עידן חדש, רטוריקה ישנה: עיון במסמך "הביטחון הלאומי של סין בעידן החדש"

סיסמה פוליטית התלויה על הקיר במחוז לונגהואה. "החזיקו במרומים את דגל מחשבתו של שי ג'ינפינג על סוציאליזם בעל מאפיינים סיניים לעידן חדש ויישמו במלואה את רוח הקונגרס הלאומי ה־19 של המפלגה הקומוניסטית של סין". מקור: ויקיפדיה

ב־12 במאי 2025 פרסמה ממשלת סין "מסמך לבן" ראשון מסוגו בנושא "הביטחון הלאומי של סין בעידן החדש".1 המסמך,2 שיצא לאור מטעם משרד המידע של מועצת המדינה, מציג את תפיסת הביטחון הסינית שגובשה בעידן שִי ג'ינפינג (Xi Jinping), תוך עיגון עקרונות הליבה שלה וניסוח מענה מערכתי להתפתחויות במערכת הבין־לאומית לאתגרים טכנולוגיים וכלכליים בסביבתה האסטרטגית – כחלק מניסיונה לחזק את השפעתה ולהתמודד עם התמורות בסדר העולמי המשתנה.3 המסמך נשען על "התפיסה ההוליסטית לביטחון לאומי" שהשיק ג'ינפינג ב־2014, וששילב במדיניות הפנים והחוץ הסינית כנדבך מרכזי ב"מחשבת שִי ג'ינפינג על סוציאליזם עם מאפיינים סיניים בעידן החדש".4 התפיסה שואפת לאחד את כלל מרחבי הביטחון – פוליטי, כלכלי, חברתי, טכנולוגי, תרבותי, סביבתי ואחרים – לכדי מסגרת אינטגרטיבית אחת המושתתת על שליטה ריכוזית, תיאום מוסדי הדוק וקשר מהותי בין יציבות ביטחונית לפיתוח לאומי. בהקשר זה היא מרכיב רעיוני ואסטרטגי בליבת החזון של הגשמת "התחייה הלאומית הגדולה של העם הסיני".5

המסמך ממקם את העידן הנוכחי כשלב מכריע בתהליך ביסוסה של סין כמדינה סוציאליסטית מודרנית, ומציג אותה ככוח מייצב בזירה העולמית המבקש לעצב סדר עולמי חלופי לזה המערבי. על רקע האטה כלכלית פנימית, מתחים מתמשכים עם ארצות הברית ועימותים אזוריים במזרח התיכון ובאירופה – המסמך מציע נרטיב מגובש שנועד לחזק את הלגיטימציה של המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית), לעגן את מעמדה בזירה הפנימית והחיצונית ולחזק את תדמיתה של סין כמעצמה אחראית, שוחרת יציבות ובעלת חזון גלובלי עצמאי. לתהליך עשויות להיות השלכות ישירות ועקיפות גם על ישראל, ועל המערכת האזורית במזרח התיכון.

למסמך שישה פרקים הנוגעים במנעד רחב של תחומים: החל במעמדה של סין במערכת עולמית הנתפסת כחסרת יציבות, עבור לרפורמות במערך ביטחון הפנים שלה וכלה בעיצוב מרחב פעולה בין־לאומי באמצעות יוזמות כדוגמת יוזמת הביטחון הגלובלית. אף שעל פניו מושם דגש על "עידן חדש", המסמך אינו מציג שינוי אסטרטגי מהותי אלא נדבך נוסף במהלך תודעתי מתוכנן שנועד לעצב תודעה ציבורית. הרלוונטיות של המסמך מתחדדת על רקע מלחמת "חרבות ברזל" ומבצע "עם כלביא", כאשר תגובתה של סין להסלמה משקפת במידה רבה את עקרונות המדיניות המובעים במסמך הנדון. כדרכה, בייג'ינג הגיבה תוך חתירה לשמר את דימויה ככוח מגשר ואלטרנטיבי להובלה האמריקנית וככזה המדגיש דיאלוג, יציבות והתנגדות למעורבות צבאית ישירה. סין מחזיקה באינטרסים משמעותיים באיראן, בעיקר בתחום האנרגייה, מכיוון שהאחרונה – המבודדת כלכלית בעקבות הסנקציות שהטילו עליה – נשענת עליה כשותפה אסטרטגית מרכזית. אף שסין אינה תלויה באיראן, הקשרים בין המדינות מעניקים לה דריסת רגל חשובה במזרח התיכון.

מאמר זה מבקש לבחון את תוכנו ואופיו של המסמך על פרקיו השונים, להעריך כיצד הוא משקף את עמדתה של בייג'ינג כלפי סוגיות מרכזיות במאה ה־21 ומה ניתן ללמוד ממנו על מצבה האסטרטגי של סין בעידן הנוכחי. כמו כן אבחן אם וכיצד עשויות התפיסות המובאות במסמך לשאת השלכות רלוונטיות גם עבור ישראל הן במישור הביטחוני והמדיני, הן בהקשר הרחב יותר של יחסי החוץ עם סין במציאות עולמית משתנה.

