צנחנים וגשרים בדרך לאודסה

תוצאות מארב אוקראיני לכוח רוסי באחת הדרכים שמובילות למיקולאייב. 4 במרס 2022. מקור: @Militarylandnet

ב־24 בפברואר 2025 ימלאו שלוש שנים לתחילת המלחמה בין רוסיה ואוקראינה. למרות שלוש השנים שעברו יש עדיין מערכות וקרבות שסיפורם לא סופר או נחקר. הקרבות של החודש הראשון עיצבו את המשך המלחמה בשנה שלאחר מכן, ויש שטוענים – עד עכשיו. בשל כך, סיפור המלחמה צריך להיבחן גם מנקודת מבט של גזרות אחרות. פלישת הצבא הרוסי נעשתה בארבעה מאמצים אסטרטגיים במקביל, לעבר המטרות המערכתיות שלו. המטרה המשוערת של המבצע הייתה לשחרר את אוקראינה, ולשנות את השלטון בה.1

הנחת היסוד הייתה, כנראה, שהצבא האוקראיני ייכנע לאחר הקרבות הראשונים, או לא יילחם כלל. התרגום המעשי של המטרה האסטרטגית עם הנחת היסוד שצוינה היה הרעיון המבצעי שנשען על תנועה מהירה של כוח ממוכן – מנויד – משוריין שנתמך על ידי כוחות צנחנים שהוסקו (מבצע סער אוויר) לשטחים חיוניים, והיו אמורים לאפשר את ההתקדמות של הכוח המתמרן. במהלך שלושת השבועות הראשונים למלחמה, הצבא הרוסי ערך כמה מבצעי סער אוויר עם אותה תפיסת ההפעלה שנועדה לנצל את היתרון היחסי של הכוח המתמרן (הבקעה והתקדמות) ושל הכוח המוטס (פשיטה ושליטה מבצעית).2

נושא מבצעי סער אוויר והפעלת כוחות צנחנים במלחמה בין רוסיה ובין אוקראינה נחקר וסופר בהקשר של הקרב בשדה התעופה הוסטומל, שמצפון לקייב. תשומת הלב העולמית והמחקרית הופנתה לקרב זה עקב החשיבות האסטרטגית של שדה התעופה לשני הצדדים ועקב ריבוי החומרים העוסקים במבצע זה.3 ואולם זה לא היה מבצע סער האוויר היחידי שנערך בשבועות הראשונים במלחמה. במסגרת התמרון לאודסה של הארמייה הרב־חילית ה־58 נערכו עוד כשישה מבצעי סער אוויר שסיפורם לא סופר או נחקר. מבצעי סער האוויר נועדו לאפשר את ההתקדמות הרוסית וגם שימשו חלק מהתחבולה של הארמייה.

מאמר זה יבחן את ההיגיון בהפעלת כוחות הצנחנים במבצעי סער האוויר בדרך לאודסה, והאם הם עמדו במשימתם. סיפור הפעלת הצנחנים בגזרה זו הוא מקרה בוחן להפעלת כוחות בעומק שאמורים לאפשר את תנועת הכוח המתמרן, וגם להיות חלק מהתחבולה המערכתית.4 כדי לעשות זאת המאמר יבחן את הקרבות על הגשרים ואת התפקיד של יחידות הצנחנים בקרבות אלה, ככוח מוסק ומתמרן. הקרבות יתוארו מנקודות מבט אוקראיניות אך ישלבו חומרים שפורסמו ברשתות החברתיות במהלך הקרבות או סמוך אליהם. הנרטיב של הצלבה והשוואה בין הנרטיב האוקראיני ובין עדויות חזותיות יאפשר הבניית תמונה שלמה ומלאה יותר. 

