"הכלים להבין ולנצל שטח, להפתיע ולנצח אויב במגרשו הביתי, לכאורה 'עיר מבצרו'"

 "הצבא המיטיב להילחם, גודע את תוכניות האויב. הנחות ממנו, גודע בריתות. הנחות ממנו, גודע את הצבא. הגרוע מכול – תוקף ערים בצורות" (סון טסו).1

הלחימה בשטח בנוי וצפוף היא, אולי, המתאר המורכב והמאתגר ביותר שיש. השטח הבנוי בולע כוחות, מקשה על המפקדים לשלוט בכוחותיהם, להפעיל אש, יכולות איסוף ומודיעין, שריון וגורמים נוספים, וטומן בחובו הסתר, מחסה וביצורים לכוחות האויב. לא בכדי בתורת הקרב – ספר התורה הבסיסית העוסקת בהפעלת כוחות היבשה במלחמה של צה"ל למן ראשית שנות ה־60 של המאה ה־20 ועד 2010 למעשה,2 נכתב כי: "בגלל קשיי הלחימה בשטח בנוי מן הרצוי להימנע ככל-האפשר מלכבוש ערים מוגנות. מוטב לאגפן, לכתרן ולנסות להביאן לידי כניעה על-ידי תפיסת שטחים השולטים עליהן ועל-ידי מבצעים הפגנתיים, כגון: הרעשה מן האוויר, תעמולה וכיו"ב. לעומת זאת ערים מבוצרות החוסמות צירי תנועה, או הממוקמות בצומתי-דרכים חיוניים, שלנפילתן נודעת חשיבות מעשית או מורלית מכרעת, יחייבו את תקיפתן".3

שורה של גורמים, ובהם תהליכי האורבניזציה המואצים שעובר המזרח התיכון,4 והעובדה שאויביה של ישראל השתנו ולצד צבאות סדירים של מדינות (דוגמת איראן וסוריה בשעתו) וארגוני הטרור הפלסטיניים באיו"ש נוספו לרשימה צבאות טרור (חזבאללה וחמאס) שפועלים בעיקר מתוך השטח הבנוי והצפוף ובחסות האוכלוסייה, יצרו הכרח בפיתוח ושיפר הכשירות והמיומנות של כוחות צה"ל בלחימה במרחב העירוני הצפוף, חייבו את צה"ל לפתח כשירות גבוהה ללוחמה בשטח בנוי (מעל לפני הקרקע ומתחתיה). תחילה היא פותחה בימי האנתפאדה השנייה, והלכה והשתכללה ככל שהעימותים שבהם לחם צה"ל ביבשה הלכו והתמקדו במפגש בין הכוחות לפעילי הטרור שפעלו בכפרים ובערים. ההמחשה המובהקת לכך ניתנה במלחמת התקומה ("חרבות ברזל") ברצועת עזה ובכפרים בלבנון שבהם לחם צה"ל בשטח הבנוי והצפוף, תוך שהוא נדרש להתמודד עם תשתיות מנהור, בתים שהם למעשה מוצבים מבוצרים, האתגר שבלחימה בנוכחות אוכלוסייה ועוד.

את אסופת המאמרים עיר מבצר 5 שערך סא"ל (מיל׳) צבי עופר יזם בשעתו מפקד חטמ"ר שומרון, אל"ם אמיר ברעם בשיתוף עם חוקרי המעבדה התפיסתית ובראשם אע"צ אל"ם (מיל') גיורא סגל. ברעם רכש את עיקר ניסיונו הקרבי בלוחמה בשטח בנוי כמג"ד 890 באנתפאדה השנייה, במבצע "חומת מגן" במהלכו פיקד על הגדוד בכיבוש הקסבה של שכם ובמבצעים שבאו לאחר מכן - שם שכלל את טכניקות המארבים בשטח הבנוי ("אלמנת קש"). בספר ביקש לשתף את קציני צה"ל בידע, בתובנות ובלקחים שצבר צה"ל מהלחימה היום־יומית בחטמ"ר שומרון, ובעיר שכם במיוחד, שרלוונטיים נוכח ההֶקשר האופרטיבי הכולל של לוחמה אורבנית בזירות השונות.

