חברה, צבא וביטחון לאומי 10

דבר העורכת

לראשונה זה זמן רב יוצא גיליון של כתב העת, כאשר התחושה במדינה היא של “אחרי המלחמה”. עם זאת, נכון יותר לומר שמדובר ב”הפסקה בלחימה”. חיילים נמצאים עדיין בעזה, בלבנון ובסוריה, חיילי המילואים טרם חזרו לשגרה אמיתית ולא ברור מה יהיה מבנה הכוח בעתיד הקרוב והרחוק. תפיסות תאורטיות ומעשיות שהיו לנו כחוקרים בנוגע לתפקידי הצבא, תפקידי המילואים, נושא משרתי הקבע, מוטיווציה, יחסה של החברה למחירים השונים של הלחימה, ועוד - עברו שינויים משמעותיים. ייתכן שאנחנו נמצאים בנקודת זמן שמאפשרת התחלה של עיון מחדש בתפיסות וברעיונות העבר. בהמשך לכך, הגיליון הנוכחי מתאפיין בהצבעה על נושאים שנראה כי יהפכו למרכזיים בחודשים ובשנים שלפנינו. בכך הוא מציע תשתית תאורטית ומחקרית לעתיד

תוכן העניינים

גישת המכסות – המקרה של תעסוקת נכי צה”ל ונפגעי חרבות ברזל

גישת המכסות (Quota) שאימצו בבריטניה אחרי מלחמת העולם השנייה ובישראל אחרי מלחמת העצמאות הייתה מיועדת לעלות את ההיצע של מקומות עבודה לנכי מלחמה. מעסיקים נדרשו לקבל אחוז מסוים (בישראל 5%) מנכי המלחמה לעבודה. המאמר סוקר את התפתחות גישת המכסות במשך הזמן, ושינוי תצורתה מגישה המבוססת על חסד, ובמקרה של נכי צה”ל גם על פיצוי (הדור הראשון של גישת המכסות או גישת המכסות המקורית) לגישה המבוססת על העדפה מתקנת ועקרונות שיח הזכויות (הדור השני של גישת המכסות או גישת המכסות העדכנית). בעוד גישת הזכויות המקורית יושמה באופן ייחודי ביחס לנכי צה”ל, אולם באופן שהלך ופחת עם השנים עד לאי מימושה המוחלט, גישת המכסות העדכנית יושמה ביחס לכלל האנשים עם מוגבלויות, ללא העדפה מיוחדת לנכי צה”ל. עם העלייה הגדולה של שיעור נכי צה״ל בעקבות מלחמת ״חרבות ברזל״ עולה השאלה האם גישת המכסות המקורית רלבנטית לתקופתנו ויש לחדשה ביחס לנכי צה”ל ובאיזו תצורה? למאמר כמה תובנות, כאשר העיקרית היא שגישת המכסות מהדור הראשון רלוונטית כאשר המדינה מעורבת בשוק התעסוקה והמודל הרפואי ביחס לאנשים עם מוגבלויות הוא הרלוונטי. עם העלייה של גישות כלכליות שמרניות, המעדיפות הפרטה ויזימה חופשית, פוחתת מידת המעורבות של המדינה בשוק העבודה, המודל הביו־חברתי ותפיסת הזכויות תופסים את מקומם והרלוונטיות של הדור הראשון של גישת המכסות מתפוגגת. המאמר מנתח את המצב הקיים שדורש התאמה של גישת המכסות ביחס לנכי צה”ל לחקיקת זכויות ולדור השני של גישת המכסות

לאן נעלמה מחאת משרתי המילואים במלחמת "חרבות ברזל"?

למרות ההפעלה האינטנסיבית של מערך המילואים והשיח על אי השוויון בנטל במערך המילואים, לא נצפו בשנה הראשונה למלחמת "חרבות ברזל" מחאות חברתיות רחבות היקף בהובלת משרתי מילואים, וזאת בניגוד לאירועים שרווחו במלחמות עבר. מלחמה זו היא המלחמה הגדולה הראשונה שבה הרשתות החברתיות מתפקדות כמדיום חברתי מרכזי. ניתוח השיח ברשתות החברתיות ביחס למילואים מלמד כי מרבית השיח שזכה לתהודה רחבה ברשת נושא אופי של התכנסות סביב הדגל והזדהות עם ערכי השליחות והנתינה. מממצאי המחקר עולה דפוס שבו דווקא במציאות שבה השיח הרשתי בכללותו נתפס כמקטב וכמקצין, בנושא המילואים הסולידריות הרשתית ממתנת את התסכול והמרמור שיכל להיות פוטנציאל למחאה בדרך שהיא מנתבת אותו לסיוע קונקרטי למשרתי המילואים, בעיקר בתחום התעסוקה, לאוזן קשבת ולתמיכה רגשית, ולאופציה להצגה חיובית של העצמי דרך שירות המילואים כביטוי להצלחה בריבוי משימות בחיים ולהתמודדות עם קשיים

כיצד אפשר להסביר את הטבח ומעשי הזוועה של מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר 2023?