ההבקעה הרוסית מחצי האי קרים, 24 בפברואר 2024

את ההבקעה הרוסית מחצי האי קרים הובילה הארמייה ה־58 של פיקוד הדרום הרוסי, שכללה שתי דיוויזיות (צנחנים וחי"ר ממונע) שבכל אחת מהן היו, כנראה, שלושה צק"גים מתוגברים (כחטיבה); רגימנט סער אוויר; כוחות מיוחדים;5 כוח רוסגווארדיה ומרכיב אווירי שמתבסס על מסוקי תובלה ותקיפה ומטוסי תקיפה. סך כל הכוחות בפיקוד הארמייה הרב־חילית היו כ־17 צק"גים מעובים.6 הצבא האוקראיני בגזרה הדרום־מערבית כלל שלוש מסגרות של בריגדות וכוחות נוספים. השוואה בין הצבאות מראה שהמסגרות המתמרנות בסביבת המבצעים היו חסרות מבחינת כוח אדם וציוד.כמו כן, שלצבא הרוסי הייתה עליונות אווירית – עם יחידות סער האוויר מפקדי הארמייה יכלו לתכנן ולהוציא לפועל מבצעים משולבים.7

ביום הראשון למלחמה, הצבא הרוסי היה צריך להשתלט על הגשרים שמחברים את חצי האי קרים לדרום אוקראינה. ההשתלטות הייתה הכרחית משום שהיא אפשרה את מימוש תוכנית ההתקפה לכיוון אודסה. גם הצבא האוקראיני הבין זאת, והכין תוכנית לפוצץ את הגשרים. במהלך השעות הראשונות של המלחמה הצבא הרוסי הצליח להשתלט עליהם כמעט ללא קרב, ובתוך אוקראינה עלתה השאלה: כיצד זה קרה? עוצמת הכעס וחוסר ההבנה הובילה להקמת ועדת חקירה אוקראינית שניסתה להבין את הכישלון הצבאי. יש סיבות מערכתיות שיכולות להסביר את הכישלון האוקראיני אבל הן מהולות בפוליטיקה ארגונית וצבאית. הסיבה האמיתית אינה ידועה. חוסר היכולת להסביר מדוע האוקראינים לא פוצצו את הגשרים עובר כחוט השני בעדויות לוועדת החקירה: אנדרי סוקולוב, שהיה אחראי להגנה על דרום אוקראינה בכלל ועל המעברים אליה מחצי האי התלונן שלא היו לו המשאבים החומריים ויחידות הצבא שנדרשו כדי למנוע את ההבקעה הרוסית. בין השאר, טען כי התוכנית לפוצץ את גשרי חונהר שמחברים בין חצי האי קרים ובין דרום אוקראינה לא פעלה מסיבות שלא ידועות לו, וכי אינו יכול להסביר מדוע זה קרה והאם זה היה מעשה אדם, בגידה, או בעיה טכנית.

איוון ססטריווטובסקי, מגדוד הנחתים הנפרד ה־137, טען בריאיון ל"פראבדה" האוקראיני כי הוא בדק פעמים מספר את תקינות הנפצים וחומרי הנפץ ואת תקינות המתג. עוד אמר כי ביום של הפלישה הרוסית עשה את מה שהוטל עליו ולחץ על המתג שנועד לפוצץ את גשרים. אבל הפיצוץ לא קרה. לאחר כישלון הניסיון הראשון ניסה עוד פעמיים, עד שהכוח שתחת פיקודו היה צריך לסגת. לדעתו, הסיבה לכך שהמטענים לא עבדו קשורה בחבלה או בסיבות אחרות ובראשן נזק שנגרם לתיל שמחבר את הנפץ למוקשים, מפצצות מרגמה שנורו על ידי הרוסים או מרסיסיהן.8 כישלון הניסיון לפוצץ את הגשר עומד בניגוד למעשה של ויטלי סקאקון, שהקריב את חייו כאשר פוצץ ידנית שתי משאיות מלאות בחומר נפץ שנועדו להקריס את הגשר ולשבש את ההתקדמות הרוסית מחצי האי קרים. הפיצוץ שנגרם לגשר הניצ'סק היה חלקי ואפשר היה להניע עליו רק"ם כבד במהירות באותו היום.9 מעשה ההקרבה של סקאקון לעומת ססטריווטובסקי הדגיש את המעשה או חוסר המעשה של ססטריווטובסקי ומחלקתו. דניס פורקופנקו, מפקד רגימנט אזוב של המשמר הלאומי, שהיה אחראי להגנה על העיר מריופול וסביבותיה, הסביר כי בסופו של דבר, החיילים והיחידות בקו ההגנה הראשון מול הכוח הרוסי שהבקיע מקרים עשו כל שביכולתם למנוע את ההבקעה הרוסית אבל היחידות שהגנו על הערים, הצירים והגשרים בין חצי האי קרים ובין מריופול לא עשו את המוטל עליהן.10 שלוש הסיבות שצוינו, כשל טכני, חוסר יכולת וכשירות ובגידה, משתלבות ואי אפשר באמת להפריד ביניהן. ההבקעה הרוסית מחצי האי קרים הייתה יריית הפתיחה למערכה בחזית הדרומית.