כותרת המסמך הלבן, מאי 2025

הפרק הראשון: סין מזרימה ודאות ויציבות לעולם רווי שינויים וחוסר יציבות

ארבע מטרות מרכזיות בפרק זה: ביסוס לגיטימציה להעמקת סדרי העדיפויות הביטחוניים של סין, תוך הצגת הסביבה הבין־לאומית כמסוכנת ומנוגדת לאינטרסים הלאומיים שלה; עיצוב תדמיתה כמעצמה אחראית ושוחרת שלום; חיזוק דימוי העוצמה הפנימית באמצעות הדגשת יציבות פוליטית, צמיחה כלכלית ורציפות שלטונית; וקביעת קווים אדומים ברורים בנוגע לריבונות, טריטוריה וביקורת חיצונית, דרך גיוס נרטיב של הגנה על אינטרסים לאומיים כבסיס להצדקת הקשחת מדיניות הביטחון שלה. הפרק מתפקד כהצהרת כוונות אסטרטגית רחבה, שבאמצעותה סין מבקשת למסגר את עלייתה הגיאופוליטית בהקשר עולמי של חוסר ודאות, טלטלות ומערכות מתערערות. הוא מתאר את המערכת העולמית כמצויה ב"צומת דרכים מכריע בין שלום או מלחמה, שגשוג או דעיכה, אחדות או עימות", ומבנה נרטיב של משבר עולמי מתמשך. אתגרי הליבה שמציג הפרק כוללים התגברות של סכסוכים גיאופוליטיים והתחזקות מחודשת של "הגמוניזם", "פוליטיקת כוח" ו"חשיבה של המלחמה הקרה" - מונחים המשמשים כלי לביקורת על המערב, ובייחוד על מדיניותה של ארצות הברית.

סין מציגה תמונה כלכלית של גלובליזציה חבולה, הנתונה להשפעת מדיניות חד־צדדית, פרוטקציוניזם, מהלכי ניתוק, שבירת שרשראות אספקה והטלת מכסים ממניעים פוליטיים – הנתפסים כגורמים מערערים של הסדר הכלכלי העולמי. בה בעת מתוארת עלייתם של אתגרי ביטחון שאינם צבאיים, בהם שינויי אקלים, אסונות טבע, טרור ופשיעה קיברנטית המאיימים על היציבות העולמית. בהקשר זה, המהפכה הטכנולוגית – הכוללת בינה מלאכותית, טכנולוגיות קוונטיות וביוטכנולוגיה – מתוארת כחרב פיפיות: מקור לחדשנות ולצמיחה, אך גם כר פורה לאיומים בלתי צפויים שעשויים לעצב מחדש את מרחבי הפעולה של הביטחון הלאומי ולהשליך על מבנה הסדר העולמי כולו. מול מציאות זו סין מציבה עצמה ככוח אחראי, השואף לעצב סדר עולמי חדש הנשען על ערכי רב־קוטביות, שותפות, שוויון וצדק. דגש מיוחד ניתן למעמדו המתעצם של הדרום הגלובלי, הנתפס ככוח מייצב וכשחקן משמעותי בקידום שלום, יציבות ופיתוח עולמיים.6 נרטיב זה מבדל את סין מהמערב, ומציג אותה כמי שפועלת לצד מדינות מתפתחות ומציעה מודל חלופי להגמוניה המערבית. בעיני בייג'ינג, הדרום הגלובלי אינו רק שותף אסטרטגי, אלא גם עוגן ללגיטימציה פנימית וכלי לבניית דימוי של סין כמעצמה שצומחת מתוך סולידריות עם העולם המתפתח. המסמך קורא לקידום קואליציות רב־לאומיות, שיאתגרו את הסדר הבין־לאומי בהובלת ארצות הברית.

במישור האזורי של אסיה־פסיפיק, סין ממקמת עצמה כגורם מייצב השואף לאזן בין שימור השלום לקידום הפיתוח.7 האזור מתואר כמנוע מרכזי לשגשוג הכלכלה העולמית שבו יציבות, דיאלוג רב־צדדי ואינטגרציה כלכלית נמצאים בעדיפות אסטרטגית עבור מרבית המדינות. הדגש מושם על חשיבותם של מנגנוני שיתוף פעולה, אמון הדדי ואזוריות פתוחה, תוך עידוד פתרון מחלוקות באמצעות דיאלוג ולא באמצעות כוח. עם זאת, המסמך מציג את הזירה כשברירית ומאוימת על ידי חדירת כוחות חיצוניים, מרוץ חימוש גובר ומחלוקות טריטוריאליות. מדינות מסוימות מתוארות כמחזקות בריתות צבאיות, מושכות שותפים אזוריים לקבוצות קטנות ואקסקלוסיביות ומקדמות פריסות צבאיות, כולל מערכות טילים לטווח בינוני – מה שמגביר את המתיחות האזורית. סין מזהירה מפני התחדשות של "מנטליות של המלחמה הקרה", ומציבה את עצמה כחלופה אחראית. לטענתה, היא אחת המדינות הבטוחות בעולם, אולם לצד העוצמה הפנימית יש סכנות מכיוונים חיצוניים – ובראשם ניסיונות לבלום את עלייתה ולהתערב בענייניה הפנימיים. "מדינות מסוימות" מתוארות ככאלה הפועלות באופן בוטה לפגיעה בריבונותה של סין, תוך אזכור מפורש של סוגיות רגישות כגון טאיוואן, ים סין הדרומי, ים סין המזרחי, שינג'יאנג, טיבט והונג קונג. איום זה מוצג כחתירה תחת שלמותה הטריטוריאלית של סין, ובסיס להצדקת העמקת סדרי העדיפויות הביטחוניים של המדינה. המסר המרכזי הוא כי בעידן רווי סכסוכים גיאופוליטיים סין אינה רק מגיבה למציאות – אלא מעצבת אותה.

