דבר העורכת

הגיליון פותח במאמרם של אריק רימרמן ורינת גולד, “גישת המכסות - המקרה של תעסוקת נכי צה”ל ונפגעי חרבות ברזל”. הכותבים בוחנים את התפתחות מדיניות המכסות ביחס לתעסוקת נכי צה”ל לאורך זמן, מהדור הראשון המבוסס על חסד ופיצוי, לדור השני המבוסס על העדפה מתקנת ושיח הזכויות. המאמר מאיר את השינויים שהשוק הישראלי והשיח הציבורי עברו מתש”ח ועד “חרבות ברזל”, ומעלה את הצורך להתאים את המדיניות ביחס למכסות ולשוויון באופן כללי מחד גיסא, אך את התפיסה שיש לתת יחס מתאים לנכי צה”ל מתוך הכרה בנסיבות המיוחדות של פציעתם מאידך גיסא. הנושא צפוי לעלות לסדר היום המחקרי והציבורי ביתר שאת בתקופה הקרובה, והמאמר הוא נקודת מוצא חשובה לקיום הדיון.

המאמר השני מאת מוטי ספראי מתמקד בשאלה “לאן נעלמה מחאת משרתי המילואים במלחמת חרבות ברזל?”. ספראי מנתח את השיח ברשתות החברתיות בנושא המילואים ומראה כיצד במקום לעודד מחאה, למעשה הרשתות מנתבות תסכול לסולידריות ותמיכה. מעניין יהיה להמשיך ולעקוב אחרי הנושא בחודשים הקרובים לאחר סיום פרק זה של הלחימה: האם כעת כשאנשי המילואים מתחילים לחזור לשגרה נראה התעוררות של מחאה קולנית יותר?

המאמר השלישי מאת אברהם סלע עוסק בשאלה “כיצד אפשר להסביר את הטבח ומעשי הזוועה של מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר 2023?” סלע מציע הסבר תאורטי למעשי האכזריות חסרי התקדים, תוך השוואה להקשרים היסטוריים ותרבותיים נוספים של אלימות קיצונית, ודן בהיבט הדתי של מתקפת חמאס ומקומה של תרבות הג’האד. גם כאן מונחת תשתית למחשבה עתידית והצבת שאלות על עתיד הלחימה מול חמאס, שעדיין מתקיימת כתנועה רעיונית עם יכולות צבאיות.

המאמר הרביעי מאת רועי נאון ועוזי בן-שלום מציג ניתוח דמוגרפי של נופלים דתיים במלחמה הנוכחית. המאמר, שהוא מחקר המשך של החוקרים, בוחן מאפיינים דמוגרפיים של הכוח הלוחם דרך נתונים של מחויבות דתית ומנעד סוציו־אקונומי, תוך שימוש בנתוני הנופלים. אני תקווה כי בעתיד נוכל לראות מחקרי המשך שמבוססים על נתונים דומים של הכוח הלוחם בכללותו, ולא רק של הנופלים. יש חשיבות רבה בהבנת הרכב הכוח, בייחוד בדיונים שעוד נכונו לנו על מבנה צבא העם - לא רק בישראל, אלא גם באירופה של השנים הקרובות. במדור עיון מחדש במאמר קלסי בחרנו במאמרו של ראובן גל, “מחויבות וצייתנות בצבא: מקרה בוחן ישראלי”, שפורסם במקור ב־ 1985 בכתב העת. Armed Forces Society & המאמר עוסק במתח בין מחויבות וצייתנות במקצוע הצבאי דרך מקרה הבוחן של אל”ם אלי גבע במלחמת לבנון הראשונה. העיון המחודש במאמר מדגיש את הרלוונטיות המתמשכת של הסוגיות שהעלה גל להקשרים עכשוויים של יחסי צבא-חברה בישראל. לבקשתנו, גל חזר למאמר והסתכל על נושא הצייתנות והסרבנות לנוכח השינויים שעברה החברה הישראלית לפני המלחמה וגם במהלכה. בנקודת הזמן שבה אנו נמצאים, כאשר אפשר סוף סוף להקדיש תשומת לב לנושא טוהר הנשק, אתיקה בלחימה והתנהלות הלוחמים בזמן הלחימה העצימה, למאמר יש תרומה משמעותית ואנו מקווים שגם הוא יהווה בסיס לדיוני המשך.

במדור תקצירי עבודות מחקר לתארים מתקדמים אנו מארחים הפעם שני תקצירים – פרי עטם של יעל סנה וד”ר שי בלאיש. התקציר הראשון, עבודת התזה של יעל סנה, מציג מחקר על “המוטיווציות של נשים לשירות קרבי בגדוד קרקל”. סנה בוחנת את המניעים המובילים נשים לבחור בשירות קרבי, את התפתחות המוטיווציות במהלך השירות ואת האתגרים והדילמות הייחודיות שנשים לוחמות מתמודדות איתם. גם נושא זה צובר חשיבות לנוכח הדיון המתחדש בנשים בתפקידי לחימה. התקציר השני מאת ד”ר שי בלאיש מציג את מחקרו לדוקטורט על “מקומם של גורמים אישיים, קהילתיים ולאומיים בעיצוב מדיניות ציבורית של פינוי אוכלוסייה בעימות ביטחוני”. המחקר, שנערך בזמן אמת במהלך מלחמת “חרבות ברזל”, מנתח את תופעת המפונים והשלכותיה ברמה האישית, הקהילתית והלאומית. תובנות המחקר חשובות מאוד ויהיו נקודת פתיחה לכל דיון עתידי בנושא.