ההשתלטות על הגשרים הייתה השלב הראשון שאפשר את ההוצאה לפועל של תוכנית ההתקפה. הרעיון המבצעי בבסיס התוכנית הרוסית היה, כנראה, להתקדם לעבר היעד המערכתי (חרסון) והיעד האסטרטגי (אודסה) במהירות האפשרית, ובכך לכתר או לכבוש במקביל את שתי ערי הנמל המרכזיות של אוקראינה בים השחור, מריופול ואודסה. השיטה הרוסית להתקדמות הייתה זהה כמעט בכל מעבר הכרחי או עיר שאותה הם רצו לכבוש: ראשית, הסקת כוח צנחנים שישלוט מבצעית על גשר וחבירה של טור משוריין, ממוכן או ממונע שחובר לכוח המוסק ומתקדם ליעד המערכתי שהוכתב לו. כמו כן, כוחות סער אוויר נועדו לשבש את היכולת של המערכת האוקראינית להבין את תמונת המצב ואת המאמץ העיקרי של ההתקפה. שנית, הכוח המתמרן, שעקף, נסע דרך או כיתר ערים, עיירות וכפרים שלא השפיעו על ציר התנועה לעבר אודסה. השיטה הזו הייתה אמורה לאפשר ליחידות הארמייה הרב־חילית להתקדם מהר ככל האפשר. לצורך כך אורגן הכוח בשיירות ארוכות שבראשן הכוח המתמרן, ואחריהן שאר רכיבי הסיוע המנהלי. הצבא הרוסי כן הפעיל אש ארוכת טווח כגון טילי שיוט בשעות הראשונות של המלחמה אך לא למטרות סיוע לתמרון. הכוח המתמרן הסתמך, כמעט באופן בלעדי, על סיוע קרוב של מסוקים ומטוסים לכוח המתמרן.

התוכנית הרוסית לכיבוש מיקולאייב והערים בגדה המזרחית של נהר הבוג הדרומי. המפה מבוססת על המפה שהכין והפיץ הבלוגר הצבאי הרוסי Rybar

חציית נהר הדנייפר – גשר נובאיה קחובקה וגשר אנטונבסקי

ביום הפלישה יצא צבא רוסיה לשני מבצעי סער אוויר באזור חרסון, והשתלט על התחנה ההידרולית בקחובקה, כ־85 ק"מ מצפון לחצי האי קרים. מטרת ההשתלטות על הגשר הייתה לאפשר לכוח המתמרן מצפון לנוע לעבר העיר חרסון וכך למנוע מצבא אוקראינה להציף את החלק הדרומי של נהר הדנייפר ולשבש את תנועת הכוחות הרוסיים מערבה.11 ההשתלטות על הגשר ועל תחנת החשמל עברה ללא אירועים חריגים. העדות לכך מצויה בסרטונים שהופצו ביום הפלישה ושבהם רואים כוחות רוסיים נוסעים ללא הפרעה, ובעובדה שאין עדויות של אנשי צבא אוקראיניים שלחמו בקרב על הגשר.12 ההשתלטות על הגשר אפשרה לצבא רוסיה להעביר רק"ם שעליו ציוד, ולהעמיד את מפקדי הצבא האוקראיני בגדה המזרחית של דרום נהר דנייפר בפני שתי דילמות: האם לנסות לכבוש מחדש את הגשר ולשבש את מעבר הכוחות הרוסיים משם, או להתמקד בהגנה רק על הגשר המרכזי באזור גשר אנטונבסקי.13

