודל ממה שתוכנן מראש -8 כישלון בכל קנה מידה (צה"ל הציג בתחילה נתונים כוללים של כ־200 הרוגים בחמאס בכל המבצע, בלי לפרט כיצד נפגעו).9 במהלך התחקור הציג ענף חק"ב (חקר ביצועים) של חיל האוויר לבכירי צה"ל כי נהרסו ק"מ בודדים של מנהרות (אחוזים בודדים מה"מטרו" שהוערך במאות ק"מ), והעריך כי הדף וגזים שנעו במנהרות היו עשויים להרוג מחבלים בכ־100 ק"מ נוספים.10 צה"ל פרסם כי השמיד 100 ק"מ של מנהרות, בלי לפרט את מהות המושג השמדה.11

בנאום שנשא במאי 2021 מנהיג חמאס יחיא אלסִנואר, הודה כי נפגעו 100 ק"מ של מנהרות אך "דרושים רק כמה ימים כדי לתקן את ההריסות [...] הכשלנו את התוכנית לפגיעה ביכולות ההתנגדות ולהריסת המנהרות".12 בזמן אמת היה מידע כי פעילי חמאס חששו להיכנס לתת"ק, ועל סמך מידע זה, הופקה כנראה מסקנה מערכתית כי הוא נשלל ובראייה לעתיד החמאס יצמצם את השימוש בו לאור פגיעותו לצה"ל. בצה"ל נבנה נרטיב חדש ולפיו הפגיעה הפיזית בפעילים לא הייתה מתכוננת להיות העיקר, אלא הבנתם העקרונית את האחיזה המודיעינית של צה"ל במנהור ואת יכולתו לתקוף אותו. התוצאה: הפער בין הנרטיב הרשמי והפגיעה בפועל, כפי שציינו הערכות חק"ב חיל האוויר ואמר סנואר פומבית, גדול. למרות הפערים הגדולים בהישגים ביחס למה שתוכנן, בסמינר הלמידה המטכ"לי בסוף יולי 2021 הציגו התחקירים שנערכו בראשות תא"לים ואלופים הצלחות בקנה מידה מערכתי: צוות התחקיר בנושא 'מהלומות רב־ממדיות - בין תפיסה למימוש' (כמרכיב בתפיסת הניצחון) הציג: "'דרום כחול' - שינוי תכלית המהלומה - הישג גבוה מול התת"ק"; צוות התחקיר בנושא 'המערכה נגד התת"ק' הציג "הצלחה מול התת"ק במסגרת שומר החומות - ערעור הרעיון המערכתי לשימוש במנהור המגננתי, ללא הצלחה בהתקפה (פשיטות) הרג פעילים בפער"; צוות תחקיר 'האפיון המערכתי של המבצע' טען בהצגתו ל"פגיעה משמעותית ביכולות הצבאיות"; ובמצגת של סיכום מפקדת פד"ם כתבו כי: "הפגיעה בתת־קרקע פגעה ברעיון המערכתי של חמאס".13 מחקר ביקורתי על "מכת ברק כנשק הפתעה", שניתח את קבלת ההחלטות בבור בהקשר הפעולה, הוגבל בתפוצתו.14

במסמך הסיכום שלו למבצע כתב הרמטכ"ל כי על אף ש: "לא הצלחנו להביא להיקף פעילים הרוגים כפי שהיינו רוצים", וכי ההונאה ב"מכת ברק" לא הייתה משמעותית מספיק, הרי שהושג "נטרול אפקטיביות המערכת היריבה והוצאתה מאיזון [...] חמאס הפכה מרודפת לנרדפת בכלל הממדים".15 לאחר כמה חודשים, בריאיון לאמיר בוחבוט באתר וואלה, השיב רח"ט מחקר לשאלה אם צה"ל השיג הישג משמעותי בתקיפת "המטרו": "כן עם עשרה סימני קריאה. הדבר המרכזי שלקחנו מחמאס זה את ההבנה שהוא יכול לתפקד בממד הזה כמו שהוא רצה. בחמאס חשבו שהם פיצחו משהו גדול, שהם מצאו מענה לעליונות שלנו באוויר, במודיעין ובתמרון. כל התפיסה של צה"ל שנבנתה על אש מדויקת, מודיעין וחיכוך פתאום התערערה למשך כמה שנים".16 כאשר שופטים את האירוע לפי פורמט תחקיר בסיסי בצה"ל, שראשיתו הצגת "מה היה" לעומת "מה צריך היה להיות", מדובר במבצע כושל. יש מקרים שבהם כישלון ברמה הטקטית הופך דווקא להצלחה ברמות אחרות, כמו במקרה של מלחמת לבנון השנייה. במקרה של "שומר החומות" התברר שגם מה שהוצג כמוצלח ברובד המערכתי - שלילת התת"ק, עקב העובדה שהתקיפה (בהיקף פצצות עצום, עם הרס מצומצם יחסית להיקף המנהרות הכולל) הביאה את פעילי חמאס לחשוש בזמן אמת לרדת למנהרות - לא היה מבוסס על המציאות.  