הפרק השני: תפיסת הביטחון הכוללת מנחה את כיוונה של מדיניות הביטחון הלאומי בעידן החדש

בפרק זה מעוגנת תפיסת הביטחון ההוליסטית מ־2014, שהפכה לעקרון מנחה בתפיסת העולם הפוליטית והביטחונית של המשטר. הפרק מדגיש כי זו הדוקטרינה הראשונה מ־1949 שמוגדרת רשמית כאידיאולוגיה מנחה לביטחון הלאומי לא רק כמודל ניתוח או כלי מדיניות, אלא כבסיס נורמטיבי כולל לתפיסת עולמה של המדינה בתחום זה. התפיסה ההוליסטית נשענת הן על חשיבה סינית מסורתית הן על תרומות מנהיגי העבר – בהם מאו דזה־דונג (Mao Zedong), דנג שיאופינג (Deng Xiaoping), ג'יאנג דזה־זמין (Jiang Zemin) והו ג'ינטאו (Hu Jintao), אך מגלמת מובהקוּת אידיאולוגית חדשה: תפיסה ריכוזית, אינטגרטיבית ומקיפה של ביטחון, שבה כל תחום – פוליטי, כלכלי, טכנולוגי, חברתי ואף סביבתי – הופך לרכיב במערך הביטחון הלאומי. גישה זו נתפסת לא כאמצעי להרחבת סמכות ביטחונית בלבד, אלא כמסגרת ממשל כוללת לעיצוב יציבות ארוכת־טווח.

התפיסה מדגישה ביטחון ממוקד־אדם כתכלית מרכזית; ביטחון פוליטי כתשתית; ביטחון כלכלי כבסיס מבני; ביטחון צבאי, טכנולוגי, תרבותי וחברתי כעמודי תווך; וביטחון בין־לאומי כתמיכה אסטרטגית לעוצמה הלאומית. היא מבקשת לאזן בין פיתוח (בראש ובראשונה כלכלי, אך גם טכנולוגי, חברתי ומוסדי) עם ביטחון, דינמיקה פנימית וחיצונית, ביטחון טריטוריאלי ואזרחי ואיומים מסורתיים מול איומים חדשים. כמו כן היא מדגישה את הקשר בין ביטחון לאומי לביטחון משותף (כלומר גישה שיתופית ושוויונית לביטחון בין מדינות, ולא ביטחון קיבוצי במובן המערבי כמו ברית נאט"ו), כאשר המטרה הכוללת היא ליצור ארכיטקטורת ביטחון חדשה שתספק בסיס יציב ליישום מודל הפיתוח החדש של סין. 

הפרק מפרט את עקרונות היסוד של תפיסת הביטחון ההוליסטית, תוך שרטוט שבעה היבטים מרכזיים:

הבנת המושג "כולל" (overall) כעיקרון מוביל. גישה זו חורגת מהתחומים המסורתיים, וכוללת ממדים כמו פוליטיקה, צבא, כלכלה, תרבות ועוד, תוך התאמה מתמשכת להתפתחויות עתידיות.

מימוש העיקרון של ביטחון העם. אופייה של מק"ס ושל שיטת המשטר בסין מכתיבים קשר מהותי בין המפלגה, העם והמדינה. ביטחון המדינה נועד לשרת את העם ונשען עליו.

עדיפות לביטחון פוליטי. זהו עמוד התווך של הביטחון הלאומי. בליבתו ניצבת ההגנה על יציבות המשטר, הנהגת מק"ס והמערכת הסוציאליסטית של סין.

שמירה על אינטרסים לאומיים כקו מנחה. סין שואפת לשמור על האינטרסים שלה ומה שהיא תופסת כזכויותיה הלגיטימיות, אך עושה זאת תוך שאיפה לאיזון בין טובתה לכיבוד טובתן של מדינות אחרות.

מניעה ובלימה של סיכונים ביטחוניים. סין מייחסת עדיפות לסיכונים מערכתיים שעלולים לשבש את תהליך התחייה הלאומית, ודורשת היערכות לקראת תרחישי "ברבור שחור" (אירועים נדירים ובלתי צפויים) או "קרנף אפור" (סיכונים ידועים שלעיתים מתעלמים מהם).

קידום ביטחון בין־לאומי משותף. כדי להגשים את התחייה הלאומית של האומה הסינית, יש צורך לא רק ביציבות פנימית אלא גם בסביבה בין־לאומית שקטה. סין מציעה דרך חדשה לביטחון המבוססת על תועלת הדדית, שותפות וקיימות. בתוך כך היא מקדמת יוזמות רב־לאומיות כדוגמת יוזמת הפיתוח הגלובלית , יוזמת הביטחון הגלובלית  ויוזמת הציוויליזציה הגלובלית.8

חיזוק ההובלה המוחלטת של המפלגה. מבנה השלטון הסיני מחייב שמירה על מנהיגות המפלגה כעיקרון עליון להתמודדות עם סיכונים ואתגרים, כאשר היא כלי לניהול אסטרטגי מרוכז ולביסוס עליונות מוסדית של מק"ס על כלל תחומי הביטחון.