כיצד אפשר להסביר את ממדי הטבח, האכזריות, וההתעללות חסרי ההבחנה באזרחים שבאו לידי ביטוי במתקפת חמאס ב־ 7 באוקטובר? מעבר להוראות מפורשות לכוח התוקף לפעול כך, נקודת המוצא של המאמר היא שלא ניתן להבין מעשים אלו במנותק מגורמי רקע היסטוריים, חברתיים, פוליטיים ודתיים שיצר הסכסוך הממושך ורווי הדמים בין ישראל והפלסטינים בכלל, ואלה החיים ברצועת עזה בפרט. גורמי רקע אלה נידונים בהקשרים של היסטוריה ותאוריה של מעשי אלימות קיצוניים מצד ממשלות, חברות מדוכאות וקבוצות אתניות יריבות במקומות וזמנים שונים. המאמר עוסק גם בהיבט הדתי של מתקפת חמאס ומקומה של תרבות הג'האד וביטוייה המעשיים בימינו בעיצוב דרך הפעולה של חמאס

משמעויות סוציולוגיות מניתוח דמוגרפי של נופלים דתיים במלחמת "חרבות ברזל"

בדיון על אופי המעורבות ההולכת וגוברת של הציונות הדתית בצה"ל, בולטות שלוש תזות עיקריות: הראשונה היא תזת ההדתה, שמסבירה את מעורבות הציונות הדתית בצה"ל כתהליך של השתלטות "תיאוקרטית" על צה"ל. השנייה היא תזת האופוזיציה השמרנית, שמסבירה את מעורבות הציונות הדתית בצה"ל כחלק מתהליך רחב יותר של מאבק בין תפיסות שמרניות בצה"ל, בעיקר בקרב הפיקוד הזוטר, ובין ערכים פוסט־מודרניסטיים שקנו שליטה בקרב הפיקוד הבכיר. השלישית קיבלה את הכינוי תזת הנוסעים ברכבת, והיא רואה את מעורבות הציונות הדתית כרצון טבעי להשתלבות בצבא ככל יתר אזרחי המדינה. קשה לבסס טיעונים אמפיריים בעד או נגד כל אחת מהתזות הללו. מחקר זה מנתח את מאפייני הנוכחות של בני הציונות הדתית במערך הלוחם של צה"ל, באמצעות ניתוח מאפייני הנופלים הדתיים במלחמת "חרבות ברזל", מתוך רצון לבחון באופן אמפירי שאלות הקשורות בתזות הללו. מחקר זה מהווה המשך למחקר קודם, שבחן מאפיינים חברתיים-כלכליים של נופלי "חרבות ברזל", אך משתמש במתודולוגיה שונה, ממוקד באוכלוסייה דתית וכן כולל ניתוח של כל נופלי המלחמה. הראיות התומכות בתהליך הדתה עשויות להיות מונוליתיות דמוגרפית ואידיאולוגית של מעורבות הציונות הדתית, כמו ריכוז בהתנחלויות, בישובים דתיים ובדרגות גבוהות. לעומת זאת, ראיות התומכות בהשתלבות עשויות להיות אפיון דמוגרפי רחב של מעורבות הציונות הדתית. ממצאי המחקר מצביעים על נשיאה חריגה של נטל הסיכון הבטחוני על ידי הציונות הדתית, בעוד האוכלוסייה הלא־דתית נושאת בנטל סיכון ביטחוני הדומה לחלקה היחסי באוכלוסייה. מבחינת המעורבות של בני הציונות הדתית במערך הלוחם בצה"ל, ממצאי המחקר מצביעים על גיוון יחסי בסוגי היישובים שהם מגיעים מהם מבחינת מיקומם של היישובים והצביון הדתי שלהם, ועל דומיננטיות של בני הציונות הדתית בקרב נופלי המילואים ובקרב הדרגות הזוטרות. כמו כן, נמצא כי בקרב נופלים דתיים שיעור יחסית גבוה של ישובים מאשכול סוציו־אקונומי נמוך יחסית לנופלים שאינם דתיים. מאפיינים אלה אינם תומכים בתזה התופסת מעורבות של השתלטות תיאוקרטית על צה"ל, ומאפשרים נקודת מבט נוספת על תהליכי שינוי המתרחשים בו