תקיפת הבכירים בתת"ק

במהלך השנים לפני המבצע פותחו כמה תוכנית לפגיעה בבכירי חמאס ("יעדי איש") במפקדות תת"ק. המרכזיות נקראו "עיר מקלט" ו"עיר גוליית", והן התבססו על מודיעין של שב"כ ושל אמ"ן.17 הן יצאו לפועל קודם להפעלת "מכת ברק", הצליחו חלקית (השנייה יותר מהראשונה) וחשפו את "מכת ברק" במידה מסוימת. במהלכן נפגעו מח"ט העיר עזה וקבוצת פעילים בתחום בניין הכוח של חמאס. מדובר היה בערך בשליש ממה שהתקיפות נגד "יעדי איש" אמורות היו להניב. ניסיונות בהמשך לחסל את ראש הזרוע הצבאית של חמאס, מוחמד צ'יף (דף), לא צלחו. למרות ההישגים המוגבלים, תחקיר חטיבת המבצעים טען כי ההישג גבוה יחסית במבצעים מסוימים (שהיו חלק מכל מה שבוצע), והציג המלצות חשובות בתחום התהליכים המבצעיים־מודיעיניים. תחקירו הביקורתי של רח"ט תוה"ד על תקיפת "יעדי איש" טען: "ההישג נמוך ביחס לפוטנציאל", וכי "קיים פער גדול בין המעשייה למעשה".18 בסמינר הלמידה המטכ"לי לא הוצג תחקירו. צוות תחקיר 'מהלומות' הציג את תקיפת הבכירים כהצלחה ומפקד פד"ם הציג כי התוצאות מעורבות.19 הרמטכ"ל כתב בסיכומו כי למרות הפערים בתכנון של תוכנית "עיר מקלט" ומוכנותה, אחד ההישגים המרכזיים במבצע היה סיכול בכירים ופעילים.20

סיכום מבצע "שומר החומות", 2021. צילום: אתר צה"ל

תיאור המבצע כהצלחה מסחררת

ההגנה במבצע הייתה מוצלחת: ההגנה מפני חדירה לשטח ישראל פעלה היטב, תוך סיכול של כוחות נֻח'בה שנכנסו למנהרות, וכך גם ההגנה האווירית מפני תמ"ס. זאת בשונה מהכישלונות בהתקפה. הבעיה כאן אינה רק בתוצאות - מבצעים לא תמיד יוצאים לפועל כפי שתוכננו ולא תמיד מצליחים. מוקד מאמר זה הוא בטענה כי למרות כישלון התוכניות להשיג את שתכננו להשיג, נבנה סביב ביצוען נרטיב של הצלחה ניכרת וניצחון משמעותי. תא"ל (מיל') איתי ברון אמר בריאיון כי ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל, תיארו את תוצאות המבצע כהצלחה.21 הדבר בא לידי ביטוי בין היתר באמירות הכלליות של הרמטכ"ל בפקודת יום שפרסם לחיילי צה"ל, ובה נכתב בין היתר: "לאורך ימי המבצע האויב הופתע פעם אחר פעם בסדרה של מהלומות רב‏־ממדיות, שהוציאו אותו משיווי המשקל ושללו ממנו יכולות ונכסים משמעותיים. חמאס פגש תקיפה בעוצמה רבה והגנה חזקה ויעילה - תקיפה שהתבטאה בכמות, איכות, קצב ושיטות התקיפה, והגנה שנתנה מענה לאיום על העורף ובמקביל סיכלה ניסיונות למימוש פיגועים בשטחנו".22 בכנס במרכז הבין־תחומי בהרצליה ביוני 2021 הוסיף: "חמאס והג'האד ספגו פגיעה קשה [...] נטרלנו להם את הממד התת־קרקעי שהם עמלו עליו 15 שנה".23 בדצמבר 2021 סיכם את הערכת המצב השנתית ואמר: "מבצע שומר החומות היווה הדגמה לעוצמה צבאית, והדגמה ליישום עקרונות 'תפיסת הניצחון' [...] המבצע מהווה הדגמת כוח 'תקופתית' עם פוטנציאל לחיזוק ההרתעה ושימור הבטחון מול רצועת עזה, עם הקרנה לאזור כולו".24