בעיר מבצר מאמרים שניתחו את החוקיות של העיר העתיקה המזרח־תיכונית הבנויה, המאורגנת והפועלת כמתחם מבוצר של ממש, שכפופה לכללי בנייה, מושפעת מטופוגרפיה, דת ומאפייני התרבות הערבית. העיר שכם, על רבדיה ההיסטוריים, הארכיאולוגיים והחברתיים והגיאוגרפיים, היא מקרה הבוחן שנבחר מדרך הטבע בידי המחברים לשמש מודל טיפוסי של עיר אסלאמית מזרח־תיכונית. מאמרי האסופה, שהם פרי מחקר משותף של פיקוד המרכז, אוגדת איו"ש, חטמ"ר שומרון והמעבדה התפיסתית, התבססו על ניסיונם של מפקדים מהשטח, ניתחו את האתגרים והפערים המבצעיים בלחימה בגרילה ובטרור בלב הערים, ובכלל זה הצורך להתמודד עם האויב במרחבי העל והתת־קרקע, השטח הצפוף שמתעל את הכוחות, האוכלוסייה העוינת אך גם הלא־מעורבת, כיצד פועלת הרפואה המבצעית במרחב הקסבאי ועוד. לא בכדי חיל הנחתים האמריקני כינה את המרחב האורבני "'ואדי עירוני', וזאת כדי להמחיש את מורכבות השטח שבדומה לוואדי, הוא עמוק, מפותל ובעל הסתרים רבים" (עמ׳ 367).

במאמר המבוא שכתב מפקד המעבדה התפיסתית, אל"ם (מיל׳) סגל, טען כי: "בלחימה כנגד אויב קונבנציונאלי ניתן להסתפק במודיעין כללי, המושג תוך כדי הקרב על-ידי סיור קרבי, ומשם להמשיך ולאסוף מודיעין בקרב ההיתקלות. בלחימה כנגד גרילה וטרור יש צורך ביכולות מודיעין יומינט, ויזינט וסיגינט ממוקדות" (עמ׳ 15). יכולות אלה מופעלות בחלקן מראש וחלקן בזמן הפעולה עצמה והן "קריטיות ליכולת הביצוע של הכוחות" (עמ׳ 16), שכן האויב נטמע באוכלוסייה המקומית ולו מקומות מסתור רבים מעל ומתחת לקרקע. סגל סיפר כי בשיחה שקיים ב־2004 עם גנרל הנחתים האמריקני ג׳יימס מאטיס, שפיקד על הלחימה בפלוג׳ה, "מיקד הגנרל את הנושאים הללו: מודיעין, אש, תמרון קרקעי ומבצעים מיוחדים, מבצעי אינפורמציה המשולבים במבצעים קונקרטיים, כדרך לפעול במרחב עירוני כמו פלוג׳ה" (שם). יש לציין שמאטיס דרש מאנשיו לפעול כציידים, לאתר ולהרוג את פעילי הטרור באופן מובחן, תוך מאמץ להימנע מגרימת נזק אגבי ככל שניתן.6

עם זאת, כפי שהדגים מאמרו של רס"ן אבי בלוט, שניתח את לחימת המארינס האמריקני בפלוג׳ה בין החודשים אפריל–נובמבר 2004, לבסוף הלחימה בפלוג׳ה הייתה דומה יותר במאפייניה ועצימותה ללחימה ברצועת עזה במלחמה האחרונה, מאשר למבצעי השיטור והפשיטות שביצעה חטיבת שומרון. לדבריו, הניתוח רלוונטי ראשית, משום שמדובר "בלחימה של צבא מודרני המצויד באמל"ח מערבי חדיש" (עמ׳ 357). שנית, משום שלהבנתו, "הצבא האמריקני משתדל, כמדיניות, לפעול למימוש משימותיו תוך גרימת נזק סביבתי מינימלי" (שם). שלישית, כתב, כמו הערים הפלסטיניות ביהודה ושומרון וכמו אלה שברצועת עזה, גם פלוג׳ה היא עיר מזרח־תיכונית עתיקה. 

