תוכנית "מצדה על הכרמל" ביישובים סמוכי גדר?

בגיליון מערכות האחרון התפרסם מאמרם של תא"ל עמית ימין ותא"ל (מיל') ד"ר מאיר פינקל, ובו הצעה לשינוי תפיסתי עמוק בתחום הגנת היישובים.1 לאחר הכישלון בהגנה ב־7 באוקטובר 2023 נושא זה ראוי שיהיה בליבת ההיערכות של צה"ל. המאמר מבורך וחשוב, ויש בו לתרום לתהליך הפקת הלקחים ויישומם בתחום הגנת היישוב. ההצעה כללה מענה לתרחיש שבו אויב חדר את גדר היישוב ולפיכך המליצו המחברים לארגן קווי הגנה פנימיים בתוך היישובים. על בסיס קווים אלה, טענו, יוכלו מחלקות ההגנה (כיתות הכוננות) להגן על היישוב עד להגעת כוחות צה"ל הראשונים. במאמר זה נמליץ לדחות חלק מההצעה במקרה של יישובים בעלי מאפיינים שונים, בלי לחלוק על ההנחה שתרחיש של התקפה גדולה על יישוב, כולל חדירת הגדר ההיקפית, הוא אפשרי כדרך פעולה של האויב המסכנת את תוכנית ההגנה של היישוב.

לפני הביקורת, ראוי לסמן את מה שמוסכם וחשוב במאמר: כישלון צה"ל ב־7 באוקטובר מחייב שינוי תפיסתי עמוק בתפיסת ההגנה על היישובים, ואלה הסמוכים לגבולות בפרט. חלק מהשינוי הנדרש הוא "חזרה אל היסודות" ותפיסות הגנה שהיו בעבר ונשכחו, או נשחקו (כמו תפיסת יישובי "הנקניק" שהזכירו השניים במאמר). השינוי העמוק נדרש לכלול שינוי בייעוד מחלקות ההגנה (ובכלל זה השינוי הסמנטי בשם מ"כיתות כוננות" ל"מחלקות הגנה"), בדרך שיוכלו לתת מענה לתרחיש של התקפה רחבה בהפתעה; לחיזוק כשירות מחלקות ההגנה כנגזרת מייעוד זה; לארגון היישוב לקרב הגנה על כל מרחביו (מרחב אבטחה, מרחב החזקה, שטחים חיוניים וכדומה); להרחבת אחריות מחלקות ההגנה על צמתים ושטחים שולטים הסמוכים ליישוב; לתכנון ותרגול סיוע הדדי בין יישובים; לחידוש ומיסוד תשתיות הגנה ועמדות לחימה היקפיות כנגזרת מתוכנית ההגנה; ולחיזוק הפו"ש והממשקים עם כוחות ביטחון נוספים במרחב (צח"י, משטרה, מד"א, כבאות והצלה, שב"כ בחלק מהמקומות וכדומה). כל אלה מקבלים התייחסות מפורטת במאמר וראוי שהדיון בהם יורחב ויישומם יימשך הלכה למעשה בשטח.

על כך יש להוסיף נושא שלא קיבל התייחסות במאמר ומצוי בתהליך - בנייה והקמה של חטיבות בזק המבוססות על בני המקום המכירים את חברי מחלקות ההגנה, חמושים בביתם ומאורגנים במסגרות פלוגתיות, גדודיות וחטיבתיות (הרבש"צ מתפקד בתור סוג של מ"מ במקום מ"כ שהיה בעבר). הקמת חטיבות אלה נמצאת בשלבים מתקדמים, כאשר חלק מהגדודים כבר חומשו וביצעו משימות הגנה (תע"מ) בחטמ"רים באיו"ש.2תפיסת חטיבות הבזק חוזרת לתרבות "האומה החמושה" שמביאה לידי ביטוי שותפות של התושבים במשימות ההגנה, ויש לפרט ולבאר אותה. ככל שהיישוב סמוך יותר לגדר - כך מודעות התושבים לחלקם במשימה ההגנה גוברת, ובהתאם לכך גם רוח ההתנדבות ותחושת השליחות; כמאמר השיר "אין חריש עמוק בלי נשק". במסגרת השינויים ועדכון תפיסת הגנת היישובים יש לקחת בחשבון גם את הבשורה הזו.

ואולם, רכיב מרכזי בהצעת המחברים נראה לנו שגוי, לכל הפחות בנוגע ליישובים בעלי מאפיינים גיאוגרפיים ומבצעיים שונים: ההצעה לתכנון קווי הגנה פנימיים בתוך היישוב, ובכלל זה פינוי התושבים למרחבי החזקה פנימיים, היא טעות הן במישור הצבאי־מקצועי הן במישור הערכי וההתיישבותי. במישור הצבאי־מקצועי, לעולם נשאף לתקוף ולהכריע את המחבלים לפי שיחצו את גדר היישוב. שיטה שבה מחלקות ההגנה מבססות את ההגנה אך ורק בתוך הגדר ההיקפית תגביל את יכולתן לקיים את כלל יסודות ההגנה וציווי המגן ובכלל זה יציאה מהיישוב, השתלטות על שטחים שולטים וצמתים חשובים בקרבתו. זאת משום שחלק מסד"כ מחלקות ההגנה, המצומצם גם כך, יושקע בקווי ההגנה בתוך היישוב. מי שמגן בכל מקום - יהיה חלש בכל מקום. במושגים מעולם הספורט זו בחירה מראש בהגנה אחורית במקום הגנה קדמית.