הפרק השלישי: מתן תמיכה חזקה להתקדמות יציבה וארוכת טווח של מודרניזציה בסגנון סיני

בפרק זה מיושמת בפועל תפיסת הביטחון ההוליסטית, כאשר תחת הכותרת מתבססת אסטרטגיית הפעולה על חמישה תחומי ליבה:

שימור ההנהגה הפוליטית והמערכת הסוציאליסטית. מניעת "חדירות רעיוניות", חיזוק מנגנוני שליטה מקומיים, מאבק ברעיונות מערביים כגון דמוקרטיה ליברלית ו"ערכים אוניברסליים" ואכיפת ריבונות במוקדים רגישים כטיבט, שינג'יאנג, הונג קונג ומקאו.

חיזוק תחושת הביטחון של הציבור. מק"ס היא ספקית בלעדית של ביטחון במובן הרחב ביותר – לא רק פיזי אלא גם סביבתי, בריאותי וחברתי. היא מדגישה הישגים כגון ירידה בזיהום האוויר והיערכות לאסונות טבע כהישגים ביטחוניים לכל דבר, ושואפת לשפר את תחושת הביטחון של אזרחיה באמצעות מאבק בטרור (תוך אזכור ספציפי של קבוצות כמו "מזרח טורקיסטן"), אתגרי בריאות ועוד.9

ביסוס חוסן כלכלי בהתאם לתפיסת "פיתוח בטוח" (safe development).  זיהוי וטיפול בנקודות תורפה אסטרטגיות בתחומי מפתח כמו טכנולוגיה, מזון ופיננסים, ביטחון תזונתי, הגדלת עצמאות טכנולוגית ועוד. ביטחון כלכלי כולל גם הגנה על אינטרסים כלכליים מעבר לים לרבות השקעות, תשתיות ואזרחים.

הגנה על ריבונות ושלמות טריטוריאלית. האחדות הלאומית של סין מוגדרת כקו אדום, ולכן יש דגש על מדיניות "סין האחת" וב"קונצנזוס 1992", תוך דחיית כל יוזמה לעצמאות טאיוואן או לנוכחותה בגופים בין־לאומיים.10 אף שהמסמך מדבר על פתרון בדרכי שלום, הוא אינו שולל שימוש בכוח צבאי לשם "איחוד" עם טאיוואן. בה בעת, סין שואפת להסדיר סכסוכים בגבולותיה (למשל עם הודו ובהוטן), ומחזקת את שליטתה הימית בים סין הדרומי והמזרחי, שם היא מנסה למצב את עצמה כספקית "מוצרים ציבוריים" כמו ניווט בטוח ושיט חופשי.

מענה לאיומי ביטחון מתפתחים. בעיקר טכנולוגיים מתקדמים כדוגמת מרחבי הסייבר, בינה מלאכותית, ביוטכנולוגיה וביטחון גרעיני אזרחי, המוגדרים כ"מרחבים חדשים" של הביטחון הלאומי. 

איור: סקר דעת קהל עולמי על סיכויי הפיתוח הכלכלי של סין [מסינית]. מקור: המסמך הלבן

הפרק הרביעי: חיזוק הביטחון באמצעות פיתוח, וקידום הפיתוח תוך שמירה על ביטחון

במוקד הפרק התפיסה כי פיתוח איכותי – כלכלי, טכנולוגי וחברתי – הוא תשתית חיונית לביטחון הלאומי, בעוד ביטחון יציב הוא תנאי מקדים לפיתוח בר קיימא. השניים מתוארים כמרכיבים משלימים, הדומים ל"שתי כנפיים של ציפור" או ל"שני גלגלים של עגלה". המסמך ממקם את אתגר האיזון בין פיתוח לביטחון כאתגר משותף לכל המדינות, אך מבליט את הגישה הסינית כמודל נורמטיבי חלופי: כזה השואף לפיתוח "שלו", הנמנע מחתירה להגמוניה, מהתרחבות כוחנית או מביסוס תחומי השפעה. שמירה על יציבות פנימית מחייבת חיזוק מנגנוני ממשל, פתרון קונפליקטים אזרחיים, קידום צדק חברתי והגנה על זכויות אזרח. שלטון החוק נתפס ככלי מרכזי לניהול מתחים חברתיים, תוך דגש על מלחמה בטרור ובפשיעה - אך בלי לוותר על זכויות אדם. בהיבט הכלכלי, המסמך מזהה סיכונים מבניים ומערכתיים המעכבים את המעבר לכלכלה מתקדמת: החל משרשראות אספקה תעשייתיות ועד למשברי חוב ברמה המקומית. החלק השני בפרק עוסק בקידום פתיחות וביטחון במשולב, תוך שאיפה ליצירת איזון מתמשך בין השתלבות כלכלית עולמית להגנה על ריבונות ואינטרסים אסטרטגיים. סין מגדירה את השילוב בין פתיחות לביטחון לא רק כיעד אסטרטגי, אלא כיסוד הכרחי להמשך צמיחתה. היא מבליטה את יתרונה כמבוסס על יכולת לשלב בין הסתמכות עצמית ובין שיתוף פעולה כלכלי בין־לאומי, ומציבה את עצמה כמובילה בקידום גלובליזציה "כוללת, הוגנת ולא מפלה". בהתאם, היא יוצאת נגד מגמות של דה גלובליזציה, פרוטקציוניזם ושימוש בשיקולים ביטחוניים ככלי להגבלת סחר.