במהלך אותו היום, כוח צנחנים נוסף הוסק לגדות המזרחית והמערבית, לגשר אנטונבסקי שמחבר בין שתי גדות נהר הדנייפר, ליד חרסון. חלק מהכוחות הוסקו לפאתי העיר כדי להשתלט על מבנים שונים כגון מחסנים.14 במהלך השעות הראשונות, הצבא הרוסי תקף בחימושים מדויקים את שדה התעופה של חרסון ומטרות אחרות, ומסוקי קרב מדגם K-52 תקפו תשתיות אזרחיות בעיר ומטרות צבאיות. הסקת כוחות סער האוויר נועדה, בין השאר, למנוע או לשבש את תגבור הכוח האוקראיני מחרסון לגדה המזרחית, ולחלופין – לכתר את הכוח האוקראיני מהחטיבה הממונעת הנפרדת ה־59 שנמצא בשטחי אימונים בחולות ציורופינסק.15 החטיבה, שהייתה בתהליך אימון הקמה, פוזרה בכמה מוקדים, ולא נערכה להגנה על הגדה המזרחית של הנהר משתי סיבות: לא היו מערכי הגנה, ולא היה לה מידע מוקדם.

דמיטרי צ'בלאך, מפקד פלוגה חי"ר ממוכנת בחטיבה, תיאר בריאיון לסוכנות הידיעות האוקראינית Euromaidan את חוויותיו מהיום הראשון למלחמה: בתחילת היום הופתע מתחילת המלחמה. לאחר ההלם הראשוני הוא והפלוגה שלו נלחמו בכוחות השריון הרוסיים. הלחימה, לפי צ'בלאך, הייתה "דו־קרב של הטנקים. אש כבדה, ו[נסיעה] מתמשכת [של הטנקים] קדימה ואחורה. הארטילריה של הרוסים אזלה במהירות כשהתחלנו לשבור את הקווים שלהם. זה היה מחריש אוזניים; הפגזות צלצלו באוויר כשהתקרבנו במורד הגשר. אבל ככל שהתקרבנו, יכולנו לראות משהו מוזר קורה. ככל שהתקרבנו, הרוסים פשוט עצרו, נטשו את כל הארטילריה שלהם ונסוגו".16 ההצלחה הראשונית של הגדוד עיכבה את הכוח הרוסי למשך זמן לא ידוע אך לא שינתה את העובדה שלצבא אוקראינה לא היו מספיק כוחות להדוף את הכוח הרוסי. הנסיגה של כוחות חטיבה 59 הצריכה את הכיבוש מחדש של שני קצוות הגשר למשך זמן מסוים. יבגני פלאצ'נקו, מפקד פלוגת חי"ר ממוכנת, וששת הטנקים שהיו ליד גשר נובאיה קחובקה נעו דרומה לכיוון סרהייבקה, ושם נתקלו בכוחות רוסיים.

לאחר קרב קצר הכוח המשיך לכיוון מזרח, לציורופינסק, שם כוחות החטיבה ניהלו קרב הגנה. מפקדיו הבינו שאין טעם להגן על הגשר ליד נובאיה קחובקה אלא מוטב לנוע לעבר גשר אנטונבסקי ולכבוש את שני צידיו.17 במהלך אותו היום, אזרחים שהתגייסו לכוחות ההגנה המרחבית וכוחות צבא שנפרסו בעיר התארגנו להגנה עליה מתוכה כדי להדוף את היחידות הרוסיות שהשתלטו על הגשר. הכוח הרוסי בחלק המערבי של הגשר, שהתבסס על כוחות צנחנים, הצליח להחזיק מעמד זמן מה אך בסופו של דבר הכוח האוקראיני ששהה בתוך העיר והכוח שנסוג מהגדה המזרחית השתלטו על הגשר. ב־26 בפברואר סייר על הגשר כתב סי־אן־אן ניק פאטון וולש, וצילם את הרק"מים והרכבים הרוסיים והאוקראיניים שנשארו עליו. יום לאחר מכן שני צידי הגשר נכבשו על ידי יחידות צבא רוסיה.18