במישור הערכי וההתיישבותי, ההצעה מעבירה מסר חמור להתיישבות הסמוכה לגבולות. הצעת המחברים שמשפחות שגרות סמוך לגדר ייסוגו לבתים פנימיים בתוך "מרחב ההחזקה" האחורי ביישוב, כמוה כמכת מוות לשכונות הסמוכות לגדר. מי ירצה לגדל את ילדיו בשכונות אלה? מה ימנע מהתושבים להעתיק את מגוריהם באופן קבוע לפנים היישוב, ולא רק בחירום? וכאשר הבתים הסמוכים לגדר יהפכו לשכונות רפאים - מה ימנע מקו הבתים הבא ללכת בעקבותיהם? לא זו אף זו, ההצעה לפנות את התושבים מחוץ ליישוב -3 כשיטה ולא כמקרה קיצון וחריג - נראית לנו תמוהה. האם יש כוונה לתרגל את הפינוי? באיזו תדירות: פעם בשנה, פעם בחצי שנה או רק בהתאם להערכת מצב? איזו השפעה תהיה לכך על תחושת הביטחון של התושבים, במיוחד כאשר הטראומה מבוקר 7 באוקטובר והימים שאחריו עדיין נוכחת? שיטה של פינוי מלא או חלקי של יישובים נהגה החל ממלחמת העצמאות (גוש עציון), המשך בערב מלחמת יום הכיפורים (רמת הגולן) וכלה במלחמה האחרונה (ביישובי עוטף הנגב המערבי ובצפון הגליל העליון). ההצעה להפוך נוהג זה לשיטה נראית לנו שגיאה, משום שבעידן שותפות בני המקום במשימות ההגנה - תושבים חמושים אלה, שאינם חברי מחלקות ההגנה, אסור שיתפנו.

מושב עין הבשור, 7 באוקטובר 2023

המקרה של מושב עין הבשור

בבוקר 7 באוקטובר, במושב עין הבשור, נבלמו חוליות המחבלים שניסו להתקרב ליישוב על גבי טנדרים ואופנועים במרחב האבטחה הקדמי, טרם חציית הגדר. הבלימה נערכה מחוץ לשטח הבנוי, תוך ניצול שטחים שולטים והיכרות מעמיקה של חברי מחלקת ההגנה עם הצירים. בעין הבשור לא הפעילו תפיסה של "קו הגנה פנימי" ולא יצאו להיערכות לנסיגה לתוך היישוב. להפך. ההכנות והתרגולים שביצעו בחודשים שקדמו לאירוע, בין היתר בעקבות מכת גניבות נרחבת באזור, הגבירה את הכוננות של תושבים ביישוב, ואלה יזמו הרחבה של כיתת הכוננות והקמת כוח התנדבותי נרחב שערך סיורים בימים ובלילות והביא למוכנות גבוהה באותו בוקר.

הפעולות חידדו את חשיבות התגובה המהירה וההשתלטות על המרחב שבין צומת הכניסה למושב ובין השער הצהוב. העובדה שהקרב התנהל על גדרות היישוב ולא בתוכו אפשרה שליטה טובה יותר באש, זיהוי ברור יותר של אויב לעומת כוחותינו וצמצום מהותי של הסיכון לאזרחים. הקרב המחיש עיקרון יסוד: כאשר ההגנה מתבצעת קדימה, לפני חדירה לשטח החיוני, מתאפשרת הכרעה בתנאים עדיפים בהרבה. קבלת הנחת עבודה שלפיה הגדר תיפרץ ולכן יש להיערך לקווי הגנה פנימיים, עלולה לשחוק את החתירה לפעול קדימה וליטול יוזמה מבצעית.

מרחב קיבוץ סעד, 8 באוקטובר 2023. צילום: תיעוד מבצעי חטיבה 551

המקרה של קיבוץ סעד

בליל 9/8 באוקטובר, בשעה שכוחות צבא רבים כבר שהו במרחב קיבוץ סעד ועסקו בסריקות וטיהור המרחב, התקבל דיווח על זיהוי חוליה של שבעה מחבלים שחצו את גדר המערכת דרך אחת הפרצות של הפשיטה ב־7 בבוקר. לפי הזיהוי והדיווח החוליה התקדמה על בסיס נחל חנון מצפון לכפר עזה, שם התפצלה: שלושה מחבלים פנו לכפר עזה וארבעה חצו את כביש 232 והתקדמו לכיוון קיבוץ סעד מצפון. הכוחות בקיבוץ נערכו במארב על בסיס הגדר ההיקפית של הקיבוץ בלי לצאת ממנה מחשש לדו"צ, בשל הכוחות הרבים והמעורבים מיחידות צבאיות שונות, משטרה וכיתות כוננות.

