נשקים חכמים, הנחות יסוד מטומטמות: הזיות מערביות פוגשות את מציאות המלחמה

תותח בפעולה במהלך מלחמת רוסיה-אוקראינה. צילום: משרד ההגנה של אוקראינה

בכל הפרשנות המופיעה בצורה נרחבת באמצעי התקשורת המערבית על מלחמת רוסיה-אוקראינה, בולטת עובדה אחת חוזרת ונשנית: מחוץ למשתתפים במלחמה עצמה, רק למשקיפים מעטים יש ידע והבנה מלאה, ברורה וללא סתירות פנימיות של האירועים בשטח. ערפל המלחמה – שבעבר נבע מהבלבול של שדה הקרב – התעבה בעידן הדיגיטלי, לא רק בשל נרטיבים אסטרטגיים מתחרים וצילומי רחפן נטולי הקשר, אלא גם עקב הערפל של האשליות שהשתלטו על החשיבה המערבית. במשך כמעט שלוש שנים, זרם קבוע של פרשנות – לעיתים קרובות של כותבים שקרבתם לתופעת המלחמה בכלל ולמלחמה באוקראינה בפרט מסתכמת בכתיבת מאמרי מערכת בתקשורת ללא הבנה מעמיקה במקצוע המלחמתי או נוכחות ממשית בזירת המלחמה עצמה – יצר תחזיות הגדושות בביטחון עצמי אך דלות באישוש. צוות מוכר של קולות בעולם המערבי,1 מחוזקים על ידי טורי המערכת של מרבית העיתונים הגדולים, הבטיחו שוב ושוב לקהל הקוראים שהניצחון נמצא ממש בהישג ידה של אוקראינה,2 או שמשטרו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין מצוי על סף קריסה.3 ההצהרות האלה, שלעיתים נדירות היו מעוגנות במציאות שדה הקרב, שירתו פחות את הניתוח האסטרטגי ויותר כהרגעה פסיכולוגית: תרפיה מחופשת לתובנה.

אופנה זו של לוחמת תודעה, שמטרתה לעודד את רוח הציבור המערבי ולשכנעו שהניצחון ממש קרוב ולדכא את רוח האויב משום שהוא עתיד לנחול תבוסה, השתלבה היטב בשרשרת האשליות שהגדירו את ההגות הצבאית המקובלת במערב לאחר המלחמה הקרה. מנהיגים מדיניים ומתכנני מדיניות ביטחון חזו בנחרצות עידן חדש של לוחמה – מהירה וכירורגית – המבוצעת על ידי כוחות מותאמים במדויק למשימה, המצוידים בחימושים מדויקים ובמערכות שליטה ובקרה מרושתות. לפי חזון זה, המלחמה תהיה לא רק מכרעת אלא "נקייה": לחימה שתתנהל מרחוק, ומסתיימת, מטאפורית, "לפני ארוחת הצהריים". במקומה הם קיבלו את הקרב על בחמוט (הדומה לקרב סטלינגרד במלחמת העולם השנייה).4

מאמר זה מבקש לנתח את ההתנגשות בין הזיות עידן המידע הדיגיטלי ומציאות העידן התעשייתי. המלחמה באוקראינה חשפה את השבריריות של הנחות היסוד הצבאיות המערביות הקיימות שלושה עשורים. היא עשתה זאת לא באמצעות דיון וחשיבה מחדש בתחום האסטרטגיה, אלא דרך ההשתלטות מחדש של טבע המלחמה על המציאות והשיח. השתלטות שגררה בכוח את הדיון ההגותי במערב חזרה מההפשטות של עידן המידע להגיון הקשה והקשוח של אלימות, חיכוך והצורך ברצון מדיני שאינו מוותר. "קץ ההיסטוריה" לא הגיע; לעומת זאת הארטילריה חזרה.

