כל הארץ חזית וכל העם צבא

בשבועות האחרונים התפרסם בכתב העת מערכות מאמר מאת תא"ל (מיל') ד"ר מאיר פינקל ותא"ל עמית ימין בנושא הגנת יישוב מפני התקפת אויב במלחמה.1 בליבת המאמר עומדת הטענה שנדרש להכיר בעובדה (ואף לשתף את תושבי היישובים סמוכי הגב"ל בכך) שבהינתן לחימה עצימה ומפתיעה - תרחיש סביר שצה"ל נדרש להתכונן ולהיבנות אליו -2 תתממש לחימה בתוך היישוב, כי "חזקה על קו המגע - גדר היישוב - שייפרץ". לכן נדרש לראות ביישוב סמוך הגבול - "מושא ההגנה" - מרחב הגנה שלם, ולא רק נכס חיוני שאינו סובל חדירת אויב. בשפת המאמר: "יש לארגן את היישוב כמערך הגנה עם עומק וקווי הגנה, תוך אפשרות להגנה אפקטיבית על התושבים בקווים אלה, כדי למקסם את אפקטיביות מחלקת ההגנה, עד להגעת כוחות צה"ל".3 למאמר זה התפרסמו כמה מאמרי תגובה,4 המציעים הצעות לשיפור ולשכלול הגנת היישוב המאוים. מצאתי לנכון להוסיף משלי בנושא.

הגנת גבולות - מאיפה מתחילים

בספרו על לחימת חטיבה 188 ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים,5 תיאר הכותב את שגרת ההכנות והתרבות הארגונית של מחלקות הטנקים המתאמנות ומתכוננות ללחימה במלחמה שדמיינו בזמנו. בלחימה זו, שדמתה בעיניהם יותר ליום קרב עצים, תכננה החטיבה להפעיל מחלקות טנקים רבות שיוקפצו בשעת פקודת לעמדות או לרמפות מוכנות מראש, כדי להקדים ולתפוס את השטחים השולטים על המכשול בגב"ל. זאת, טרם השתלטות הטורים המשוריינים הסוריים על האזור. ואכן, ביום פקודה, ב־6 באוקטובר 1973 בשעה 14:00 לערך, כך קרה. החטיבה פירקה את כוחה למחלקות רבות (גם אם בפיקוד מג"דים) שלחמו ביממה הראשונה בקרבות גבורה רבים בקו המגע, עד הגעת כוחות התגבור הראשונים, של חטיבות המילואים. להבנתי הנמשל ואף מוסר ההשכל ברורים ומוכרים לכול - בהתאם לתרחיש שאתה מתכונן ומדמיין בשגרה, תיערך ותפעל בשעות הראשונות, במצב החירום ובמלחמה. לכן, אם צה"ל ירכז את עיקר אנרגיית בניין הכוח של מערך הגנת הגבולות העתידי בהגנת יישובים בלבד (וברור שלא זו כוונת המאמר של פינקל וימין), זה בדיוק מה שנקבל במלחמה הבאה - יישובים הנלחמים לבדם ובתוכם, בקרבות גבורה רבים, עד הגעת כוחות התגבור הראשונים של חטיבות צה"ל (במילואים).

אם כך, מהיכן נכון להתחיל לבנות את מערך הגנת הגבולות? מהו השלם המינימלי ("יחידת היסוד") בהגנת הגבולות שממנו נדרש להתחיל את הניתוח והתכנון לבניין כוח עתידי? למיטב הבנתי, התשובה פשוטה וברורה - השלם המערכתי (system) המבצעי הנדרש בהגנת הגבולות הוא הגדמ"ר (הגדוד המרחבי) ולא החטמ"ר (החטיבה המרחבית). הדרגים שמעליו רק מסייעים לו בביצוע משימתו, והדרגים שמתחתיו הם רק הרכיבים של המערכת המבצעית הגדודית. 