בניגוד למדינות אחרות שמקדמות מגמות של סגירוּת, בקרה ובדלנות, סין מצהירה כי "דלתה לעולם רק תיפתח לרווחה". בהתאם לכך היא מבטיחה להרחיב את מדיניות הפתיחות גם ברמה המוסדית, בין היתר באמצעות יישור רגולטורי עם כללי סחר עולמיים, הקלות באשרות והענקת הטבות סחר (כגון אפס מכסים) למדינות מתפתחות. מגמה זו מוצגת לא כהתפשרות ביטחונית, אלא כיישום ישיר של תפיסת הביטחון ההוליסטית: יצירת נורמות בין־לאומיות חדשות המקדמות סדר עולמי יציב, תוך שליטה מחושבת במערכת הסיכונים. לצד מדיניות הפתיחות, המסמך מציב את הזכות לפיתוח כקו אדום בביטחון הלאומי של סין, שחצייתו תיתקל ב"תגובה חזקה ובלתי מתפשרת". סין מתנגדת בתוקף לסנקציות חד־צדדיות, הגבלות יצוא או לחצים טכנולוגיים ומשפטיים ממדינות זרות, ותופסת את שלטון החוק – לא רק במובנו הפנימי אלא גם ככלי חיצוני – כאמצעי לגיטימי להגן על ריבונות כלכלית. חוקים כמו "חוק הסנקציות נגד גורמים זרים", "חוק יחסי החוץ של סין" ו"חוק הריגול הנגדי המתוקן" ממסדים את תגובתה המשפטית של בייג'ינג כלפי לחצים חיצוניים תחת מסגרת רגולטורית סדורה. המסמך מציב יעד ברור: לאפשר זרימה מבוקרת של משאבים ונתונים תוך שליטה על נקודות תורפה אסטרטגיות. במובן זה, הפתיחות נתפסת לא כוויתור אלא כהתעצמות מבוקרת שמתרחשת רק בתנאים של ביטחון מוסדר, מתואם וחזוי מראש, בהתאם למודל הסיני של איזון בין פיתוח לביטחון.

הפרק החמישי: יישום יוזמת הביטחון הגלובלית וקידום ביטחון בין־לאומי משותף

הפרק מעביר את המוקד מאמצעי ביטחון פנימיים, לתפקידה וחזונה של סין לביטחון ברמה הגלובלית. הטענה היא כי האתגרים הביטחוניים העולמיים אינם ניתנים לפתרון באמצעות חשיבה מיושנת של תחומי השפעה, קואליציות צבאיות או דפוסי עימות מתקופת המלחמה הקרה. תחת זאת סין מציעה גישה חדשה, הרואה בדיאלוג, בשיתוף פעולה ובהבנה הדדית, את הבסיס לביטחון בין־לאומי בר קיימא. בלב גישה זו ניצבת יוזמת הביטחון הגלובלית שהציג ג'ינפינג באפריל 2022. היוזמה מציעה מסגרת רעיונית ומעשית למערכת ביטחונית עולמית חדשה, הנשענת על תפיסת "קהילה עם עתיד משותף לאנושות" ותפיסת הביטחון ההוליסטית. עד סוף 2024 זכתה היוזמה לתמיכתם של 119 מדינות וארגונים, שהזכירו אותה בלמעלה מ־120 הסכמים פוליטיים דו־צדדיים ורב־צדדיים. היוזמה מבוססת על שורת עקרונות ליבה: שמירה על ריבונות, פתרון סכסוכים בדרכי שלום, התנגדות לכפייה ולבריונות ושילוב בין תפיסות ביטחון מסורתיות וחדשות. סין מציגה את היוזמה כהרחבה טבעית של דוקטרינת הביטחון הלאומי שלה, תוך עיגון בהגות סינית מסורתית המדגישה הרמוניה, איפוק ושליטה עצמית. לצורך קידומה היא פועלת במסגרות רב־צדדיות דוגמת הפורום השלום והביטחון סין־אפריקה (Forum on China–Africa Cooperation - FOCAC), שיתוף הפעולה לנקאנג-מקונג (Lancang-Mekong Cooperation) ו־BRICS+, תוך ניסיון לעצב שיח ביטחוני חדש הנשען על שותפות שוויונית ולא על קואליציות כוח. בה בעת בייג'ינג מעודדת ארגונים כמו האו"ם ו־ASEAN לאמץ את עקרונות היוזמה, מתוך שאיפה לגבש קונצנזוס רחב יותר סביב גישות ביטחוניות המיישרות קו עם תפיסותיה. מהלך זה כולל חיזוק מנגנוני דיאלוג אסטרטגיים והובלת יוזמות בתחומים כגון פירוק נשק, מניעת סכסוכים וטיפול באיומים חדשים.11