אשליות דיגיטליות ומציאות קינטית

דיגיטיזציה – שנתפסה בעבר כיתרון האסטרטגי המובהק של המערב –5 נכשלה לייצר את הפירות המדיניים שמצדדיה חזו בביטחון כה עמוק. התאוריה מפתה בפשטותה: על ידי מיזוג תחמושת מדויקת, מודיעין בזמן אמת ופיקוד רשתי, מלחמות יכולות להיות מוכרעות בצורה מהירה, נקייה וזולה.6 התורה עוגנה בתפיסה הקיימת מאמצע שנות ה־90 של המאה ה־20 ואילך, שביקשה להנחיל "הלם ומורא ברמות מהממות על היריב בבת אחת או בפרק זמן סביר, באופן שישתק את רצונו להמשיך בלחימה".7 אבל כפי שקרל פון קלאוזביץ הזהיר לפני כמעט מאתיים שנה, מלחמה היא התנגשות בין רצונות – אלימות הדדית, תוצאותיה לא ניתנות לחיזוי מדויק וביסודה היא כלי שרת של המדיניות.8 היא איננה תרגיל יעיל בניהול מערכות, ולא חלון ראווה טכנולוגי. היא אלימות מאורגנת המבקשת לממש יעדים מדיניים. מלחמה היא מבולגנת וברוטלית, ומתנגדת תמיד לפתרונות "נקיים". תורות אלה, פעמים רבות, התעלמו מתופעה עתיקה כאסטרטגיה עצמה שידועה לאלה המנוסים בלחימה: היריבים מסתגלים.9 היריבים האלה השקיעו לא רק בעליונות מבוססת ענן המידע, אפליקציות או פלטפורמות דיגיטליות, אלא באמצעים מסורתיים יותר: כמות, כושר עמידה ועומק תעשייתי.10

הרעיון שהעליונות הדיגיטלית תהפוך את המלחמה המסורתית למיותרת ושעתיד המלחמה שייך לא לצבאות ענק וטנקים, אלא לרשתות מבוזרות ואש מדויקת –11 לא רק שהוכח כאופטימי יתר על המידה – המציאות התבררה כהפוכה. רוסיה ושחקנים אחרים אימצו את הכלים האלה, עקרו אותם ממסגור האידיאל התיאורטי שהגה המערב והשתמשו בהם בצורה מעשית, כלכלית ובהיקף נרחב. המערב, מנגד, הוקסם יותר ויותר מהמיתולוגיה הדיגיטלית שלו: חזון של מלחמה המנוהלת באמצעות קוד וקישוריות, תופעה שבה הערכים הליברלים "יכולים לרכב על האלגוריתם".12 אין מקום שבו הדבר בלט יותר מההתלהבות מ"לוחמת הסייבר".13 התווך הוגדר בהתלהבות על ידי מובילי מדיניות מערביים ככזה שיכול לשנות את טבע תופעת המלחמה, אף שההשפעותיו האסטרטגיות התגלו לעתים קרובות כמאכזבות.14

מערכות נשק מבוססות בינה מלאכותית מתקדמת יכולות פוטנציאלית לשנות את אופי הלוחמה משמעותית, וחוקרים מערביים צודקים בהכירם את השימושיות וההבטחה הגלומה בהם.15 הקושי עולה, עם זאת, כשטכנולוגיות כאלה נתפסות כתחליף – במקום השלמה – ליסודות הקבועים של המלחמה: ריכוז הכוח והמחיר החומרי הבלתי נמנע של לוחמה מתמשכת. המציאות האמפירית ממשיכה לאשש עקרונות יסוד אלה. הדיגיטיזציה של המלחמה לא הובילה להתפגגותה החומרית, אלא לתיווכה בזמן אמת – מלחמות שמועברות בשידור חי, מייצרות מימים (Memes), ומשווקות לצריכה פופולרית. בעולם היפר מקושר, מלחמות הופכות יותר ויותר לתופעה שמהונדסת כהצגה לצפייה לקהל העולמי.16 אבל אפילו אם התווך השתנה, התוצאות לא השתנו.17 המלחמה נותרה מדממת, הרסנית – ולמרות החדירה של רחפנים ובינה מלאכותית לשדה הקרב – עדיין אנושית באופן עמוק.18 הטכנולוגיה אולי תשנה את הדרך שבה אנו הורגים, אבל לא את הסיבות לכך, או מה ההרג גורם לנו.19