אמנם, ציין, יש כמה הבדלים בין הצבאות, שהבולטים שבהם הם מעמדה של ארצות הברית בעולם כמעצמת־על מאפשר לה חופש פעולה גדול ביחס לישראל, השוני ביחס לנפגעים בלחימה (שאחת מהשלכותיה היא הנכונות לקחת סיכונים בלחימה) והנוקשות בצבא האמריקני בכתיבת התו"ל. כמו כן, ציין, "האמריקנים, בשונה מהישראלים, לא 'נלחמים על הבית' בביתם" (עמ׳ 361). לכן צבאם בבסיסו הוא גנרי שמתאים עצמו כל פעם לזירה ספציפית. "צה"ל, לעומתו, הוא צבא מתמחה" (שם), שכוחותיו בקיאים היטב במתארי הזירות שבהן הם לוחמים, שכן הן בסך הכול קבועות, בוודאי בכל הנוגע לכוחות היבשה. ועדיין, בלוט מצא שורה של תובנות בכל האמור באימון לקראת משימה, בשלב התכנון, עיצוב מרחב הלחימה, הכנת התשתית הלוגיסטית למבצע, השימוש בכלי טיס לא מאוישים, מטוסים ומסוקים וכלה במיקום המג"ד. לעיתים מצא כי יש לאמץ את שיטת המארינס ולעיתים מוטב לפעול בשיטה הצה"לית. בעיקר היה מעניין לראות כיצד התכוננו המארינס ללחימה במרחב העירוני הצפוף, תוך לימוד לקחי הרוסים בצ'צ'ניה וממקומות אחרים. מאטיס למשל, העיד לימים בספרו כי למד את לקחי הקרב שניהלו המארינס בעיר הואה במהלך מתקפת טט במלחמת וייטנאם.7 לקחים אלה עמדו לנגד עיניו של בלוט כאשר פיקד בשלהי 2008 על גדוד 101 של הצנחנים במבצע "עופרת יצוקה" ברצועת עזה וסביר שגם כעת בתפקידו כמפקד פיקוד המרכז בכל הקשור בלוחמה בטרור בערים הפלסטיניות ביהודה ושומרון.

כניסות לקסבה - רכובות ורגליות, מכיוון כיכר השעון. מתוך: עיר מבצר, עמ' 246

באחד משני מאמריו באסופה כתב ברעם כי העיקרון הראשון ללחימה אפקטיבית בטרור בחטמ"ר שומרון (ולמעשה בכל מקום) היה "שימוש ביוזמה וההתקפיות, ואיתור הזדמנויות מבצעיות" (עמ׳ 256). אמנם, כתב, מאמץ הסיכול יופעל לאור מודיעין מדויק, "אבל גם בהעדר מודיעין שכזה ננקוט יוזמה והתקפיות, על מנת להשיג מודיעין וכדי לפגוע בתשתיות הטרור וביכולתן לבצע פעולות טרור, להתישם ולגרום להם לעסוק בהישרדות אישית" (שם).

את הטרור, כתב, "נרדוף עד חורמה! אך נפריד בינו לבין האוכלוסייה המקומית, תוך הקפדה על התנהגות נורמטיבית ושמירה על כבודו של כל אדם באשר הוא, בהתאם לרוח צה"ל ולחוקי מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית" (עמ׳ 257). מבחינה מעשית, ציין, "נפעל בריסון, בדיוק ובמידתיות על־ידי הבחנה בין מחבל ואדם תמים, ובין מצב סכנה להעדר סכנה, כדי לשמור על צדק ויושר מוסרי" (שם). הדבר נחוץ, הסביר, גם כדי להימנע "מלחימה מעודדת טרור" (עמ׳ 258). כלומר מהפעלת כוח מוגזמת או כזו הכוללת תקלות מבצעיות או התנהגות לא ערכית, אשר במקום לתקוע טריז בין הטרור לאוכלוסייה המקומית תחזק את הקשר ביניהם ותגביר את המוטיווציה לתמוך בארגוני הטרור ולהצטרף אליהם. אבחנות צפויות בהינתן שכבר כמג"ד 890 אימץ כמוטו גדודי את הכלל של המארינס: "סבלנות, התמדה ולעיתים כדור בין העיניים".

במאמר נוסף בספר כתב כי "העיר העתיקה של שכם אינה רק מרחב גיאוגרפי, פיזי ותרבותי, היא ׳תופעה מבצעית' [...] המבנה והחוקיות הפיזית והתרבותית שלה הם יותר מתכסית מורכבת של מבנים מבוצרים וסמטאות עקלקלות. זהו מרחב מבצעי, רווי סיכונים ומלכודות, אבל גם סיכויים והזדמנויות [...] היישום והמימוש של ההקשרים בין הגיאוגרפיה לטקטיקה [גיאוטקטיקה] כפי שתוארו בעבודה זו, עשויים לאפשר לנו את מיצוי התכסית העתיקה כאמצעי וכנשק נגד המחבלים עצמם. על כן, הגדרנו את הלוחמה הזעירה בשטח הקסבאי והצפוף כליבת הכשירות המבצעית הנדרשת מהלוחמים במרחב שכם" (עמ׳ 184). ברעם קבע כי יש להוסיף וללמוד את מאפייני הקסבה הצפופה של העיר, להתאמן בשטחים מדמים לפעילות בה ולשאוף לרכוש מיומנות מבצעית מעולה אותה כינה "מיומנות קסבאית׳" (שם). מיומנות זו כוללת כשירויות של התגנבות וחדירה חשאית ומאובטחת למרחב הבנוי הצפוף; לחימה בטווחי אפס; יכולת התמצאות מעל ומתחת לקרקע; הסתייעות בתצפיות ובחוזי עילי; צליפה; התמודדות עם מטענים, עם ׳מלכודות פתאים׳ ומצבי קיצון. רק כך, כתב, "נוכל לשמר את היוזמה וההתקפיות בלחימה כנגד המחבלים" (שם).