סין תובעת לחיזק את מעמדן של מדינות הדרום הגלובלי, במיוחד באפריקה, ודוחפת לרפורמות באו"ם שיביאו לידי ביטוי חלוקה שוויונית יותר של עוצמה והשפעה. היא מציגה עצמה כתורמת מרכזית לאו"ם, כולל היותה התורמת הכספית השנייה בגודלה לפעולות האו"ם, ותורמת הכוחות הגדולה ביותר בקרב החברות הקבועות במועצת הביטחון. יחסיה עם רוסיה מוצגים כמודל לשותפות יציבה בין מעצמות, תוך התנגדות ברורה ללחץ אמריקני חד־צדדי. באירופה היא מביעה תמיכה ב"אוטונומיה האסטרטגית" של האיחוד, ומעודדת שיתופי פעולה בתחומי האקלים, הטכנולוגיה והסחר. בזירה האסייתית היא מחזקת את קשריה עם מדינות מפתח כמו אינדונזיה ופקיסטאן, תוך תמיכה ב־ASEAN כמסגרת אזורית מול ניסיונות מערביים לייסוד בריתות חדשות. בהקשר של סכסוכים אזוריים כמו בים סין הדרומי, סין מדגישה את מחויבותה לדיאלוג ולפתרונות מוסכמים. בנושא אוקראינה היא קוראת לדיאלוג מדיני ולקידום הצעות ליישוב הסכסוך, בשיתוף מדינות הדרום. במלחמת "חרבות ברזל", המוזכרת במסמך בעקיפין כ"סבב חדש של הסכסוך הישראלי-פלסטיני", סין תומכת בהפסקות אש הומניטריות ובפתרונות מדיניים, ומדגישה את תמיכתה העקבית בפתרון שתי המדינות. היא ממשיכה גם לקיים מעורבות מדינית באזורים רגישים נוספים, בהם חצי האי הקוריאני, צפון מיאנמר ובשיקום אפגניסטאן. בהקשר הרחב יותר סין מדגישה את מחויבותה לפירוק נשק ואי הפצת נשק גרעיני. בהיותה החברה הקבועה היחידה במועצת הביטחון של האו"ם שמתחייבת למדיניות של "אי שימוש ראשון" ואי הפעלת נשק גרעיני כלפי מדינות שאינן גרעיניות, היא תומכת בשיקום הסכם הגרעין עם איראן ומקדמת סדר יום של יציבות אזורית הנשען על פתרונות דיפלומטיים ולא על אמצעים צבאיים.

הפרק השישי: קידום המודרניזציה של מערכת הביטחון הלאומי ויכולותיה באמצעות רפורמות מעמיקות

הפרק משרטט את חזונה של סין לבניית מערכת ביטחון לאומית מודרנית, מתואמת וריכוזית המשולבת בכל רמות השלטון. בהשראת העיקרון "פיתוח הוא הבסיס, ביטחון הוא התנאי", נטען כי אי אפשר להבטיח את עתידה של סין בלי להקים תשתית ביטחונית רחבה, אפקטיבית וחדשנית. במסגרת "העידן החדש" השיקה בייג'ינג שורת צעדים לשדרוג מערך הביטחון, ובהם הקמת הוועדה המרכזית לביטחון לאומי (CNSC), חקיקה נרחבת בתחומי הביטחון הלאומי, פרסום מסמכי מדיניות אסטרטגיים והעמקת מנגנונים לניהול סיכונים ומשברים. הפרק פורש חזון סדור להקמת מערכת ביטחון לאומית רב־ממדית עד 2035, הנשענת על אינטגרציה של ארבעה תחומים מרכזיים: ביטחון לאומי; ביטחון ציבורי; משילות חברתית; וביטחון בעניינים בין־לאומיים. מתווה זה משלב בין ביטחון מסורתי ולא מסורתי, בין רכיבים אזרחיים לצבאיים ובין רמות מקומיות לבין־לאומיות – במטרה להבטיח כיסוי מקיף של צורכי הביטחון הלאומי. חדשנות מודגשת ככוח מניע עיקרי הן במובן התפעולי הן ברמות החוקתית, המשפטית והטכנולוגית. דגש מיוחד מושם על חיזוק מנגנוני אכיפה, עיבוי מסגרות החירום, קידום חקיקה עדכנית בתחומים רגישים כגון סייבר, בינה מלאכותית וביטחון כלכלי, וכן בפיתוח תשתיות מבוססות נתונים שיאפשרו ניטור, חיזוי והתרעה מוקדמת.

הפרק כולל גם התמקדות בהיבטים המעשיים של פיתוח ביטחון חברתי. בין היתר צעדים לשיפור הממשל החברתי והביטחון הקהילתי, הכוללים החייאת מנגנוני גישור מסורתיים ("חוויית פנגצ'יאו"),12 חיזוק מערכות למניעת פשיעה, שדרוג שירותים חברתיים מבוססי קהילה ושיפור ניהול החירום ברמות המקומיות. כמו כן, מושם דגש על חוסן בתחומים חיוניים: ביטחון אנרגטי, ביטחון תזונתי ושרשראות אספקה של משאבים אסטרטגיים – כעמודי תווך של ביטחון לאומי במובנו הרחב.