הרעיון המבצעי הרוסי יצר עבור מפקדי הצבא האוקראיני באזור חרסון דילמה שאילצה אותם לבחור בין שתי נקודות חצייה. הבחירה בגשר אנטונבסקי, הגשר המרכזי באזור, אפשרה לצבא הרוסי לנוע מערבה, על גשר נובאיה קחובקה.19 בקרבות על גשרי נהר דנייפר הופעלו הצנחנים להשתלט על הגשרים לפני הגעת הכוח המתמרן ולצורך השתלטות על מבנים באזורים שונים. למרות כל זאת, כיבוש הגשר המרכזי נמשך יומיים, וחרסון נכנעה ב־2 במרס. השבוע שחלף מתחילת המלחמה עד כניעת העיר משך יותר כוחות רוסיים לאזור העיר. בכך, הבעיה בתכנון של הצבא הרוסי הוצפה על פני השטח: לא היו לו מספיק כוחות להתקדם, לטהר ולכבוש את הערים והיישובים בדרך לאודסה.      

מבצעי סער אוויר בדרך לאודסה (פברואר–אפריל 2022)

הקרבות על גשר וורבורסקיי ועל הגשר על נהר המרטבובוד

ממערב לחרסון, הצבא הרוסי היה צריך לכבוש שני גשרים ושני ערים: גשר וורבורסקיי, הממוקם בתוך העיר מיקולאייב, והגשר על נהר המרטבובוד שממוקם בתוך העיר ווזנסנק. מיקולאייב, 65 קילומטרים בקו אווירי ממערב לגשר אנטונבסקי וכ־165 ק"מ בקו אווירי מחצי האי קרים, משמשת צומת דרכים מרכזי בין חרסון ובין אודסה. גשר וורבורסקיי נמתח לאורך 751 מטר, מחבר בין שתי גדות נהר הבאג הדרומי20 ומאפשר נסיעת רק"ם כבד בטור ובמקביל.21 חשיבותו של הגשר הועצמה לאחר שהצבא האוקראיני פוצץ את מרבית הגשרים שחיברו בין שתי גדות הנהר והסתעפויותיו. ווזנסנק, 90 ק"מ בקו אווירי מצפון למיקולאייב, היא צומת דרכים מרכזי נוסף באזור, והגשר שבתוכה מאפשר לצבא הרוסי לחצות בין גדות נהר הבאג הדרומי.22

הכוח הרוסי שנועד להתקדם לעבר אודסה כלל שלושה צק"גים מעובים תחת דיוויזיית הצנחנים השביעית של המשמר ושלושה צק"גים תחת הדיוויזיה הממונעת ה־42, ושלושה־ארבעה צק"גים נוספים.23 התוכנית הרוסית לכיבוש כללה שני רכיבים עיקריים: כוח מתמרן שנע על כבישים סלולים או בדרכי עפר סלולות כדי לשלוט מבצעית על היישובים ואז לכבוש אותם. הרכיב השני הוא כוח מוסק שנועד לאפשר את התנועה הרוסית ולשבש את המערכת האזרחית והצבאית בעיר.