הסברים אפשריים לפער בין הביצוע והתחקור

נראה שיש כמה מרכיבים בהסבר התופעה של ייפוי המציאות בתחקירים, ובהם תופעות ותיקות וחדשות יחסית. במאמרו מ־2010 תיאר אל"ם אמיר אבולעפיה שלוש סיבות מרכזיות לבעיה שזיהה בצה"ל בתור היעדר אומץ להביע דעה: הראשונה, התנהלותם ואישיותם של המפקדים הבכירים, שמדכאים ומשתיקים דעות אחרות ומקדשים את דרכם שלהם, ולצידם התנהלותם ואישיותם של הקצינים הכפופים שנוקטים לעתים "ריסון יתר" בנוגע להבעת דעתם האישית, "בוחרים בקפידה את מלחמותיהם" ומעדיפים להימנע מקונפליקטים; השנייה, שיטת המינויים בצה"ל שמעודדת קצינים "לרצות" את מפקדיהם כדי שלא לפגוע בסיכוייהם לקידום; השלישית, אופי הדיונים בצה"ל שחלקם המהותי נושא בפועל אופי "טקסי" ולא משמשים כלי אמיתי לגיבוש עמדת המפקד, וזאת באופן שאינו מעודד את הקצינים הכפופים להביע את עמדותיהם.25

נראה שריצוי הרמטכ"ל היה מרכזי בהצגות התחקירים. תיאור מבצעים בעזה כהצלחה מסחררת המשיך הלאה במבצעים מוגבלים יותר מול גא"פ ("עלות השחר" באוגוסט 2022 ו"מגן וחץ" במאי 2023).26 ייתכן שתופעת הריצוי הוותיקה אוגברה עקב תחושת סיפוק עצמי כללית בצה"ל, כאשר ההצלחות במב"ם ובמבצעים המוגבלים בעזה התפתחו לכדי "תחושת שליטה במציאות".27 בשל כך ייתכן שהמתחקרים והמפקדים הבכירים חשו כי עדיף שיענו להכוונה העקרונית של הרמטכ"ל להוכיח הצלחה, שכן בהיעדר איום ביטחוני מהותי בטווח הנראה לעין, מול תחושת העליונות הכללית הישראלית, לא נורא אם לא יציגו את הבעיות בצורה חדה וביקורתית. להבנתי, מה שכינה נקח"ל, אלוף (מיל') יצחק בריק, כ"תרבות שקר" -28 נכונות לדבר על בעיות בארבע עיניים והכחשת הבעיות כלפי חוץ או מזעורן, נובעת מאותו עניין - אי רצון להיתפס כ"עושה בעיות" כאשר מצד אחד אמירת האמת תפגע בדימוי הקצין ואולי קידומו, ומצד אחר היעדר איום ביטחוני שמצדיק מאבק על האמת האישית.

בנייר מטה ששלח למפקדו בקורס בפו"ם ב‏־2021, טען סא"ל נ' מאמ"ן כי סיבות חדשות לשאלה "מתי ואיך הפסקנו לומר לעצמנו את אמת בקול רם?" כוללות עליית מרכיב יחסי הציבור שצה"ל עושה לעצמו ובתוכו מפקדים לעצמם - מה שדוחף לייפוי המציאות ולהיעדר דיון נוקב בבעיות שפרסומן יפגע ביחסי הציבור; עידן של "ריבוי אמיתות" שמקטין את המוטיווציה לרדת לשורש האמת, שכן לכאורה אין אחת כזו; עיסוק בהשפעה ותודעה בהקשר האויב, שאולי זלג להשפעה על תודעת הארגון, המפקד והציבור הישראלי; אובססיביות ללכידות "תפיסתית" - הצורך הנכון לתאם ולסנכרן מאמצים, הפחית את הנכונות לערער על מוסכמות ארגוניות.29 סיבה חדשה יחסית נוספת קשורה במגמת החדשנות בצה"ל בשנים האחרונות, שהביאה לצורך ארגוני להוכיח עשייה והתקדמות בהקשר תפיסת הניצחון.30 הרמטכ"ל ראה במבצע, שנערך כשנה לאחר עיצוב תפיסת הניצחון, מנוף לקידומה, ולכן רבים מהתחקירים התמקדו בהוכחת הצלחתה או היתכנותה, והרמטכ"ל טען כך כמה וכמה פעמים. תחקיר אחד, של מפקד גיס 479, שעסק בנושא 'תפיסת ההפעלה לניצחון במעגל ראשון בראי מבצע שומר החומות', טען כי היא אינה יכולה לשמש כבסיס לניתוח המבצע, שכן תפיסת הניצחון היא הכרעתית, ואילו המבצע הוא הרתעתי.31 התחקיר נדחק הצידה ולא הוצג באותו סמינר למידה.