נשיא הרפובליקה העממית של סין, שי ג'ינפינג, בפגישה עם המנהיג העליון של איראן, איתאללה עלי חמינאי. ינואר 2016. מקור: Khamenei.ir

משמעויות והשלכות עבור ישראל

עבור ישראל, המסמך טומן בחובו שורה של השלכות גיאופוליטיות אסטרטגיות ודיפלומטיות: ראשית, הוא מדגיש את הפער ההולך וגדל בין גישות הביטחון של סין לאלה של המערב בכלל וארצות הברית בפרט. התפיסה הסינית מדגישה ריבונות, דחיית לחצים חיצוניים, יישוב סכסוכים בדרכי שלום והתנגדות למודלים ביטחוניים המבוססים על כוח והרתעה צבאית. גישה זו מציבה אתגר לישראל, שנשענת מסורתית על תפיסות הרתעה וחופש פעולה צבאי באזור רווי באיומים א־סימטריים. ככל שסין תעמיק את השפעתה הבין־לאומית, ובעיקר אם תצליח לבסס את עקרונותיה בפורומים גלובליים, עלולה ישראל להיתקל בקשיים הולכים וגוברים בניסיון להצדיק מדיניות ביטחונית יוזמת או תגובתית. שנית, המסמך הלבן מאותת על כוונתה של סין להרחיב את מעורבותה הביטחונית באזורים רגישים, בהם המזרח התיכון. יוזמות רב־לאומיות כדוגמת FOCAC ו"לנקאנג־מקונג" ממחישות את מאמציה לבנות מנגנונים שבהם היא ממלאת תפקיד דומיננטי – לא רק כלכלי, אלא גם ביטחוני. בשונה מהתפיסה הדו־קוטבית של יריבים ובני ברית, סין פועלת בו בזמן מול שחקנים אנטי־מערביים כמו איראן אך גם מול מדינות פרו־מערביות דוגמת סעודיה, וכך מרחיבה את טווח השפעתה. מדיניות זו מאפשרת לה לאתגר את המערב לא רק דרך יריביו המסורתיים, אלא גם באמצעות שחקנים המקיימים עימו יחסים, מה שמעניק לה מרחב פעולה גמיש ומנופי השפעה משמעותיים יותר ועלול לצמצם את חופש הפעולה של ישראל ולערער את האיזון האסטרטגי שבו היא פועלת.

המסמך מדגיש את חשיבות היציבות הפנימית והביטחון החברתי כחלק מהמערך הביטחוני הכולל – גישה העשויה להשפיע גם על האופן שבו סין בוחרת להתייחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני. תחת עקרונות ה־GSI, תגובות ישראליות צבאיות לאיומים ביטחוניים מחמאס, מחזבאללה או משחקנים אחרים, עלולות להיתפס על ידי בייג'ינג כגורם המערער את היציבות האזורית. בנסיבות כאלה עלול להתעורר לא רק מתח דיפלומטי, במיוחד כאשר מופעל לחץ בין־לאומי על סין לנקוט עמדה, אלא גם אתגר ישיר למרחב הפעולה של ישראל. בשונה מהשפה ומהרוח הכללית של המסמך, שעוסקים בין השאר בקידום שלום ושיתוף פעולה, צדק והוגנות בזירה הבין־לאומית – בפועל סין אינה נותרת ניטרלית לחלוטין. מאוקטובר 2023 אפשר להבחין שנקטה עמדה ברורה, גם אם מתונה, כלפי פעולות ישראל בעזה. היא הביעה ביקורת חריפה על צעדי ישראל, הגדירה אותם "חורגים מגבולות ההגנה העצמית", דרשה הפסקות אש והדגישה את הסבל ההומניטרי של האוכלוסייה הפלסטינית13 בה בעת נמנעה להתייחס בפירוט לפשעי חמאס או לזכותה הלגיטימית של ישראל להגנה עצמית. אף שמגמה זו אינה בגדר שינוי חד במדיניות החוץ הסינית, אלא המשך של קו עקבי ארוך שנים, היא ממחישה כיצד גם בעידן של נורמליזציה ופרגמטיזם מדיני מול ישראל – בייג'ינג ממשיכה להביע תמיכה עקבית בעמדה הפלסטינית, גם אם בלשון מאופקת יותר.14 עבור ישראל מדובר בהתפתחות שיש לעקוב אחריה בקפידה: סין אינה עוד שחקן שולי או ניטרלי, אלא מדינה הפועלת להשפיע על כללי המשחק ולעצב שיח עולמי חלופי לזה המערבי.

סיכום

המסמך הלבן מבקש לנסח חזון מקיף, הוליסטי ורב־ממדי של ביטחון לאומי; תפיסה שבה שליטה מרכזית, פיתוח כלכלי מואץ, שמירה על יציבות פנימית ועמידה תקיפה מול איומים חיצוניים מתפקדים כמקשה אחת. כל אחד מפרקי המסמך מדגים נדבך בתפיסה זו – ביטחון פוליטי, חברתי, סביבתי, טכנולוגי וכלכלי – אך בכולם ניצבת מק"ס במרכז, ככוח הבלעדי היכול להבטיח את התחדשותה הלאומית של סין. ייחודו של המסמך אינו בתכניו אלא בתפקידו: הוא מקבע את חזון הביטחון של סין במסמך רשמי בעל גוון אידיאולוגי מובהק, מגדיר מחדש את גבולות השיח הלגיטימי בסין בשם "הביטחון הלאומי" ומציב את מק"ס כגורם הבלעדי היכול להבטיח יציבות והמשכיות. זהו מסמך שמבקש להעניק תוקף רעיוני לשלטון המפלגה – לא רק כהתגלמות הסדר הפוליטי הקיים, אלא כמהות של הביטחון הלאומי.