ההגנה מקו הגדר התגלתה יעילה כאשר בשלב מסוים קיבלו הכוחות סיוע מחמ"ל פד"ם שהקצה למשימה כטב"ם. הכוונתו, שנערכה בהתכתבות בווטסאפ, תיעדה את השימוש בגדר היישוב כ"קו אחרון כוחותינו". לו היו יוצאים להגנה קדמית - היה התיאום מורכב יותר. לו היו הכוחות מאפשרים למחבלים לחצות את הגדר ההיקפית - על אף שרוב תושבי הקיבוץ פונו זה מכבר, ועל אף שניתן היה לבסס קו הגנה שני ולתעל את האויב לשטחי השמדה בתוך הקיבוץ - היו הכוחות נגררים לקרב מסובך בתוך השטח הבנוי ובקושי גדול ביכולת להכווין אש מסייעת והבחנה בין עמית ואויב.

שימוש בגדר היישוב כקו אחרון כוחותינו בליל 9/8 באוקטובר 2023. מימין: התכתבות בין סמח"ט 551 לקמב"צ פד"ם. משמאל: עדכון סמח"ט 551 בקבוצת כיתת הכוננות של סעד

סיכום

ההצעות לשינוי עמוק בתפיסת הגנת היישוב מבורכות, והמשך הדיון בהן ויישומם הלכה למעשה בשטח הוא צו השעה. התפיסה חייבת לכלול שינויים והתאמות למרחבים גאוגרפיים שונים (אין דין הגנה על מושב בגבול הצפון הסבוך וההררי, להגנה על מושב בעוטף הנגב המערבי המישורי והחשוף). הדיון של המחברים הוא חלק מתפיסה רחבה יותר שאי אפשר לפרטה במגבלות ביטחון מידע. כך גם תגובתנו. ואולם ראינו לנכון להצביע על הטעות בנושא הגדר משום שיש מסר חמור עבור תושבי היישובים סמוכי הגדר בפרסום חלקי של התפיסה. המחברים סיכמו את המאמר במילים: "אנו מבינים כי ההצעה המובאת כאן מורכבת לעיכול, שכן היא מטילה עול נוסף על הישובים בגבולות. עדיין בראייה צבאית־מקצועית לא נכון להדחיקה. היא חלק ממגמה חשובה ונדרשת של הגברת שקיפות בין צה"ל לתושבים בגבולות".4

ואולם, יש תרחישים שצריכים להישאר על שולחן התכנון ולא להתפרסם לציבור כמו שתוכנית "מצדה על הכרמל" - היערכות לתרחיש קיצון עם השלכות קיומיות על היישוב מחשש לפלישה גרמנית לארץ - עצם פרסומה (ולא בשם שקיפות לציבור) הטילו מורא, היסטריה ופגיעה קשה בתחושת הביטחון של התושבים. "תוכנית הצפון" או "תוכנית מצדה על הכרמל" היא דוגמה למקרים שהרצון לחזק את תחושת הביטחון עלול ליצור מצב הפוך.5 לדעתנו, תרחיש של חדירת מחבלים רחבה לתוך גדר יישוב חייבת להישאר דפ"א מסכנת (על כל המשתמע מכך: הגדרת סימנים מעידים להתממשות הדפ"א, נקיטת פעולות הפחתה וכדומה), ואין לקבלה בתור דפ"א סבירה שבהתאם לה נבנית תוכנית ההגנה וזאת על אף "סבירותה".6

במקרה של חדירת מחבלים את גדר היישוב, מרחב ההחזקה עבור התושבים ו"המוצב" שאינו סובל חדירה, יש להגדיר את  הממ"ד ונדרש להתאימו למענה נגד פריצה ולא רק נגד איום תמ"ס - כדי למנוע מצב של פינוי תושבים למרחבים פנימיים במהלך הלחימה. אין הכוונה לעצימת עיניים והתעלמות מתרחיש אפשרי, אלא הצעה לשמור על איזון בין ניתוח תרחישי הייחוד והחובה המוחלטת והחוזה המחייב בין צה"ל לתושבי היישובים להבטיח את ביטחונם. על היישובים יש להחיל את משפטו הידוע של אהרון שר, מנופלי קרב תל־חי (1920): ״את המקום אין עוזבים, על הבנוי אין מוותרים".7

אנו מבקשים להודות לרצ"ת 36 תא"ל (מיל') ארז לב־רן, מנל"ח חטמ"ר 300 אל"ם (מיל') דותן רזילי, קצין אג"ם 185 סא"ל (מיל') י' וקה"ד 185 סא"ל (מיל') ע', על הערותיהם למאמר.