נאום האיומים של יחיא אלסנואר לאחר מבצע "שומר החומות", 26 במאי 2021. צילום מסך: ערוץ היוטיוב של כאן11

תרומת נרטיב הניצחון להערכת החסר של חמאס בתקופה שלפני 7 באוקטובר

צבאות לומדים בעיקר מכישלונות, או לפחות מהכרה בבעיות. אמנם היו בעיות שעלו מתוך המבצע שנידונו וטופלו, אבל לטענתי הצגת המבצע כניצחון פגעה ביכולת צה"ל ללמוד לעומק על כמה סוגיות חשובות. בניתוח "הדרך" לכישלון 7 באוקטובר יש מקום ניכר להערכת חסר של חמאס, ואפשר לקבוע כי היא קיבלה חיזוק בתחקירי "שומר החומות". הזדמנות מרכזית ללמידה הוחמצה לפחות בשלושה היבטים חשובים:

הקושי להבין את שיקוליו האסטרטגיים של סנואר בהחלטתו לירות לירושלים. נושא זה העסיק את אמ"ן, בדגש על חטיבת המחקר, שתחקרה אותו כעניין מרכזי. הרמטכ"ל עמד על כך בסיכומו: "לא זיהינו ולא הבנו לעומק את הסיבות להתהוות ובעיקר את השינוי שעבר סנואר מהגיון שמציב בראש סדר העדיפויות את 'היום־יום' העזתי (המצב האזרחי־כלכלי ברצועה) להיגיון של ביצוע מהלך ל'הגנת אלאקצא', תוך ראיה כלל פלסטינית [...] אין מדובר של חלופה אופרטיבית בלבד - אלא בעיקר באי הבנת עומק השינוי האסטרטגי שעברו סנואר וחמאס באותם ימים".32 לטענתי, קושי מחקרי־פרשני זה נבלע בתוך תחושת ההצלחה הכוללת. אם ההבנה שמדובר ביריב בלתי צפוי הייתה "מוכפלת" ביכולת הנבנית בעזה לפלישה לישראל, לדוגמה בתוכנית "חומת יריחו" שנחשפה במאי 2022, אולי אפשר היה לחשוב שהאויב הבלתי צפוי מ"שומר החומות" מתכוון ברצינות לתוכניותיו.