סיפור ההגנה על מיקולאייב מתחיל בהגעתו של גנרל דמיטרי מרצ'נקו מקייב לעיר. ב־24 בפברואר בשעות הערב מרצ'נקו יצא מקייב, כ־380 ק"מ מצפון למיקולאייב בקו אווירי, כדי לפקד על הגנת העיר ופאתיה. הצעד הראשון היה סיור מהיר בעיר המחוז מיקולאייב שבמהלכו הבין כי אין תוכנית הגנה לעיר. לאחר סיור נערכה ישיבה שבה השתתפו מושל המחוז ויטלי קים, ראש העיר אלכסנדר סיבנקביץ' וגורמי שלטון אזרחי וצבאי נוספים. במהלך הישיבה מרצ'נקו הסביר את הרעיון המבצעי שלו להגנה על העיר. לפיו, יחידות הצבא המקצועי, כולל אלה בחרסון, קונות את הזמן הנדרש לאזרחים להתגייס ליחידות ההגנה המרחביות ולהכנת מערך הגנה לעיר. נוסף על כך, תפקיד כלל הכוחות, הצבאיים והמתנדבים מקרב תושבי העיר, לשחוק את יחידות הצבא הרוסי עד כמה שאפשר. לפיכך הוא נערך להגנה על העיר עם כוח מחטיבת סער האוויר העצמאית ה־79, כוח מחטיבת החי"ר הממוכן ה־28; כוח של חטיבת החי"ר הממונע הנפרדת ה־59; כוח של חטיבת הנחתים ה־39; כוח של חטיבת ההגנה המרחבית 123. 24 נוסף על כך, בעיר הוצב כוח מחטיבת הארטילריה ה־406 וכוחות שיטור. במהלך הישיבה הוסדר הפו"ש והיחסים בין הממשל האזרחי לצבא. לשם כך הוקמה מפקדה משותפת, ונקבע "שדכן" בין הרשויות האזרחיות למפקדה הצבאית. תפקידו היה לסייע לצבא בעזרת התושבים המקומיים ומשאבי המחוז והעירייה במגוון נושאים כגון צורכי הצבא החומריים להקמת מערך הביצורים או ריתוך ברזל למכשולים ואיסוף מודיעין מהתושבים.25 

ב־25 בפברואר יצא הצבא הרוסי למבצע הסקה כפול במיקולאייב, שכלל תקיפה של מסוקים, ובמקביל נערכו שני מבצעי סער אוויר לצורך השתלטות על גשרים. הכוח הצפוני הונחת באזור התעשייה, באזור גשר אינהולסקי וליד גשר הולכי הרגל, ומסוק אחד נחת באזור מגורים. הבהלה שניכרה ברשתות החברתיות מעידה על ההפתעה שבה היו שרויים התושבים בעקבותיהם.26 רק למחרת, ב־26 בפברואר, החל הקרב על העיר עצמה. הצבא הרוסי תקף מנגד את מרכז מיקולאייב ואזורים שונים בעיר כגון שדה התעופה, והצליח להתקדם בעיר עצמה. בסרטונים שהופצו ברשתות החברתיות אפשר לשמוע את הירי וגם רק"ם רוסי שהושמד בשדרה המרכזית של מיקולאייב.27  

הקרב על העיר לא הסתיים ב־26 בפברואר אלא נמשך בעצימות משתנה עד אמצע מרס. ההתקפה הרוסית הבאה נערכה ב־6 במרס ובמהלכה נפגעו יחידות של צנחנים רוסים בשטחים החקלאיים באזור מיקולאייב, ובצירים המרכזיים והעוקפים. מרבית הציוד היה של יחידות סיוע באש, ונדמה כי הכוח נועד לתמוך בהתקפה על העיר עצמה.28 ב־7 במרס רשת המודיעין המקומית זיהתה שני טנקים, שני נושאי גייסות משוריינים ורכב עם חיל רגלים נכנסים לשדה התעופה. מרצ'נקו הניח שהכוח הוא הטעיה, והחליט לשלוח לשם כמה יחידות נ"ט שמבוססות על שוטרי סיור של העיר, ויחידות הגנה מרחבית שיצטרפו לכוח שנמצא בבסיס ואינו כשיר ללחימה. הכוח המאולתר היה חמוש במטולי רקטות קצרות טווח (RPG ו ב־NLAW) ונחישות.