מחויבות וצייתנות בצבא: מקרה בוחן ישראלי

המאמר עוסק במתח שבין מחויבות וצייתנות במקצוע הצבאי, ובוחן את יחסי הגומלין ביניהם דרך מקרה הבוחן של אל״ם אלי גבע, מפקד חטיבת שריון בצה״ל במלחמת לבנון הראשונה (1982) שביקש שלא לפקד על חטיבתו, ככוח המוביל, אם תינתן פקודה להיכנס לבירות. גבע, שפעל ממניעים מוסריים עמוקים, מציב דוגמה ייחודית להתנגשות בין מחויבות מוסרית למחויבות ארגונית, ומאיר את גבולות הציות העומדים בפני מפקדים בכירים ואת משמעות האחריות האישית בצבא דמוקרטי. המאמר מבחין בין שני מנגנוני היענות צבאית: צייתנות, הנובעת מכפיפות סמכותית ומושתתת על פחד מענישה; ומחויבות, הנשענת על מצפון, הזדהות עם מטרות ותחושת שליחות פנימית. בעוד צייתנות היא תנאי הכרחי לתפקוד ארגוני - היא עלולה להפוך לעיוורת ומסוכנת כאשר היא מנוגדת לערכים מוסריים. המחויבות, לעומתה, מאפשרת ספקות, בחינה מוסרית ואף מחאה - אך גם פגיעה באיזון בין נאמנות למערכת ליושרה אישית. באמצעות ניתוח מושגי וערכי של מקרה גבע אציע שלושה קריטריונים ללגיטימיות של החלטות צבאיות - הצדקת המטרה, סמכות תקינה ותאימות לערכי הפרט - ואגזור עקרונות המסבירים את התנאים שבהם מחויבות עשויה לגבור על צייתנות. המאמר, ארבעה עשורים לאחר שפורסם לראשונה, מצביע על הרלוונטיות המתמשכת של סוגיה זו להקשרים עכשוויים, שבהם מתחדדים שוב היחסים בין צה״ל, החברה והערכים הדמוקרטיים שהוא מושתת עליהם