הקושי להבין את תפיסת סנואר את המבצע כהצלחה אסטרטגית מבחינתו, עקב הצלחתו לגרום להתפרעויות בקרב ערביי ישראל. העניין לא הוצג באף תחקיר כבעיה הקשורה לצה"ל, אלא כעניין של משטרת ישראל, למעט בתחקיר של מפקד גיס 479 שבו טען בין היתר כי הניסיון של צה"ל לתחום את העימות לעזה נכשל וכי התהוותה "מערכה פלסטינית במספר חזיתות", מכיוון שחמאס הצליחו להפעיל את ערביי ישראל, מזרח ירושלים ואיו"ש. התחקיר הציע כי חמאס הובילה פעולה שהיה בה סנכרון בצורות שונות - בהשראה (איו"ש ופנים ישראל), אופרטיבי עם חזבאללה , ואסטרטגי עם קטאר.33 כאמור מעלה, התחקיר לא הוצג בסמינר הלמידה המטכ"לי, ובתוכו גם לא התובנות המדוברות שיכולות היה כבר אז לעורר חשיבה אחרת בצה"ל לגבי חמאס. במסמך סיכום המבצע כתב הרמטכ"ל: "חמאס חוותה כישלונות במאמציה ליצירת זיקות - א. ירושלים 'הלכה והתקררה' ככל שהמערכה נמשכה; ב. הרחוב הערבי [מדינות ערב] לא נרתם לטובת חמאס והמערכה שניהלה".34 בנאומו בסוף מאי בירך סנואר את ערביי ישראל ומזרח ירושלים על השתתפותם בעימות,35 וביולי 2021 אמר גורם ביטחוני על סנואר כי: "העובדה שהיו מהומות בתוך ישראל, שוגרו רקטות של פלגים פלסטינים מלבנון וסוריה לישראל ובעולם היו הפגנות, גרמה לו לתחושה של שכרון כוח".36 באוקטובר 2024 טען איתי ברון כי מבצע "שומר החומות" היה נקודת מפנה בהתארגנות של ציר ההתנגדות נגד ישראל: התרחשות הרב־זירתית - חמאס וגא"פ בעזה ובאיו"ש; ערביי ישראל; ירי רקטות מלבנון; סוריה ועיראק, המחישו לחמאס שהם יכולים ליזום מתאר אסטרטגי של פעולה רב־זירתית נגד ישראל. הוא טען שהיה פער בין האופן שבו הציגה ההנהגה הצבאית והמדינית הישראלית את תוצאות המבצע לתוצאות כפי שהעריכו בחמאס, שיצאה מן העימות עם שתי תובנות: תחושת מסוגלות שנבעה מפגיעה מצומצמת בראייתם (ולקחים אופרטיביים שהבינו שיוכלו ליישם במהירות יחסית); ובעיקר - המתאר האסטרטגי של מלחמה רב־זירתית שעילתה אלאקצא. תובנות אלה היו גורם מרכזי לפעולתה ב־7 באוקטובר.37 יש לציין כי כמה חודשים לאחר המבצע החליטו בצה"ל כי אחד הלקחים ממנו הוא הקמת/הסבת גדודים לצורכי ביטחון פנים, תחת פיקוד העורף, אך בשלב זה האפשרות לחזור ולהבין מדוע סנואר תפס את המבצע כהצלחה, שאולי ינסה לשחזרה בעתיד, כבר אבדה.

הערכת חסר את למידת חמאס בהקשר המשך השימוש במנהרות. –בשונה מרוב התחקירים שעסקו בנושא התת"ק שתוארו מעלה, בסיכום המבצע של מודיעין פד"ם ייחסו לחמאס יכולת חשיבה והסתגלות: "התת"ק עדיין כאן - חמאס ספגה פגיעה רחבה ברכיבי תת הקרקע השונים - פו"ש, הגנה והתקפה. חמאס עדיין מצויה בתהליך חשיבה ביחס לרכיבי התת"ק השונים, שומרת את התת"ק המגננתי אך משנה את אופן השימוש והמיגון בו [...] להערכתנו, הזרוע הצבאית תשקיע בשיפור השרידות, וסביר כי תעדכן את התו"ל כך שיהיה שימוש רחב יותר בתוואים המשניים, בדלתות ההדף ובעמדות המבוצרות".38 סנואר עצמו אמר בנאומו בסוף מאי: "יש לנו יותר מ־500 ק"מ של מנהרות ברצועת עזה - מהם נהרסו 100 ק"מ". הוא הבהיר כי דרושים רק כמה ימים כדי לתקן את ההריסות, הביע זלזול ואמר: "הפגיעות הישראליות לא הגיעו לתשתיות של הפלגים בעזה. הכשלנו את התוכנית לפגיעה ביכולות ההתנגדות ולהריסת המנהרות".39

שלושת ההיבטים יכולים היו לקבל נפח משמעותי יותר ממה שקיבלו בפועל, עקב הצגת המבצע כניצחון משמעותי וטשטוש כשלים בו.