במהלך הקרב, הכוח האוקראיני ריתק את הרק"ם המתקדם לעבר שדה התעופה ובמקביל איגף אותו, ובכך הכריח אותו לסגת. בתחילת הנסיגה ובמהלכה הארטילריה האוקראינית החלה לירות על הכוח הנסוג, ובכך שברו את ההתקפה והשמידו את הכוח הרוסי, שהיה מורכב מכוחות צנחנים שנעו על גבי רק"מים.29 סרטונים שהופצו ברשתות החברתיות ב־8 במרס מדגימים שני מוטיבים עיקריים בקרב על המאמץ הרוסי בדרום מערב בכלל ובקרבות על מיקולאייב בכלל: ראשית, הכוח הרוסי איבד מספר רב של רק"מים ומשאיות ממארבים של הכוח האוקראיני ומהתקפות נגד. שנית, היחידות הרוסיות המשיכו להתקדם ולהתקיף את הערים האוקראיניות בצירים המרכזיים.30 שני המוטיבים באים לידי ביטוי בקרב על בשטנקה. ב־1 במרס דווח ברשתות החברתיות שבבוקר, בין 9:30 – 13:30, התושבים בבשטנקה הצליחו לפגוע ברק"מים רוסיים שניסו לכבוש את העיר. הכוח האוקראיני המאולתר בעיר אפשר לרק"ם לעבור ותקף את נקודת התורפה של הטור: משאיות ורכבי סיוע ישיר שנחשבים רק"ם רך. הצבא הרוסי נשחק בעיר ואיבד רק"ם שהיה דרוש לו כדי להתקדם לעבר אודסה.31

במקביל להתרחשות בבשטנקה ובמיקולאייב, התנהל קרב על הגשר האסטרטגי בווסזנסנק. ראש העיר של ווסזנסנק, יבהני ויליצ'נקו, התעורר למציאות חדשה בה הוא אמור לתפקד כראש עיר וגם כמפקד על ההגנה של העיר.32 ביום הפלישה, תושבי העיר יצרו קשר איתו ועם חברי מועצת העיר ושאלו כיצד הם יכולים לסייע. יום למחרת הפלישה הוא החל לתאם בין כלל גורמי הביטחון בעיר, כולל הכוח הצבאי הקטן שהיה בעיר ובסביבותיה, ועם הרשויות האזרחיות. הכוח המאולתר שהוקם בחופזה נפרס במארבים לאורך הצירים, ובמקביל, העירייה והתושבים החלו להקים את מערך ההגנה בתוך ומחוץ לעיר, ועל הגשר שחוצה את נהר הבובוד. במהלך הימים הבאים, הכוח האוקראיני שהיה בעיר פוצץ מחוץ לעיר כמה גשרים שחיברו בין שתי הגדות של נהר הבאג הדרומי.33 חמישה ימים לאחר תחילת המלחמה הגיעו 300 חיילי הגדוד השני של חטיבה יובילת האוויר 80 ויחידות סיוע אחרות לעיר. מפקד הגדוד, אולוג אפוסטול, שנודע בכינוי "פורמוסה", מינה, על דעת עצמו ובאישור ראש העיר, למפקד ההגנה של העיר.34

מרגע הגעת פורמוסה לעיר הוא ניסח רעיון מבצעי להגנה עליה: שחיקה ועיכוב של הכוח הרוסי, משיכתו לתוך העיר והשמדתו שם. החלק הראשון של התוכנית התבסס על ההנחה שהכוח שמגן על העיר לא יכול להגן עליה מחוץ לעיר משום שדרכי ההגעה רבות מדי ואילו כמות החיילים וכוח האש מוגבלים. הכוח המקצועי עיבה את התושבים המקומיים שנפרסו לפניהם ומיקם מארבים בנקודות אחרות. האמל"ח שהיה ברשות הכוחות האורבים כלל בעיקר מערכות נ"ט קצר טווח ומערכות נ"ט ג'אוולין ותותחים של חטיבת הצנחנים. החלק השני, בהגנה על העיר, כלל את פיצוץ הגשרים שמובילים לעיר ולאודסה. הפיצוץ נועד לתעל את הצבא הרוסי למעבר הכרחי אחד, שבו הצבא האוקראיני יעצור אותו בעיתוי הנכון. בנקודה זו התגלה הבדל הגישות בין פורמוסה לוויליצ'נקו. לאחרון לא הייתה בעיה לפוצץ את הגשרים הקטנים יותר בתזמון הצבאי הנכון, אבל את הגשר שמקשר בין שתי גדות הנהר הוא רצה לפוצץ מבעוד מועד. ויליצ'נקו חשב על החיים אחרי המלחמה ועל כך שאינו רוצה שהעיר תיהרס במהלכה, הרס שיכפה עליהם להתחיל תהליך שיקום ובנייה מחדש של העיר.35