מדור ביקורות הספרים, בהובלתו של פרופ’ איל בן ארי, כולל הפעם את סקירתו של יוסי גולדברג על ספרו של אנתוני קינג, The rise - AI, Automation, And War .of military-tech complex גולדברג בוחן את טענתו המרכזית של הספר, שהבינה המלאכותית תנהל את המלחמה הבאה ותקבל החלטות אסטרטגיות באופן עצמאי. כמו בתחומים רבים אחרים בחיינו, הסקירה מראה שעל אף ההתקדמות הטכנולוגית, הבינה המלאכותית משמשת כיום ככלי עזר למפקדים ולא כמחליף שלהם, ומנתחת את עליית “הקומפלקס הצבאי־טק” - שיתוף הפעולה ההולך וגובר בין צבאות לחברות טכנולוגיה אזרחיות.

כפי שציינתי בתחילת דברי, ניתן לראות בגליון הנוכחי התחלה של תקופה מחקרית חדשה. בהמשך לכך, צוות העורכים של כתב העת יוצא אף הוא לדרך חדשה. פרופ’ איל בן ארי, עורך ביקורות הספרים, איתמר ריקובר, עורך המשנה, ואני, עוברים הלאה לאתגרים הבאים.

היה לנו לכבוד לערוך את כתב העת בתקופת המלחמה - נכנסנו לתפקיד באביב 2023 לאחר יציאת גיליון 4 של כתב העת, ואנחנו מסיימים כעת, לאחר חזרת כל החטופים החיים וכמעט כל החללים. במהלך גיליונות 5– 6, 7, 8, 9 ו־ 10 ניהלנו מערכת של כתב עת שבה כותבים ושופטים מתמודדים עם שירות מילואים, פינוי מבתיהם, אובדן בני משפחה וקשיים נוספים. לצד הקושי, היינו עדים לסולידריות, קוליגיאליות והתגייסות מחממת לב של הקהילה המחקרית שלנו. שופטים ושופטות שלמרות הקושי האישי שלהם, הבינו כי גם בתקופה זו יש חוקרים שזקוקים לפרסום שיסייע להם בקידום, ושלעיתים הדרך לשמור על יציבות עוברת בשמירה על שגרת עבודה. מובן שלמחקר עצמו שהתפרסם בתקופה זו היתה חשיבות מיוחדת. רק בעתיד נוכל לדעת אם התהליכים שזיהינו כאן במהלך המלחמה קיבלו ייצוג נכון במחקר האקדמי. עם זאת, גם לעצם הפרסום בעת מלחמה יש חשיבות, והגיליונות הללו יעידו על מה העסיק אותנו בתקופה זו. נוסף על כל אלה זכינו לעיון מחדש במאמרים קלסיים, שהמלחמה המריצה את הכותבים המקוריים לעיין בהם במשנה יצירתיות. כולי תקווה כי עשינו את מלאכתנו נאמנה, וכי הצלחנו לכוון זרקור לנושאים מהותיים שימשיכו להעסיק את כולנו בימים הבאים עלינו.

הגיליון יוצא בתיאום עם הכנס הדו־שנתי של אגודת חוקרי צבא-חברה בישראל - אירוע חגיגי וחשוב שאנו גאים לתרום לו בעזרת כתב העת. למדתי רבות מהתקופה שבה ערכתי את כתב העת. ראשית מאורי בר יוסף ואילת הראל - הצוות המייסד - וכמובן מחברי ועדת העריכה של כתב העת שתמיד עמדו לרשותנו. תודה גם לוועד המנהל של האגודה על האמון שנתנו בי ובנו. איל ואיתמר היו לא רק חברים למערכת, אלא גם סוג של קבוצת תמיכה. תודה על היכולת לדון בכנות ובפתיחות בדברים המהותיים והמהותיים פחות שנתקלנו בהם בדרך, על הענקת זוויות ראייה וכיווני מחשבה ובכלל על נוכחות פעילה בחדר המערכת הווירטואלי במשך התקופה, גם בשעות לא שגרתיות.

עדי לרנר ואמיר גילת מ”מערכות” היו דוגמה מדויקת ל”ממני תראו וכן תעשו”: תודה מעומק הלב על קולגיאליות אמיתית ושיתוף פעולה פורה ונעים. אני מאחלת לעצמי הזדמנויות לעבודה משותפת אתכם בעתיד.

באיחולי הצלחה לצוות העורכים החדש,

אלישבע