השפעה אפשרית של תחקירי "שומר החומות" על תרבות התחקיר בצה"ל

להשמטת תחקירים ביקורתיים על פעולות צה"ל במבצע (קבלת ההחלטות בהקשר "מכת ברק", הצלחת תקיפות "יעדי איש" ומהומות של ערביי ישראל כהצלחה של חמאס) ממכלול הידע שהובא בפני קצונת צה"ל בדרגות הבכירות ודרגי הביניים (עד דרג התא"ל, וחלק מהאלופים), ולחיוביות היתר של תהליכי התחקור, היו כנראה מחירים בתרבות הארגונית של צה"ל. מכיוון ש"מכת ברק" נשמרה כסוד ("נשק הפתעה"), חלקים גדולים בצבא לא היו חשופים אליו ורבים לא יודעים עד היום מה הייתה אמורה להשיג. עדיין, ממלאי תפקידים לא מעטים באמ"ן, בפד"ם, בחיל האוויר ובאמ"ץ, שעמלו שנים מספר על התוכנית, נחשפו לתופעה שבה מידע "קשה" על פעולות, שתחת אמת מידה בסיסית של השוואה בין מה אמור היה להיות למה בוצע והושג בפועל, היו אמורות להיות מוגדרות ככישלון, הפכו במעלה הדרך למצגות מרוככות ובהמשך לאמירות עקרוניות על הצלחה - שהיו הפוכות מהנתונים. אפשר לשער כי אצל אנשים אלה פגע הפער בנורמות של תחקור אמת. אמירתו החריגה של הרמטכ"ל, רא"ל הרצי הלוי, במרס 2024 בדף קרבי מספר 5 בנושא תחקור השנים שקדמו ל־7 באוקטובר ויממה זו שהתחילה את המלחמה, כי הערך הראשון בתחקיר הוא "אמת - כי דרך שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד",40 מעידה על הבנתו כי מסיבות מסוימות, ערך זה נשחק. לטענתי, לתחקירי "שומר החומות" הייתה תרומה לשחיקה זו. 

לאחר סיום תפקידו של הרמטכ"ל הלוי ולאור טענות בתוך צה"ל על בעיות בחלק מהתחקירים שיצרו בעיה של אמון בהם, מינה הרמטכ"ל הנכנס, רא"ל אייל זמיר, ועדה בראשות אלוף (מיל') סמי תורג'מן לבדיקת איכות התחקירים. כחבר בוועדת תורג'מן ששמע וראה את כל התחקירים, אני מאמץ את קביעת הוועדה כי: "כלל המפקדים שעסקו במלאכת התחקירים פעלו ביושרה ובניקיון כפיים, מתוך כוונה לקיים תחקיר אמת".41 בחלק מהתחקירים שבחנה הוועדה היו ליקויים - רוב הבעיות בתחקירים "האדומים" (הלקויים, שארבעה מהם עסקו בתפקוד המטכ"ל)  היו תיחום לא נכון של התחקיר, או מתחקר שאינו מתאים בדרגתו או בידע המוקדם שלו. בחלק מתחקירים אלה הבעיה המקצועית הייתה חמורה עד כדי כך שהיא כנראה התפרשה אצל אנשים מסוימים כניסיון לטיוח. להבנתי, התחקיר המרכזי שיצר את בעיית האמון הפנים־צה"לית בתחקירים היה "הפעלת צה"ל" ב־7 באוקטובר (שקיבל את הכינוי "תחקיר חטיבת המבצעים"). הטענות כלפיו היו שהוא מפחית מאחריות המטכ"ל להתנהלות באותה יממה, וכך מעצים את אחריות הפיקוד והאוגדה. תחקיר זה הוגדר "אדום" מבחינת איכותו, וכדי לשפרו מוּנה למשימה אלוף (מיל') איציק תורג'מן. בעיה אחרת בתהליך התחקור נבעה מהקושי לתחקר סוגיות בפו"ש ללא צוות מטכ"לי שבוחן בו בזמן את כל הדרגים והגופים והממשקים ביניהם. עיקר הבעיה הייתה היעדר אינטגרציה של מה שקיבל את הכינוי "מוקד 4" - יממת 7 באוקטובר: השתלשלות האירועים תוארה לפרטים בכמה תחקירים: אוגדת עזה; פיקוד הדרום; המטכ"ל; חיל האוויר; ועוד. מטבע הדברים, כל דרג התמקד בקבלת ההחלטות ברמתו לפי הבנתו את תמונת המצב - מה שיצר קושי להבין את הממשקים בין הגופים, ולעיתים תחושה כי כל דרג מנסה להראות כי עשה את המיטב שלו בתרחיש הקיצוני שהתפתח, והבעיות היו אצל אחרים. דוח ועדת תורג'מן נתן מענה לפער זה באמצעות ניתוח ומסקנות אינטגרטיביות. בעיה אחרת של קשיי אינטגרציה הייתה בנושא הידיעות בהקשר "חומת יריחו" (כולל מקדימות לידיעה הספציפית שכונתה כך). הדיון בנושא הופיע בכמה תחקירים נפרדים, והצוות בראשות אלוף (מיל') רוני נומה, אמור לספק ניתוח אינטגרטיבי.