חייל משתמש בטכנולוגיית הולוגרמה וירטואלית של טאבלט צבאי. צילום: Vu Hoang

מחלומות נזילים לבטון מזויין

יהיה טוב אם נשחזר את התעתוע האינטלקטואלי שקיבע את המחשבה האסטרטגית והצבאית בשנים העליזות שלאחר המלחמה הקרה – עידן שבו האמינו שהגיעו ימי קץ היסטוריה וגבולות המדינות טושטשו ונעלמו. זה היה הזמן שבו פרנסיס פוקויאמה הכריז בשלווה על ניצחונן של הדמוקרטיה הליברלית,20 זיגמונט באומן הכיר לנו את "המודרנה הנזילה" (Liquid Modernity),21 מיכאל מנדבלאום דיבר על דעיכת העימותים בין מעצמות גדולות22 וקניצ'י אומאה חזה את "העולם ללא הגבולות", המשוטח על ידי השווקים הגלובליים ו"מושקה" על ידי זרמים דיגיטליים.23 החזיונות הללו לא התיישנו בצורה טובה. במקום גבולות מיטשטשים, העידן הדיגיטלי החזיר לאופנה את ההתבצרות. במקום להביא את האוטופיה הפוסט־טריטוריאלית, אנו רואים ברחבי העולם את החזרה של חומות – פיזיות, דיגיטליות, ואסטרטגיות.24 גדרות וביצורי גבול, כמו גם מחסומים ומכשולים ביטחוניים פנים מדינתיים, משגשגים, הגנות מפני טילים מתרחבות, ומפקדות מבוצרות היטב חזרו מחדש לאופנה.25 ובשדה הקרב – מעזה ועד הדונבאס – ההאשטגס, חבילות המידע והנרטיבים של ניצחון אינם מצליחים לכבוש שטח.26 אלה הדחפורים, הבטון והאנשים המחופרים מאחורי שקי חול, הפגזות עצימות, עמוק בתוך החלודה והבוץ של המלחמה האנלוגית.27

עתיד המלחמה, כך נאמר, יהיה קל, זורם ונטול חיכוך.28 הדיוק יחליף את הכמות. המלחמה תבוצע בדיוק ללא רבב ותסתיים בצורה נקייה לפני הבחירות הבאות. למרות זאת, מה שצץ הוא לא שינוי פרדיגמטי, אלא פלאשבק היסטורי: פלדה, חפירות, והחשבונאות הארוכה והשוחקת של ההשמדה ההדרגתית.29 נכון, כטמ"מים סורקים את השמיים כיום, מביאים עימם אוצר מילים חזותי חדש של המלחמה וארגז כלים מורחב למעקב וטיווח.30 אבל השפעתם האסטרטגית התמצתה בהעצמה, לא בשינוי, השיטות המסורתיות של הלוחמה. במקום מהפכה בשדה הקרב, הם יצרו תיעוש מחדש שלו – הגם שברזולוציית K4, יחד עם מסגור קולנועי. תופעת המלחמה לא איבדה את חומריותה. היא עברה תיעוש מחדש – עם רוחב פס טוב יותר ואינפוגרפיקות מעוצבות לעילא ולעילא.

אוקראינה: מקרה מבחן של שאפתנות יתר אסטרטגית ואשליות עצמיות

המלחמה באוקראינה הייתה אמורה להיות הדגמה של העליונות האסטרטגית המערבית – שדה מבחן שבו התחכום הטכנולוגי של נאט''ו, עוצמתו הכלכלית וסמכותו המוסרית יתלכדו כדי לבלום את התוקפנות הרוסית, בלי להיגרר למעורבות צבאית ישירה.31 בתחילה, אוקראינה התבססה על נשק מהתקופה הסובייטית, אך בהמשך הצטיידה בנשק מערבי – שסופק באופן לא שוויוני ולעיתים עם בעיות לוגיסטיות – לצד זינוק בתמיכה הכלכלית, דיפלומטית ומודיעינית.32 בעוד המנהיגים המערבים ציירו את מטרותיהם כהכלת הסכסוך ותמיכה בריבונות האוקראינית,33 מה שהוצג כתוצאת הלוואי הצפויה, שלמעשה הייתה המטרה הראשית הסמויה, הייתה רחבה יותר: לערער את הלגיטימיות של הקרמלין, להחליש את רוסיה, ולחזק את אמונתו המתערערת של המערב בכיוון ההיסטורי שנקט בו לאחר המלחמה הקרה.34 גם אם השפלת רוסיה לא הייתה מטרה רשמית, לעיתים קרובות היא הייתה התוצאה הרצויה. לקבל את האיפוק המערבי כפשוטו הוא להתעלם מההקשר האידיאולוגי והאסטרטגי העמוק – במיוחד מהמסורת ארוכת השנים של תרועות ניצחון רטוריות ופנטזיות אודות החלפת משטרים שליליים שחלחל למעגלי הדרג המדיני המערבי. המרכז ללימודים אסטרטגיים ובין־לאומיים (Center for Strategic and International Studies – CSIS) אבחן זאת בצורה מזהירה: "למערב אין אסטרטגיה לשינוי משטר ברוסיה. עם זאת, אם אוקראינה יכולה לסיים את העימות בתנאיה שלה, משטר פוטין עשוי ליפול. מלחמה כושלת [...] תהפוך את קריסת המשטר לתוצאה אפשרית".35 העובדה שתוצאה כזאת מושמעת בצורה פומבית – אפילו בצורה אוהדת – מצביעה על שאיפות רחבות יותר מאשר הכלה.