בתקופה שבה נכתב הספר פעלה חטמ"ר שומרון בשורה ארוכה של מבצעים מוצלחים לפגיעה בפעילי טרור. למשל ב־2006 הוציא לפועל גדוד חרוב, בפיקוד סא"ל אריק חן, את מבצע "לגעת באושר" - מבצע גירוי־תגובה (שבו מושכים או מפתים את המחבלים להיחשף בשטחי השמדה שבהם ערוכים מראש כוחות במארב) בקסבת שכם. המבצע כלל הגדוד פעולת הונאה שכללה דימוי של כוח שנתקל ונפגע ממטען חבלה, ובכלל זה פוזרו בשטח ההיתקלות המדומה מדים מוכתמים בדם כבשים, מחסניות ריקות ותחבושות מוכתמות בדם ונשמעו זעקות פצועים. כוח רפואי הגיע לנקודה ודימה פינוי פצועים. עקב כך הגיעו חמושים לשטחי ההשמדה שנותחו מראש. לוחמי הגדוד ביצעו ירי מדויק שממנו נפצע קשה פעיל טרור ונהרג ראש פת"ח בקסבה של שכם, פאדי קפישה (פירוט על המבצע מופיע בנספח בספר). חשיבותם של מבצעים אלה חורגת ממטרתם המרכזית והקבועה לסכל טרור ולשמר תחושת נרדפות ופגיעות בקרב פעיליו, משום שהם מכשיר נוסף להכנת הצבא למלחמה, בשל היותם הזדמנות לגיבוש כושר הלחימה וערכי הפיקוד והשליטה ברמות הנמוכות.8

במאמר אחר בספר כתב מפקד גדס"ר צנחנים, סא"ל ירון פינקלמן: "למתבונן בעין בלתי מיומנת מצטיירת הקסבה כ'לבירינט כאוטי' - מבוך של סמטאות ובתים ללא חוקיות וללא יד מכוונת. ומכאן, כמשכן בטוח למחבלים, מבחינת ׳זר לא יבין ולא יוכל לו׳" (עמ׳ 259). מטרת מאמרו, הסביר, "לארגן ולהעלות על הכתב את הידע המבצעי שנצבר, פרי של לחימה קשה ומתמשכת, שנצרבה בדיאלקטיקה של מגע מתמשך עם אויב" (שם) - ידע שנצבר בפעילות המבצעית המוצלחת של גדודו בשכם. הגדוד ביצע שורת מבצעים שבמהלכם פגע והרג מחבלים, ספג פצועים (בעיקר ממטענים) ורכש ניסיון מבצעי רב, ששירת אותו גם כשעבר בהמשך לפעול בגזרת רצועת עזה הן בפשיטה על מנהרת חדירה מעבר לגבול (מבצע "אתגר כפול"), במהלכה הרג מספר פעילי חמאס והשמיד את המנהרה, הן בלחימה במבצע "עופרת יצוקה".