היו שטענו כי בתחקירים היו בעיות באמירת אמת. אחת הטענות הבוטות ביותר באה מתא"ל (מיל') אורן סולומון, ששירת במילואים במפקדת אוגדת עזה בעשור שלפני המלחמה ובמהלכה, והיה אחראי לריכוז תהליך התחקור באוגדת עזה. הוא אמר וכתב כי זיהה: "ניסיון טיוח התחקירים, העלמת מסמכים וחומרי תחקיר, מידור, וכתיבת מסמכים בדיעבד. הכל מתוכנן, מנוהל היטב, לאורך כל הדרך, על ידי הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי".42 תחקירו האישי של סולומון (ללא קשר לתחקירי האוגדה) ניסה, לפחות חלקית, לעשות אינטגרציה של מוקד 4, ועל בסיסה להוכיח כי תפקודם הלקוי של המטכ"ל, פד"ם וחיל האוויר, הוצנע במתכוון כדי להעצים את האחריות של מפקדת אוגדת עזה לבעיות הפו"ש של יממת 7 באוקטובר. סולומון הציג את תחקירו וטענותיו בפני ועדת תורג'מן, שלא מצאה בסיס עובדתי לטענות החמורות שהעלה במכתבו. נראה כי בעיות המקצועיות בתחקיר "האדום" על תפקוד המטכ"ל, יחד עם היעדר הסתכלות רב־מדרגית על 7 באוקטובר, נראו לו כטיוח.

עם תחושות קשה להתווכח, ועדיין הטענה כי הרמטכ"ל הלוי - שהחליט לעשות כמיטב יכולתו בתוך צה"ל לאחר שהדרג המדיני סיכל את רצונו למנות מתחקרים חיצוניים, ותוך כדי ניהול מלחמה עצימה בכמה זירות (שהייתה אתגר לגופים המתוחקרים ובהיבט משאבי הזמן שנדרשו מהרמטכ"ל תוך כדי מלחמה)  -  "ניהל מערכת שיטתית לטיוח החקירה", היא טענה מופרכת מן היסוד מבחינה עובדתית: ראשית, הבדיקה של טענות סולומון על ידי ועדת תורג'מן, שסיכמה שהתהליך היה נקי והאנשים פעלו בתוכו ביושרה; שנית, אם הלוי היה רוצה לטייח, היה נשען על המגבלות שהטיל עליו הדרג המדיני ודוחה את התחקירים לסיום המלחמה, אך הלוי בחר לקיים את התהליך, לטובת הלמידה של צה"ל. שלישית, ריבוי התחקירים והיקף המתחקרים הכולל שנאמד במאות אנשים, יחד עם מחקר היסטורי שנעשה במקביל על ידי אנשי המחלקה להיסטוריה, אִפשר להצליב מידע בין דרגים ותחקירים, באופן שמצמצם מהותית אפשרות כלשהי של העלמת מידע, או טיוח בלשונו של סולומון; רביעית, כל מה שהתרחש ב"בור", בלשכת הרמטכ"ל ושיחות שנעשו מטלפון הרמטכ"ל מוקלט ומתומלל ולכן לא מאפשר העלמת מידע – דבר המעיד על שקיפות מערכתית; חמישית, פרטי מידע חדשים שצצים מדי פעם בחודשים האחרונים ועולים לכותרות לא מעידים על ניסיון הסתרה שיטתי, אלא דווקא על עומק תחקירי צה"ל, שבהם ניתנה תשומת לב לכל פרט מידע שעשוי היה לשפוך אור על מה שקרה. דבר דומה קרה בעבר בהקשרי התקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים, כאשר פריטי מידע חדשים המשיכו לצוץ במשך השנים; שישית, איש לא מנע מסולומון להפיץ תחקיר זה (שאת העבודה עליו לא שמר בסוד) במערכת הצבאית, במהלך תהליך התחקור. הוא גם לא הפיץ אותו לאחר שהסתיימה הצגת התחקירים לרמטכ"ל, והוא אף הוזמן על ידי גורמים שונים במערכת להציג אותו או לשלוח אותו אליהם, אך נמנע מכך. בעבר, קצינים דעתנים מצאו דרכים להביע את עמדתם כדי לנסות לשפר את המערכת מבפנים, אך הוא לא עשה זאת. 