נכון, המסרים הפומביים הדגישו יציבות וריבונות, אבל הנימה החבויה – כפי שהדהדו אותה בפרשנות באמצעי התקשורת, פרסומי מכוני מחקר ורטוריקה ממשלתית – נטתה פעמים רבות לכיוון השאיפה להעניש את רוסיה, לייצר דה‏־לגיטימציה מערכתית, ולעיתים אף פירוקה של רוסיה למספר מדינות.36 מכון המחקר המועצה האטלנטית (Atlantic Council) היה אפילו ישיר יותר, כשהציע שהמערב צריך ''לערער את התמיכה הפנימית הרוסית במלחמה, להרוס את המיתוס של העליונות הצבאית הרוסית ולכווץ את מרחב ההשפעה של הקרמלין".37 לנוכח זאת וושינגטון ובעלות בריתה התעניינו פחות בחזרה לסדר העולמי היציב, ויותר לנצל את המלחמה כדי להוכיח את עליונות הליברליזם. כפי שציין אחד מדוחות מכון ברוקינגז: "'הלם ומורא' אמורים להיות המסר החוזר ונשנה של הגבלת היכולת הכלכלית של רוסיה להילחם''.38 אפילו אם לא נוסח כך באופן רשמי, טיעון זה הציג הגיון ברורה של הענשה, כזאת שפעלה מעבר לחישובים הטקטיים אל שדה הנקמה האידיאולוגית. במקום זה, מלחמת המערב נגד רוסיה באמצעות אוקראינה החלה להזכיר השקה כושלת של מוצר – הבטחות מופרזות, מימוש דל, ועדיין היא מדשדשת קדימה תוך הישענות על שאריות הדלק של מסע השיווק העצמי שלה. בעוד הצפי המוקדם במערב היה זהיר – במיוחד בחלקים של אירופה שהניחו ניצחון רוסי סוחף – הוא פינה את דרכו במהירה לרטוריקה מסלימה ברגע שאוקראינה החזיקה מעמד. בתוך שבועות, הפך הנרטיב מתמיכה והזדהות לצורך הגנת קיומה של אוקראינה למשהו גדול יותר: הבטחות לתמיכה "ללא הגבלת זמן",39 הצהרות סוחפות על מאבק כלל עולמי למען הדמוקרטיה40 ואימוצה של אוקראינה "כחלק ממשפחתנו האירופית".41

המטרות האסטרטגיות של המלחמה חרגו מרציונליות מדינית, והפכו חלק בלתי נפרד מהזהות המדינית והמוסרית של המערב. כעת, כשהניצחון עודנו חמקמק והתנופה נעצרה, המלחמה הפכה יקרה מכדי לנטוש אותה, ומביכה מכדי לספוג את כישלונה. היא מושרשת בהצהרות קיצוניות ובתפיסות עצמיות מוסריות של רוסיה ושל המערב מכדי להסתיים בצורה נקייה. התוצאה היא שלשני הצדדים אין סולם לרדת מהעץ.42 ניתן למנות את השגיאות שבאו לאחר מכן:

עוצמה רכה. תפיסה שזכתה להאדרה זמן רב במעגלי קובעי המדיניות במערב, המציעה שימוש בכלים לא צבאיים ושכנוע באמצעות כלים תרבותיים כדי לזכות ב"לבבות ובמוחות" (Hearts and Minds) בלי צורך להשתמש בכוח.43 אולם הלבבות, ככל הנראה, קשים לשכנוע, והמוחות עסוקים מדי בגלישה מתמדת בתצלומי קטל על ידי רחפנים בטיקטוק או בוחרים להתנתק לגמרי.44 מבצעי השפעה המבוססים על הנפת סמלית של דגלים בשגרירויות או האשטגים נוזפניים כשלו להזיז את הציבור או את קווי החזית.45

מלחמה כלכלית. "העיצומים מהגיהינום" המדוברים כל כך,46 היו אמורים להרוס את הכלכלה הרוסית במהרה.47 אולם, בפועל, התל''ג הרוסי עבר את רוב מרחב מטבע האירו, שיכולותיו התעשייתיות עודנה מגמגמות.48 גרמניה, מנגד, העבירה את מגזר הייצור לסוג של תרדמת מכוונת – נזק אגבי במיזם מוסרי, צמצום פליטות הפחמן הדו־חמצני, שלא טרח לבחון את הנתונים לפני שלחץ על ההדק.49