למרות מראית עין של חידוש, המסמך מהדהד שלושה עקרונות מרכזיים שהוטמעו היטב בעשור האחרון: שימור שלטון המפלגה, הגנה על האינטרסים הלאומיים של סין והובלת המודרניזציה הלאומית. כל יעד ביטחוני – מהתמודדות עם אתגרים טכנולוגיים ועד לחיזוק הלכידות החברתית – מוצג כחלק מהותי במנגנון שנועד להבטיח את יציבות המשטר. על רקע מתחים גיאופוליטיים עולמיים המסמך ממלא תפקיד כפול. בזירה הפנימית הוא מתפקד ככלי לגיטימציה פוליטית, המבסס את הצורך בהרחבת שליטת המפלגה בשם עקרונות של יציבות, אחדות וביטחון לאומי. הוא מחזק את שליטת המפלגה, מיישר קו בין מוסדות המדינה השונים ומעניק הצדקה לחקיקה מגבילה וחיזוק האחיזה של מק"ס באזרחי סין, ומטשטש את הגבולות בין איום חיצוני להתנגדות פנימית. ההנהגה הסינית שואפת להקרין ביטחון ושליטה, אך מכינה את הציבור למשברים כלכליים, תוך הסבת תחושת התסכול כלפי ארצות הברית – המוצגת כמקור לבעיותיה.

בזירה הבין־לאומית המסמך משרטט גבולות נוקשים בנוגע לנושאים רגישים (כגון טאיוואן ושינג'יאנג), ומחזק את עמדותיה האנטי־הגמוניות של סין מול המערב. המסמך משתלב במהלכים דיפלומטיים רחבים יותר כמו GSI ו"החגורה והדרך" בניסיון למצב את סין ככוח אחראי, שוחר יציבות, אך בלתי מתפשר. המסר החיצוני – עוצמה ונחישות; המסר הפנימי – המפלגה היא הגורם הבלעדי המסוגל לנווט את סין בעידן של חוסר ודאות עולמי. עם זאת, הדפוס המתגבש מצביע על פער בין הרטוריקה למציאות. למשל אף שהמסמך מצהיר על תמיכתה של סין בפתרון מדיני למשבר באוקראינה, בפועל בייג'ינג העניקה רוח גבית לפלישתו של פוטין. בדומה לכך, על אף גינויה הפומבי של מתקפת הטרור בקשמיר, היא ממשיכה לתמוך פוליטית וצבאית בפקיסטאן. מקרים אלה ממחישים את הסכנה שטמונה בתפיסת הביטחון הסינית – שתופעל לא כמשענת ליציבות אזורית, אלא ככלי להצדקת שליטה פנימית והרחבת השפעה גלובלית, כשכל מהלך כוחני מוצג כתגובה לגיטימית במסגרת "הגנה עצמית". גם ישראל החלה לגבש מענה דומה לאתגרי העידן הנוכחי, עם אישור הצעת חוק אסטרטגיית הביטחון הלאומי (התשפ"ה-2025). אף שההקשרים שונים, אפשר להפיק לקחים ממדינות כמו סין, יפן וקוריאה הדרומית, המפרסמות מסמכי אסטרטגיה לצורך הגדרת אינטרסים, הערכת איומים וחיזוק הלכידות בין מוסדות המדינה והציבור. מסמכים אלה משמשים כלי לתיאום מדיני־ביטחוני ולהעברת מסרים אסטרטגיים כלפי פנים וחוץ. מהלך כזה עשוי לחזק את השיח הציבורי, לגבש מדיניות ארוכת־טווח ולבסס חוסן לאומי בסביבה אסטרטגית משתנה.15

המסמך הלבן מקיף ושאפתני, וממחיש את ניסיונה של בייג'ינג לעצב מחדש את מושג הביטחון הלאומי על פי עקרונותיה – תמהיל של מסורתי ומודרני, סמכות וגמישות, אידיאולוגיה ופרגמטיזם. אף שהוא משתמש בשפה של הכללה, שיתוף וקידום שלום, המסר העיקרי הוא מגמה של מיזוג פנימי והקרנת עוצמה חיצונית. המסמך אינו רק הצהרת מדיניות, אלא מניפסט אידיאולוגי ואסטרטגי גם יחד – מסגרת נורמטיבית שמסדירה את השליטה הפוליטית מבית, לצד שאיפה לעצב את הסדר העולמי לפי כללי המשחק של סין. במובן זה הוא מעגן את ההווה, אך בעיקר מכין את הקרקע לעתיד – שבו סין מבקשת לא רק להשתלב במערכת הבין־לאומית, אלא להנהיג אותה לפי תנאיה.