לנוכח האמור, טענתי היא כי בתחקירי צה"ל על 7 באוקטובר והתקופה שקדמה לו לא היו בעיות של אי אמירת אמת או טיוח. בחלקם היו בעיות מקצועיות, ובתחקירים "האדומים" בעיות חמורות, שנבחנו ומתוקנות בימים אלה. סביר להניח כי הבעיות לא היו מתעוררות, או היו מצטמצמות מאוד, אם לרמטכ"ל היה מתאפשר לעשות מה שתכנן בתחילה, ונעשה אחרי מלחמת לבנון השנייה ב־2006 – להקים צוותי תחקור רב־מדרגיים בראשות אלופים במילואים.

תחקירי המלחמה המוצלחת בעזה, בלבנון ובאיראן - הערת אזהרה

לפני הדיון בתחקירי שתי שנות מלחמת התקומה ("חרבות ברזל"), ראוי להזכיר מקרה מעברו של צה"ל שייתכן שיש לו רלוונטיות כעת. תחקירי מלחמת לבנון הראשונה (1982) בוצעו כהלכתם, לכאורה; סוכמו על ידי הרמטכ"ל, רא"ל רפאל איתן (רפול), ואמורים היו להיות מיושמים על ידי מחליפו, רא"ל משה לוי. כמה שנים אחר כך החל תחקור מחודש של הקרבות במלחמה, תחת הנחיית ראש מה"ד, אלוף דורון רובין. עוד בתפקידו במפח"ש דאג לפרסם את תיאור הקרבות שהיו בעיניו הבעייתיים במלחמה: עין זחלתא, עליו פיקד כמח"ט; ג'זין, עין א‏־תינה וכפר סיל. במבוא כתב: "1. קצת מאוחר, משום מה, אך טוב מאשר אף פעם; 2. החומר המצ"ב הוא פרי תחקורים קשים וכואבים של 'אחרי שלום הגליל', המחייבים לימוד וחקירה ובעיקר - התכוננות לעתיד; 3. לא רכילות ביקשנו, אלא להצביע על מספר קרבות, שנדמה, שהיו בעיתיים, מורכבים וחושפים פעולות נכונות ומוטעות ומחייבים הרהור, בחינה, לימוד וניתוח".43

במבוא למחקר של המחלקה להיסטוריה שכותרתו "מכשולים  בהפקת הלקחים" ופורסם ב־1991 - קרוב לעשור לאחר המלחמה, כתב רמ"ח תו"ל ומפקדות במה"ד, אל"ם שמי עטר, כי הבעיות בתהליך הפקת הלקחים ממלחמת שלום הגליל כוללות בליל של לקחים; הגזמות; טשטושים; כיתתיות; החמצות במחקר; ומדגמים בלתי מייצגים.44 צה"ל סיים לתחקר את השנים, החודשים, הימים והשעות שקדמו לאירועי 7 באוקטובר ואת יממות המלחמה הראשונות . אין ספק כי עוצמת הכישלון מחייבת ומאפשרת למידה ביקורתית. המאמר מציב בפני מפקדי צה"ל תמרור אזהרה בהקשר התחקור והלמידה להמשך - הלחימה המוצלחת בכיבוש עזה עד להכרעת הזרוע הצבאית של חמאס; ההגנה בגבול הצפון; ההתקפה בלבנון על חזבאללה במסגרת "חיצי הצפון"; ההגנה מפני התקיפות של איראן ומבצע "עם כלביא".

בתוך הצלחות אלה היו גם כשלים ובעיות. כדי לא להחמיץ את אפשרות הלמידה מכל העשייה הזו, יש לזכור את החמצת הזדמנות הלמידה ממבצע "שומר החומות" ואת פוטנציאל הנזק של התהליך לתרבות התחקיר של צה"ל. מפקדי צה"ל נדרשים להיות כנים וביקורתיים; לא להעצים יתר הצלחות ולגמד כשלים, למרות הנטייה הטבעית לעשות כן; להשתמש בתחקירים באמות מידה מקצועיות ובשפה מקצועית מדויקת, ולא באמירות "כלליות או מחוזיות" לתיאור עשייתם.

תודה למעירים אסף חזני, איתי חימינס ואיתי ברון ומעירים אנונימיים נוספים.