מה הבעיה עם הגדרת החטמ"ר כעוצבת יסוד לבניין הכוח בהגנת הגבולות

הגדרת החטמ"ר כעוצבת היסוד (השלם האוגד יכולות תמרון, תמרון, סיוע קרבי, סיוע מנהלתי ומטה מבצעי) בהגנה היא קביעה ישנה המתבססת על העובדה שמטה החטיבה הוא קבוע (על בסיס קצינים בקבע) בעוד עיקר כוחה - בגדמ"רים - הוא כוחות (סדיר ומילואים מתחלפים). הקביעה הזו התחזקה בתקופות של אינתיפאדות ולחימה בעצימות נמוכה במרחבי הגבולות. תקופות לחימה אלה התאפיינו בדרישה להתמחות גזרתית, בעלת מאפייני פעולה (המתחשבים בקרקע, אויב וכוחותינו) ייחודיים. בבניין הכוח למערך הגנת הגבולות, בתרחיש לחימה עצים ומפתיע, הגדרה זו לוקה בחסר מכיוון שעיקר המענה המבצעי, ובוודאי זה המכריע אויב ומחזיר מצב לקדמותו, מתבסס על כוחות מתמרנים. חטיבה, בוודאי נייחת מסוגה של החטמ"ר, מביאה לידי ביטוי בלחימה בעיקר את יכולות התכנון, השליטה, האיסוף והאש שלה. נוסף על כך, אירועי העבר הוכיחו לנו שבכל תרחישי הלחימה המפתיעים, קטנים כגדולים, כוחות הגדמ"ר (בשטח או בחמ"לי האיסוף - חמ"לי מר"ס), הם אלה שחשו ראשונים בפעילות אויב ובחדירת הגבול על ידו. על כן אם כוחות הגדמ"ר הם החיישנים שחשים ראשונים בשינוי המצב מחד גיסא, ובהם נמצא עיקר המענה המבצעי מאידך גיסא, לא נכון לסרבל ולעכב את המענה, במיוחד בזמנים הקריטיים של השעות הראשונות בלחימה, על ידי עירוב החטיבה בחישת המצב, בהערכת המצב, בקבלת ההחלטות (להפעלת יכולות איסוף, אש ותמרון) ובמימושן. בשעות לחימה אלה החטמ"ר צריך לשמש גיבוי ועיבוי לפעולת הגדמ"רים שבגזרתו.

פעילות מבצעית של חטמ"ר יהודה. צילום: אתר צה"ל

גדמ"ר כיחידת יסוד לבניין הכוח בהגנת גבולות

בחזרה לתרחיש של 7 באוקטובר 2023 - התקפה של מאות ואף אלפי פורעים בעשרות נקודות חדירת גב"ל, מול סד"כ של שני גדודים מגינים בלבד. בתרחיש זה נוצרו לכאורה יחסי כוחות ועוצמה בלתי אפשריים, שהובילו בהכרח ללחימת היישובים ומחלקות ההגנה שבהם, כל אחת לבדה ולעצמה. אולם בהסתכלות מעמיקה יותר אפשר לזהות שהמצב היה אמנם קשה, אבל פחות שחור מזה שנתפס ברבים (עקב הכרעת האוגמ"ר, החטמ"רים ויציאתם מאיזון). לפחות בשעה הראשונה ללחימה פעלו חמ"לי האיסוף והתצפיתניות שבו, תוך ניסיון מתמשך ליצירת תמונת מצב אמינה ככל הניתן. כוחות מתמרנים פעלו בשטח, ובמיוחד כיתות כוננות (מחלקות הגנה בשפה העכשווית) שלחמו ביישובים. סכימת סך הכוחות והיכולות אינה מבוטלת כלל. נובע ממנה ששילוב יכולות אזרחיות, בשגרה ובחירום במערכת הצבאית, מעצימה את יכולותיה.6

על כן אציע את ההצעה הבאה לבניין הכוח במערך הגנת הגבולות: העקרון המסדר הוא לראות בגדמ"ר את יחידת היסוד לבניין והפעלת הכוח במערך הגנת גבולות.