אמינות אסטרטגית. בימינו, המוניטין של נאט''ו, שהילתו זהרה בימי המלחמה הקרה, מתנדנד בין שריד טקסי ובין חברת יחסי ציבור המתמחה בטיפול במשברים. הברית מזכירה יותר מפגש להעלאה באוב של מטרה אסטרטגית שחלפה מן העולם – הידיים שלובות סביב השולחן, מלמול סיסמאות, ותקווה כי רוח הרפאים של 1989 תעלה באוב ותגיד להם מה לעשות.50 היא נעה ונדה בין הפרחת סיסמאות מלאות מוסריות וניפוח איומים, ואינה בטוחה האם היא אמורה להרתיע את היריבים או רק לספר לעצמה שהעניין עדיין חשוב.

המציאות מפוכחת ומייסרת: מבחינה מדינית אוקראינה כבר נוצחה מכיוון שהופך קשה יותר ויותר לדמיין את חזרתה לגבולות 2022 – שלא לדבר על חצי האי קרים שרוסיה השתלטה עליו ב־2014. אף שיש הממשיכים לטעון שאוקראינה יכולה עדיין לנצח על ידי הימנעות מהפסד,51 גישה זו מעידה יותר על עקשנות להחזיק מעמד ולא באסטרטגיה להשגת הישגים ממשיים. למעשה, הרעיון שאוקראינה עודנה יכולה לנצח כל עוד היא לא מפסידה, נשמע כמו שימוש בשימוש במילים שונות לאמירת דבר זהה ומחליף אסטרטגיה של ממש בעקשנות לשמה. בבסיס הדברים עומדת מגמה רחבה יותר בשיח המערבי, ולפיה מגדירים מחדש את ההצלחה כעמידה עיקשת ובלתי מוגבלת בזמן – "כמה זמן שייקח" – ביטוי שנכנס למילון האסטרטגי המערבי כבר ב־2010. 52 אכן, המצב מזכיר את ההסלמה חסרת ההסבר האסטרטגי של מלחמת העולם הראשונה. במקרה ההוא, המלחמה הגיעה לשיא עוצמתי ששינה את הסדר העולמי מכיוון שהמנהיגים המדיניים, שהתחייבו לניצחון באופן כה מובהק (ללא קשר להגדרה מהו אותו ניצחון), לא יכלו לסטות מהציווי להציג את עליונות העוצמה והרצון של הצד שלהם. גרוע מכך, איש לא הצליח לחמוק מהפחד המכרסם של תבוסה, ומההתמודדות עם חשבון הנפש שההפסד יחייב – השלכות שהפכו קשות אפילו למחשבה. אך ייתכן שהקטלני מכול היה הצורך המדיני הבלתי נמנע, משעה שהחלה הלחימה, לשכנע את האוכלוסייה שהקרבתה לא הייתה לשווא.53

לרטוריקה של התחייבות ללא קץ יש חיי מדף מוגבלים: היא נשמעת החלטית, דוחה שאלות קשות ובאופן נוח מאפשרת להציג כמעט כל מעשה או אירוע כהתקדמות לעבר המטרה – עד שהיא כושלת. אולם מבחינה אסטרטגית, מדובר בעמדה מעורפלת, וכפי שמעידה ההיסטוריה של שאפתנות היתר המערבית במקומות כמו אפגניסטאן — הרי שבסופו של דבר אין היא בת־קיימא. פעמים רבות הוגדרה המלחמה כניצחון של התועלת האסטרטגית. כל עוד האוקראינים הם אלה שנלחמים, המערב מרוויח מרידוד היכולת הצבאית הרוסית בלי לשלם מחיר ישיר. כפי שציין הסנאטור האמריקני לינדסי גראהם בבוטות: ''אני אוהב את הדרך הפעולה שאימצנו. כל עוד אנו נסייע לאוקראינה עם הנשק שהם צריכים ותמיכה כלכלית, הם יילחמו עד האדם האחרון''.54 עמדה כזאת היא ציניות מוסרית, אך עדיין ניתן להגן עליה כעניין של "ריאל פוליטיק" קר – אם כמובן ההיגיון הכלכלי והצבאי מאחוריה היה מוצק. הבעיה היא שהוא לא. כפי שהודה הגנרל הבכיר בנאט''ו כריסטופר קאבולי: "למרות אבדות נרחבות בשדה הקרב באוקראינה, הצבא הרוסי בונה את עצמו מחדש וצומח בקצב מהיר יותר משרוב החוקרים ציפו לו. למעשה, הצבא הרוסי, שחושל באש הקרב, גדול יותר כיום משהיה בתחילת המלחמה".55 ההערכות המערביות של האבדות הרוסיות מוטלות בספק. הפנטגון הודה שהערכות הנפגעים הרוסיות הן "ברמת סמך נמוכה", הן שאובות ממגוון מקורות – צילומי לווין, האזנה לשיחות, פוסטים ברשת החברתית – אולם היעדר השקיפות הופך אותן "במקרה הטוב, לצילום נקודתי לא אמין של המלחמה".56 באופן דומה, האיחוד האירופי ככלל הפסיד, הגם שבאופן הדרגתי, הן בתחום הכלכלה הן באמינותו המדינית, והמחיר המצטבר גבוה יותר מזה של ארצות הברית.57 לאלה המוכנים לאבחן את המצב ללא מסננים אידיאולוגיים, הסיום לא היה מעולם מוטל בספק – הוא הוטמע במהלך הפתיחה.58 בהשוואה להרפתקאות מערביות מהעת האחרונה – אפגניסטאן, עיראק, לוב וסוריה – אוקראינה איננה יוצאת מן הכלל אלא החוליה האחרונה בשרשרת כישלונות.