פינקלמן מנה עקרונות מספר ללחימה בשטח הקסבאי הצפוף. ראשית, "שימוש מבצעי בתאי שטח העוטפים את המרחב הצפוף מאוד". שנית, "פעולה בלב שטח ההחזקה של האויב קרי בשטח העתיק והצפוף ביותר". שלישית, "הפתעת האויב - במקום בזמן ובשיטה". לדבריו יש לעשות "שימוש בתכונות של השטח הביתי של האויב כנגד בעל הבית" (עמ׳ 260). רביעית, "פעולה בכוחות קומנדו קטנים, חזקים ו"מיומנים קסבאית". חמישית, יש לקיים יכולת פיקוד ושליטה מוגברת ומודגשת שכוללת מפקדים מנוסים ו"עיסוק אישי של מפקדים, בתיאום ובשליטה של כוחות" (עמ׳ 261). הסיבה לכך היא שטבעו של השטח הבנוי הוא שהוא בולע כוחות ויש קושי של ממש לשלוט בכוחות כאשר הם בתוך אותם ואדיות עירוניים, כמאמר המארינס, וקשה לצפות את פעילותם ולתאם אותה בה בעת לכוחות אחרים. בהמשך לכך, עמד המחבר על העיקרון השישי של שליטה ובקרה בכוחות בשל תנאי השטח הבנוי והצפוף וכן, העיקרון האחרון, "סבלנות ואיפוק מבצעי" (שם). עוד ציין כי: "במבצעים מסוג זה ישנה חשיבות מכרעת למודיעין בזמן אמת" (עמ׳ 299), ועל כן על הכוחות לפעול כל העת לייצר מודיעין קרבי לעצמם. 

תרשים סכמטי לביצוע תרגולת זיכוי סמטה על ידי כלב חנ"מ. מתוך: עיר מבצר, עמ' 267

מאז נכתבו המאמר והאסופה כולה השתנו חמאס וחזבאללה והפכו לצבאות טרור של ממש, בעלי יכולת להוציא לפועל התקפות רחבות היקף שכוללות הן פשיטות קומנדו, ירי רקטות לטווחים משתנים ושיגור רחפנים וכטמ"מים מסוגים שונים לעבר כוחות צה"ל והעורף הישראלי, הן להיות ערוכים היטב בהגנה ולנהל קרבות סדורים ולחימת גרילה. לצד כל אלה הצליחו לשמר את רכיב הטרור ולהוציא לפועל פיגועים נגד יעדים ישראליים בישראל ומחוצה לה. לא בכדי נאמר על פעילי צבא הטרור כי בניגוד לחיילים בצבא סדור, הם לובשים מדים עד שנפתחת האש - ואז זורקים אותם ועוברים ללבוש אזרחי, שמקל עליהם להיטמע באוכלוסייה בכסות של בלתי־מעורבים ולפעול מתוכה ביעילות. ועדיין, לקחים אלה נותרו נכונים גם במהלך התמרון שעליו פיקד פינקלמן במסגרת המלחמה האחרונה בעזה בהיותו מפקד פיקוד הדרום. יתרה מכך, לאחר ששלב ההתקפה הסתיים והכוחות עברו במלחמה בעיקר לפעול בפשיטות, קיבלו העקרונות משנה תוקף ורלוונטיות.

איפה הספר בכל זאת חסר? בכל האמור בהפעלת שריון, ארטילריה, הנדסה ויכולות תקיפה אוויריות - הקרב המשולב הרב‏־זרועי והרב‏־חילי. הספר מתמקד בהפעלת כוח צבאי בעימות מוגבל בשטח בנוי. ביהודה ושומרון נושא עימות זה מאפייני שיטור, ובמהלך השנים פעל צה"ל בעיקר באמצעות כוחות חי"ר וכוחות מיוחדים (ולא פעם כוחות אחרים כמו הנדסה שפעלו ככוחות חי"ר), במעצרים ופשיטות שבהן הפעלת הכוח הייתה ממוקדת, מוגבלת וביקשה, כמאמר ברעם, להימנע "מלחימה מעודדת טרור". מנגד, במבצע בעל אופי אחר כדוגמת "ליטני", "עופרת יצוקה" ואחרים, ובוודאי במלחמה כמו האחרונה שניהל צה"ל בעזה, שבהם הלחימה עצימה וההישגים המבצעים הנדרשים הם בין היתר כיבוש, טיהור והשמדה של אויב ותשתיות - הקרב המשולב, העצים והאגרסיבי, הוא המשחק היחיד בעיר.

האנושות פונה לעבר הערים, והמרחב העירוני מתרחב וגדל. אפשר להניח אם כן שעיקר אתגריו של צה"ל ביבשה יתמקדו בלוחמה בשטח הבנוי והצפוף.9 במאמרו סיכם פינקלמן כי הקפדה על העקרונות, הכלים והכללים שפירטו הוא ואחרים בספר, כמו גם פיתוח ושכלול יכולות נוספות, יאפשרו: "להבין את השטח, להשתמש בו, להפתיע אויב ולנצחו גם במגרשו הביתי, לכאורה "עיר מבצרו"" (עמ׳ 317). מכאן חשיבותו של ספר מאיר עיניים זה.