המוטיבציות של נשים לשירות קרבי בגדוד קרקל

המחקר בוחן את המוטיבציות של נשים לשירות קרבי בתפקידי לוחמה בצה"ל ובגדוד קרקל בפרט, תוך התמקדות בחוויותיהן הסובייקטיביות ובמשמעויות שהן מייחסות לבחירתן. בשנת 2000 הוקדם הגדוד במטרה להגן על גבולותיה הדרומיים של ישראל, ומייצג מאז מהפכה שקטה בגישה הצבאית כלפי נשים בתפקידי לוחמה. הגדוד הוקם בתחילתו כיחידה מעורבת לגברים ולנשים, ומשמש כמעבדה חיה לבחינת השתלבותן של נשים בתפקידים קרביים. במחקר זה ביקשנו להבין מדוע נשים בוחרות בשירות קרבי, כיצד הן חוות את השירות, מהן המשמעויות שהן מייחסות לו וכיצד השירות משפיע על זהותן האישית והמקצועית לאורך זמן. שאלות המחקר הן מה המוטיבציות העיקריות של הנשים לבחירתן בשירות קרבי, ובגדוד קרקל בפרט? כיצד מתפתחות ומשתנות המוטיבציות שלהן במהלך תקופת השירות? והאם ועד כמה השירות הקרבי משפיע על זהותן האישית, המקצועית והמגדרית של החיילות ששירתו בו? מבחינת הֶֶקשר היסטורי ותרבותי, מעורבותן של נשים בצה"ל החלה עוד בתקופת ההתיישבות ובמלחמת העצמאות, אולם לרוב הן שימשו בתפקידים תומכים - מזכירות, תקשוב, הוראה ותפקידי מטה. מדיניות זו נבעה מתפיסות מגדריות מסורתיות שראו בנשים ככאלה הזקוקות להגנה, ולא ככאלה היכולות להגן על אחרים. בשנות ה־ 90 של המאה ה־ 20 חל שינוי מהותי בתפיסות אלה בעקבות פסיקת בג"ץ בעניינהּּ של אליס מילר, ולפיה אין להפלות נשים בקבלה לקורס טיס וליחידות קרביות על בסיס מינן ומגדרן. המושג המרכזי במחקר זה הוא "מוטיבציה לשירות קרבי", ומתייחס למכלול הגורמים הפסיכולוגיים, החברתיים, התרבותיים והאידיאולוגיים הדוחפים נשים לבחור לשרת בתפקידים קרביים. זהו תהליך מורכב הכולל רבדים מודעים ובלתי־מודעים, הפועל ברמות השונות של הפרט ושל החברה (וולדמן ועמיתיה, 2021). מושג נוסף הוא "זהות מקצועית קרבית" המשקף את התהליך הדינמי שבו נשים צעירות מפתחות תפיסה עצמית כלוחמות, ומשלבות זהות זו עם זהותן האישית והמגדרית .(Enloe, 2013) המושג השלישי הוא "השתיקה המגדרית" הנגזרת מהביקורת הפמיניסטית של קרונסל (Kronsell, 2006) ומתייחסת לאופן שבו נשים במוסדות גבריים (למשל צבא) מתמודדות עם הנחות היסוד המגדריות, וטוענת שהמוטיבציה של נשים לשירות קרבי עשויה לנבוע מהרצון להיאבק באי צדק חברתי ולאתגר תפיסות חברתיות ותרבותיות. המחקר נערך בגישה איכותנית־נרטיבית, הממוקדת בסיפורים ובהתנסויות האישיות של המשתתפות. הבחירה בגישה זו נבעה מהרצון להבין לעומק את המשמעויות הסובייקטיביות שמשתתפות המחקר מייחסות לחוויותיהן .(Denzin & Lincoln, 2011) במסגרת המחקר ערכנו 21 ראיונות עומק מובנים למחצה עם נשים שהתגייסו לגדוד קרקל בין השנים 2014 – 2016 . הראיונות נמשכו בין 45 – 90 דקות וכללו שאלות פתוחות בנושאים, כגון המוטיבציה הראשונית לבחירה בשירות קרבי, חוויות משמעותיות במהלך השירות בגדוד קרקל, התמודדות עם אתגרים ועם קשיים, יחסים עם עמיתים גברים ונשים, השפעת השירות על הזהות האישית ותוכניות לעתיד. המשתתפות במחקר מייצגות מגוון רחב של אוכלוסיות מבחינת גיל, מצב משפחתי, מקום מגורים והתפקידים הצבאיים הספציפיים שמילאו. עוד עולה מניתוח הנתונים הדמוגרפי, שלמעלה מ־ 70% מהמרואיינות ממשיכות לשרת במילואים או בקבע - נתון שמעיד על מחויבות גבוהה לשירות הצבאי

מקומם של גורמים אישיים, קהילתיים ולאומיים בעיצוב מדיניות של פינוי אוכלוסייה

בעולם מתרחשים פינויים רבים של תושבים מאזורי סכנה, כאשר רק בשנים האחרונות היינו עדים לתופעות דומות בישראל ובאוקראינה. במהלך מלחמת רוסיה-אוקראינה (2022-) התפנו כעשרה מיליון תושבי אוקראינה מבתיהם בשל איום ביטחוני על חייהם, ומצאו עצמם פליטים בתוך מדינתם או מחוצה לה. מלחמת "חרבות ברזל" שפרצה באוקטובר 2023 אילצה עשרות אלפי אזרחים להתפנות מבתיהם ולהפוך עקורים לתקופה ממושכת. על אף שפינוי אוכלוסייה נחקר רבות בעולם, עד כה פורסמו רק מחקרים מעטים שבוחנים את ההיבטים השונים הקשורים לפינוי אוכלוסייה בישראל. מחקר זה דן בניתוח מקרה בוחן של החברה הישראלית ההטרוגנית, המגוונת והמורכבת, שמתמודדת עם פינוי עצמאי או מנוהל בעת עימות ביטחוני

AI, Automation, And War - The rise of militarytech complex / Anthony King

בעשור האחרון עובר עולם המחשבים מהפכה של ממש. תוכנות מבוססות בינה מלאכותית מציגות יכולות מתקדמות שרק לפני שנים מעטות נחשבו בלתי אפשרית, ואף עוקפות את המין האנושי בכמה תחומים. המהפכה הזאת, אשר אנחנו נמצאים במהלכה, משפיעה על כמעט כל תחום ומשנה את דרכי העבודה והרגלי החיים. הבינה המלאכותית מעוררות שאלות רבות כגון איזה תחומי תעסוקה יוחלפו על ידי מחשבים או רובוטים, האם אמנות שנוצרה על ידי בינה מלאכותית תהיה שוות ערך לאמנות שיצרו אנשים, והאם מדינה שאין לה יכולות בינה מלאכותית תצליח לשרוד בשנים הבאות?

על הכותבים