ב־2 במרס, במקביל להתקפה על העיר, כוח צנחנים רוסי ערך מבצע סער אוויר בסביבות העיר עצמה וממערב אליה. המטרה של הכוח הראשון הייתה לאפשר את התנועה של הכוחות הרוסיים לתוך העיר עצמה, והכוח השני נועד, ככל הנראה, לפגוע בסוללות הארטילריה האוקראיניות ולאבטח נקודת חצייה. מבצעי סער האוויר סייעו לכוח הרוסי לכבוש את החלק הדרומי והמזרחי של העיר ולהתקדם לפאתי הגשר המרכזי, ובמקביל, להקטין את נפח האש של הסוללות האוקראיניות.36 אבל בניגוד לתוכנית של פורמוזה, הגשר פוצץ.37 התשובה לשאלה למה הוא פוצץ משתנה מאדם לאדם. שתי סיבות עיקריות חוזרות על עצמן: הגשר פוצץ בגלל ערפל קרב או בפעולת גבורה – תלוי מי מספר את הסיפור. הסיבה, תהא אשר תהיה, לא משנה את העובדה שבסוף הגשר פוצץ לפני הזמן.38 פיצוץ הגשר לא היה הקרב האחרון בעיר אבל הוא סתם את הגולל על הניסיון הרוסי להתקדם לאודסה. 

מסוק רוסי שממריא לאחר שהנחית חיילים בתוך העיר מיקולאייב. 25 בפברואר 2022. מקור: @michaelh992

סיכום

מבצעי סער האוויר בדרך לאודסה נועדו לאפשר את התמרון הרוסי בשתי דרכים: השתלטות על מעברים הכרחיים, ופעולות בעורף, לצורך שיבוש היכולת לייצר תמונת מצב של הנעשה בקרבות. ביום הראשון של המלחמה, הכוחות שנועדו להשתלט על הגשר בקחובקה וגשר אנטובסקי עמדו במשימתם והצליחו להעמיד את מפקדי הצבא האוקראיני בפני דילמה. ואולם מבצעי סער האוויר שנוהלו לאחר היום הראשון לא הצליחו (וכנראה גם לא נועדו) להעמיד את מפקדי הצבא האוקראיני בדילמה כלשהי. לאחר היום הראשון, הצבא הרוסי המשיך להסיק כוחות צנחנים, אך התועלת שלהם הלכה ופחתה בשל הסיבות שתוארו ובעיקר בשל השחיקה המצטברת בטור היבשתי הקטן מלכתחילה, שאמור היה לחבור לכוח המוסק ולנצל את ההצלחה הראשונית שלו. מעל כל זה, כוחות הצנחנים שהוסקו ליעדיהם היו ללא נכסי הסיוע באש האורגניים כגון כוח האש של הרק"מים או סוללת מרגמות. החיסרון ברק"ם השפיע על הכוח הרוסי בשני אופנים: ראשית, הכוח המוסק היה בעמדת נחיתוּת מהותית מהכוח האוקראיני. שנית, פגיעה ברק"ם שנע על הצירים שחק את היכולת של הצנחנים להתקדם מערבה במהירות, כפי שתרגלו. בכך, הכוח הקרבי של יחידות הצנחנים נשחק, גם אם הכוח המוסק עמד במשימתו בגשרים.

הקרבות בדרך לאודסה מראים שיש פער מובנה בין תהליך בניין הכוח להפעלתו בכלל ובתכנון משימות סער אוויר בפרט. הפער בא לידי ביטוי בעובדה שהצנחנים הרוסים הופעלו במתאר שהתכוננו אליו אבל בלי היתרון היחסי שלהם – הרק"ם והסיוע האורגני של היחידה. פער זה מעלה את השאלה – כיצד אפשר לבנות כוח אפקטיבי ללא הרכיב שהוא היתרון היחסי שלו?

אבקש להודות לד"ר עדו הכט ולמר דוד ליסצוב על עזרתם בכתיבת מאמר זה.