כאשר בוחנים את ההתנהלות המערבית בהקשר של אוקראינה לצד אותם מהלכים "מוצלחים" של המדינאות המערבית, עולה שאלה מטרידה: מדוע שוב ושוב נכשל המערב בשקלול ובחישוב המציאות המדינית והצבאית בתדירות כה עקבית, כמעט בירוקרטית? הכישלון האסטרטגי שב ומופיע כמעין מחלה עונתית — צפוי מראש, אך נטול מענה. נדמה כי ההיגיון המכתיב את המדיניות התנתק מהעולם סביבו – הוא מתקדם לא באמצעות שיקול דעת מושכל, אלא מתוך חזרה מכנית על שגיאות, כאילו לפי סילבוס בלתי נראה של מכללה צבאית, הכתוב בדיו נעלם.‏59 במונחיו של קלאוזביץ, המערב אמנם שולט בדקדוק של המלחמה, אך איבד קשר עם הגיונה –60 הוא ממוקד בתנועה עצמה ולא במשמעותה, בדיוק הפעולה במקום בתכלית הפעולה ובשיווק המטרות המדיניות לציבור במקום בהשגתן.

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בביקור בבייג'ינג עם נשיא סין שי ג'ינפינג, 16 במאי 2024. צילום: Государственный визит в Китай

המערכת הבין־לאומית בעקבות הגישה המוסרית: ההתפרקות הגדולה

אחד השערים העצמיים האסטרטגיים שהבקיע המערב נגד עצמו בשנים האחרונות – שכל מי שכבר לא שיכור מאופוריות "קץ ההיסטוריה" יכול היה לחזות בקלות – היה הניסיון המערבי לבודד את רוסיה.61 המהלך שווק כהגנה מוסרית על הסדר העולמי החד־קוטבי, בהנהגת המערב, המבוסס על החוק הבין־לאומי, אך במקום זאת האיץ את הופעתו של עולם רב־קוטבי שהאמונה הליברלית דחתה בעבר כמעין בדיה מנומסת.62 סין ורוסיה קרובות עכשיו יותר משהיו.63 ארגון BRICS, שנתפס פעם כתרגיל בשיווק של כמה מדינות המחפשות מעמד קובע בסדר העולמי, פתאום מקבל תשומת לב אמיתית. טורקיה ואינדונזיה, שאינן ידועות בהתלהמות אנטי מערבית, הן בין המדינות הרואות עכשיו חברות בארגון זה אמצעי ביטחון מפני תנודתיות המערב.64 הדה־דולריזציה, שפעם היה קיים רק במוחם של הוגים וחוקרים מהשוליים – זוחל בשקט לתיקי ההשקעות של מוסדות.65

