מגזין סוף השבוע של מערכות - 12 בפברואר 2026
"כל שדבר שנראה לנו כהיסטוריה בתרבות המערבית - הוא גם ההווה וגם העתיד בעיני חמאס. אנחנו צריכים להתחיל להאמין לאויב שפסוקי קוראן מבחינתו אינם רק לתפארת המליצה, אלא הם בעלי זיקה ישירה לפעולה הצבאית".
"לחשוב אסלאמית" - ד"ר שגיא פולקה על השפה שמאחורי המציאות בסדרת פודקאסטים חדשה מבית "מערכות". פרק זה יראה כיצד הכשל הישראלי ב־7 באוקטובר היה לא רק מודיעיני אלא גם תרבותי. זאת בין היתר בשל התרגום הלקוי של המונח האסלאמי "וסטיה", שחמאס פעלה לאורו.
"הלחימה בשטח בנוי וצפוף היא, אולי, המתאר המורכב והמאתגר ביותר שיש. השטח הבנוי בולע כוחות, מקשה על המפקדים לשלוט בכוחותיהם, להפעיל אש, יכולות איסוף ומודיעין, שריון וגורמים נוספים, וטומן בחובו הסתר, מחסה וביצורים לכוחות האויב.
האנושות פונה לעבר הערים, והמרחב העירוני מתרחב וגדל. אפשר להניח שעיקר אתגריו של צה"ל ביבשה יתמקדו בלוחמה בשטח הבנוי והצפוף. הספר עיר מבצר יצא לאור ב־2008, ומאז השתנו חמאס וחזבאללה והפכו לצבאות טרור של ממש. קריאה בו והקפדה על העקרונות, הכלים והכללים שבו, יביאו את צה"ל לפעול לפי כותרת המאמר ומכאן חשיבותו של הספר".
סקירה חדשה מאת סרן (מיל') גל פרל על הספר עיר מבצר שעלה לאחרונה לאתר "מערכות"
מדוע נשים בוחרות בשירות קרבי, כיצד הן חוות את השירות, מהן המשמעויות שהן מייחסות לו וכיצד השירות משפיע על זהותן האישית והמקצועית לאורך זמן?
בשנת 2000 הוקם גדוד קרקל במטרה להגן על גבולותיה הדרומיים של ישראל, ומייצג מאז מהפכה שקטה בגישה הצבאית כלפי נשים בתפקידי לוחמה. הגדוד הוקם בתחילתו כיחידה מעורבת לגברים ולנשים, ומשמש כמעבדה חיה לבחינת השתלבותן של נשים בתפקידים קרביים.
מחקר חדש שפרסמה יעל סנה בגיליון האחרון של כתב העת חברה, צבא וביטחון לאומי בוחן את המוטיבציות של נשים לשירות קרבי בתפקידי לוחמה בצה"ל ובקרקל בפרט, תוך התמקדות בחוויותיהן הסובייקטיביות ובמשמעויות שהן מייחסות לבחירתן.
לקריאת תקציר המחקר לחצו כאן
"'ראינו אותם בראש השירה מובילים את התחמושת והדלק והלחם והמים; ראינו אותם מגיעים לפני הכוח, אתו ואחריו – חולפים בין חצי האש כמו מלאכי שמים; ועוברים בתוך עמוד האש ועמוד הענן – בין הקודקוד לבין המוצב הבודד והכוח הפורץ והמסתער; כן, ראינו אותם מדלגים בין הצירים, ומגיעים - אל תוך הסכנה.. אל לב-לבו של שדה הקרב הבוער; מסיעים את משאיות האספקה... מביאים, על גבם, את ארגזי הנפץ... נושאים בכפיהם את כלי המלחמה; ופורקים את הציוד, והולכים ושבים על פני הנתיב, ונותנים את כל הכוח – ואת הנשמה; עד – שנשמע קול הרעם... עד שהתפוגגו האבק והעשן... עד שירדה עליהם הדממה'.
בכל ארגון, סמלים וארטיפקטים הם ביטויים מוחשיים לערכים ומשמשים כלים לבניית זהות ולכידות. ההתבוננות בפלוגת הסיוע המנהלתי הקרבי אינה רק קריאה להבין את מה שהתרחש ב'חרבות ברזל', אלא תובנה עמוקה בנוגע לאופן שבו זהות מבצעית מתעצבת מתוך חיכוך, צורך ואנשים".
מאמר חדש מאת סא"ל מרב ליפשיץ־ליליאן ורנ"ג ורד מתוק, שהתפרסם בגיליון האחרון של "מערכות", על נרטיב הסיוע המנהלתי הקרבי ומה קורה כאשר המציאות כותבת את הסיפור.
לקריאת המאמר המלא לחצו כאן
"חרף ריחוקה הגאוגרפי מהמזרח התיכון והיעדרה היחסי מתודעת הביטחון הלאומי של ישראל, קוריאה הצפונית היא גורם מתערב ומשפיע בזירה האזורית. במהלך השנים טיפחה פיונגיאנג קשרים צבאיים הדוקים עם מדינות עוינות לישראל, בהן סוריה, איראן ולוב, וכן עם ארגוני טרור כגון חמאס וחזבאללה. קשרים אלו כללו הפצת נשק, מתן סיוע טכני וצבאי, אימונים והקמת תשתיות – פעילות שאפשרה לפיונגיאנג לבסס נוכחות צבאית פעילה, ולהפוך, חרף המרחק, לשחקנית בעלת השפעה ממשית על המרחב הביטחוני האזורי, ובפרט על הזירה הנוגעת לישראל.
שני עשורים אחרי החלטת מועצת הביטחון 1718 (2006), קוריאה הצפונית ממשיכה לחרוג באופן שיטתי ומכוון מהסנקציות כחלק מאסטרטגיה כוללת לחיזוק מעמדה בזירה הגלובלית. מגמה זו חורגת מגבולות מזרח אסיה ומוצאת ביטוי מובהק גם במזרח התיכון. עבור ישראל ושותפותיה, הדבר דורש הערכה מחודשת של דפוסי האיום הנשקפים ממנה".