* הכוחות המתמרנים של הגדמ"ר יכללו את כל הכוחות (האורגניים ונוספים ת"פ) של הגדוד + כוחות הכוננות של מחלקות ההגנה ביישובים;

* מערך ההגמ"ר יאורגן מחדש לאזורים7 (האוגדים את מחלקות ההגנה ביישובים בגזרת הגדמ"ר), ויחודש תפקיד המא"ז (מפקד האזור) כמפקד מרחב העורף של הגדמ"ר בלחימה;

* היישובים ייערכו ויתארגנו (כולל התחפרות והתבצרות מתאימה)8 להגנה, גם בתוך שטח היישוב;

* הפלוגה המסייעת הגדודית תפעיל את כוחות הסיוע הקרבי של הגדמ"ר. יכולות חמ"ל האיסוף (מר"ס) יוכפפו באופן מלא (שליטה מלאה - ת"פ) לפלוגה המסייעת. נוסף על כך, פלוגה זו תפעיל יכולות איסוף ואש ניידות ונפרסות אורגניות לצד היכולות הנייחות לעיל;

* כוחות הסיוע המנהלתי של הגדוד, בפיקוד מ"פ המנהלה, יכללו את דרגי המנהלה האורגניים + יכולות סיוע מנהלתי אזרחיים בגזרת הגדמ"ר;

* מכלול המבצעים של הגדמ"ר יאוחד - ארגונית, תפקודית ופיזית - עם חמ"לי האיסוף והמבצעים בגזרתו. הפו"ש בגדמ"ר יאורגן על בסיס חפ"ק מג"ד וחפ"ק סמג"ד ניידים ומכלול מבצעים, מכלול מנהלה ומכלול מ"פ מסייעת נייחים (ע"ב אותם חמ"לים).

הגדמ"ר ייערך לכל עומק גזרתו על בסיס ההתארגנות הזו - מהעומק בשטח האויב, דרך מרחב הלחימה באזור הגב"ל וכלה במרחב היישובים העורפי. בדומה, גם בשגרה יבצע את משימתו תוך שילוב כוחות הסיוע הקרבי של מערך האיסוף הקרבי (חמ"לי מר"ס) והתבססות על יכולות הסיוע המנהלתי של האזרחים השוהים בגזרתו (בעצם מדובר במהלך להפרטת הלוגיסטיקה בגדמ"ר).9 שילוב כזה יאפשר לו לבצע את משימתו בשגרה ולהיערך באופן מיטבי למלחמה מול אויב התוקף בעוצמה רבה ובאופן מפתיע.

לא פחות חשוב - תרבות מבצעית ואימונים

הקושי של כוחות המבצעים בשגרה פעילות בט"ש לעבור בחדות ובמהירות למצב תודעה ופעולה של מלחמה, קיבלה הדגמה כואבת ב־7 באוקטובר. אולם תופעה זו אינה חדשה. הייעוד הכפול של מערך הגנת הגבולות - להגן בגזרתו10 במצב חירום מחד גיסא, ולמנוע הפרת ריבונות המדינה בשגרה מאידך גיסא,11 מקשה על הכוחות המגינים בשגרה להיערך למלחמה. בעוד בשגרה התרבות המבצעית הנדרשת היא של פיקוד פרטני וריכוזי, במלחמה הדרישה היא לתרבות של פיקוד משימה מבוזר. השיטה הסבירה היחידה לגשר על הפער היא שגרת אימונים (אף יומית ושבועית), מאתגרת ומדמת מציאות של תרחיש לחימה עצים ומפתיע. אימונים בשטח ואימונים במאמני חדר מתאימים. בהיעדר מערך אימונים מאתגר ועצים כזה, התעצמות באמל"ח, התארגנות מחדש, השמת בעלי תפקדים מתאימים ושכלול שיטות הפעולה לא יספיקו כדי לתת מענה מבצעי מספק.