הניסיון להפוך את הרובל הרוסי לאבק (Ruble to Rubble) לא הצליח. הוא נותר חזק ויציב, ואפילו יותר ממטבעות של כמה מחברות ה־7G. בינתיים,66 המתקפה הכלכלית הרחבה נגד רוסיה התהפכה על תומכיה, כשפגעה במגזרי מפתח בתעשייה המערבית בצורה הרבה יותר יעילה מכל חלום שהעזו להעלות במהלך ישיבות אסטרטגיות הלומות וודקה בקרמלין.67 התעשייה הגרמנית מבטאת חרטה — מאחורי דלתות סגורות של עוד מפעל פושט רגל.68 תוצר הלוואי המדיני הוא הסכם אירו-אסייתי מתהווה,69 שנוצר לא מזהות אידיאולוגית אלא מספקנות משותפת כלפי המערב – במיוחד בגלגולו הנאט''ו-אירופי – שנתפס מבולבל, מנוון ולא מסוגל יותר לעצב את הסביבה העולמית באופן שאחרים יכפיפו עצמם אליהם.70 המערכת הבין־לאומית שעוצבה לאחר מלחמת העולם השנייה טרם התמוטטה כליל, אבל היום מדינות רבות לא רואות את עצמן נאלצות לבחור בין קבלת חסות מערבית או מעמד של מדינה סוררת.71 דבר אחד הופך ברור: תפיסת הסדר העולמי שוושינגטון ובריסל טוענות שהן מגנות עליו –  המושתת על ערכים ליברלים חוצי־לאומים והנורמות שנקבעו לאחר סיום המלחמה הקרה – כבר אינה מייצגת את המציאות הרב־קוטבית והשסועה שרוב העולם מתקיים בה. בהצהרות של מנהיגים מערביים בעבר הקרוב כמו נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ו ביידן ומזכ''ל נאט''ו ינס סטולטנברג, מוצגת התפיסה הליברלית של הסדר העולמי כסוג של חומה בצורה מפני התוהו,72 על אף שהרלוונטיות שלה מחוץ לעולם המערבי מוטלת בספק.

אפקט המסה: חזרתה של המלחמה התעשייתית

במשך עשורים הדגישה התורה הצבאית המערבית את המהירות, הזריזות והדיוק כמאפיינים המגדירים את המלחמה המודרנית. המסה, לעומת זאת, הושלכה לפח האשפה ההיסטורי – שריד מיושן מהעבר הראוי להישמר בארכיון לצד רובה המוסקט והכידון. החוכמה השלטת האמינה שהצלחה בשדה הקרב אינה תלויה עוד בכמות הכוחות; עליונות במידע וזריזות הפיקוד תהפוך את לוחמת השחיקה הכמותית למיותרת.73 גיוס המוני נתפס לא רק כלא יעיל, אלא כמיושנות אסטרטגית: איטי מדי, יקר מדי ומזכיר יותר מדי את העידן שבו מלחמות נטו להיגרר יותר ממחזור חדשות אחד. ואז הגיעו אוקראינה ועזה, ואחר כך המלחמה בין ישראל ואיראן. לצידם הגיעו שוב ההבנות הלא רצויות של האמת המכוערת. אנו יכולים להתווכח מהי מסה בעידן הדיגיטלי – האם יכולות סייבר או כמות מידע יכולות "להצטבר" ולפעול ב"ריכוזי כוח" כמו טנקים, פגזים וחי''ר.74 אבל המלחמה באוקראינה הנחילה מסקנה מפוכחת: המסה עדיין רלוונטית – ולו רק במשמעותה הבסיסית כיכולת ייצור והיקף האלימות.75 יכולת הייצור – הנמדדת לא בתדריכים מתוחכמים אודות תוכניות רכש אלא במספר הפגזים, הרחפנים וחלקי החילוף המגיעים לשדה הקרב – ממשיכה להכריע את המלחמות.76 המספרים מאוקראינה מעניקים לנו שיעור טוב: רוסיה לבדה מייצרת פגזי ארטילריה בקצב של שלושה פגזים על כל פגז שמייצרות כל מדינות המערב יחד.77 רוסיה לבדה מייצרת יותר רכבים משוריינים, רחפנים וטילים יותר מכל מדינות נאט''ו יחד.78 היא עשתה זאת בלי לפשוט את הרגל,79 או הרס הכלכלה המקומית –80 כשהיא נסמכת על מפעלים מהתקופה הסובייטית ששודרגו ומכונת גיוס המוני בזמן מלחמה, שלמרות אופייה הקודר, הוכחה כעומדת במשימה.81

התגובה המערבית הייתה פחות מעוררת השראה. היא מתקשה לשמר את המלאים שלה, ועל אחת כמה וכמה לתמוך בלקוח האוקראיני.82 קצב הייצור האמריקני, למשל, של טילים מיירטים מדגם 3-SM הוא תריסר בשנה.83 זאת איננה טעות דפוס. הוא אינו מספיק כדי להגן על נושאת מטוסים אחת, שלא לדבר על מדינה, יבשת או מערכת בריתות. מה שאנו רואים הוא לא רק מלחמה בין שתי מדינות, רוסיה ואוקראינה, אלא התנגשות בין שתי תפיסות מלחמה מתחרות: הדגם המועדף של המערב הממוקד בתחכום תוצרת העידן הדיגיטלי, מול דגם השחיקה מתקופת המלחמה התעשייתית – זה שהמערב הספיד מוקדם מדי ושלח אל ספרי ההיסטוריה.84 תפיסה אחת נראית יותר ויותר כמו הרצאת TED; השנייה נראית כאילו היא מנצחת.85

תאוריות מסוגננות ונקיות, מציאות מטונפת: גבולות התמרון וחזרת המלחמה המודרנית לעבר

במשך עשורים סגדה התורה הצבאית המערבית ללוחמת התמרון – מבצעים מהירי תנועה המיועדים לאגף את האויב, לפגוע בנקודות החלשות ולמוטט את רוח הלחימה שלו לפני שיוכל להעמיד הגנה נאותה.86 במהותו זהו חזון של מלחמה כריקוד מסוגנן: מהודרת ונקייה, מרובת תנועות ורצוי שתסתיים לפני שהריזוטו של מישהו יתקרר. לעומתה לוחמת השחיקה נדחקה הצידה כשריד מאובן – חסרת חן, גסה ומסורבלת ומזכירה מדי את לוחמת החפירות של מלחמת העולם הראשונה מכדי שתיתפס כרלוונטית בעידן של מיזוג חיישנים, היתוך מידע וחימוש מונחה לוויין.87

אולם שדה הקרב מסרב לנהוג למרשם זה. מתקפות הנגד המהוללות של אוקראינה, למשל, נתקלו בשדות מוקשים בעלי עומק של כקילומטר וחצי ובמערכות ביצורים שמזכירות את שהתרחש ב־1916. 88 מערכי ההגנה הנייחים של רוסיה – שבהערכות מערביות רבות נכתב עליהן שהן "מיושנות וחסרות ערך" –89 הוכחו לא רק כעמידות אלא כקטלניות ומוצלחות. גם עזה לא הציעה תמיכה רבה בחשיבה התמרונית: פחות מלחמת בזק, יותר זחילה מדממת דרך בטון וכאוס.90 המהפכה המדוברת רבות של הלוחמה המדויקת – המגיעה עם פצצות חכמות, רחפני סיור וצילום91 וטיווח בזמן אמת – לא הצליחה לייתר את התורות הישנות, להיפך היא הוכיחה שכוחם עדיין במותניהן ועדיין צריך לפעול על פיהן. דיוק, מתברר, לא הופך את המסה למיותרת. הוא רק מאפשר לפגוע במשהו באופן מדויק. עם זאת, הוא לא מצליח לבדו, לעקור את האויב כאשר הוא מחופר, יורה עליך בחזרה, ונותר במקום גם כאשר העשן מתפזר.92 מה שאנו רואים היום הוא לא הופעתה של מלחמה מסוג חדש, אלא ההופעה מחדש של צורת מלחמה שחשבו שגורשה משדה הקרב אל דפי ספרי ההיסטוריה: פחות עמק הסיליקון, יותר מלחמת העולם הראשונה עם רחפנים. ולמרות מה שחוברות הפרסום המבריקות של חברות הטכנולוגיה הבטיחו, מלחמה נותרה מבחן לעוצמה והתמדה. ולבסוף, עדיין יתגמלו את היריב המסוגל גם לספוג את פגיעותיו של האויב, ולא רק לפגוע באותו אויב בתחכום אלגוריתמי.

השתוללות הקצב: מהירות ללא ניצחון

נאמר לנו שהמהירות הורגת. ניצחון, הובטח לנו, שייכת למהירים.93 לפי גרסה זו, הלוחמה בת ימינו חייבת להתבצע במהירות – יש לבצעה מהר ולסיימה בזריזות, עדיף לפני שהמצביעים ישתעממו או שהסקרים יצנחו. אך שוב, התיאוריה התנגשה עם המציאות – והמציאות, כרגיל, מסרבת לפעול התוכניות של מערכות הבחירות או תאריכי סיום שנקבעו בלוחות השנה. מעיראק לאפגניסטאן ועד אוקראינה, האובססיה המערבית עם מלחמות מהירות וקצרות הניבה שורת מלחמות כושלות וממושכות שסיומן לא ברור – לא משום שהמהירות פגומה לכשעצמה, אלא משום הטעות להפוך אותה לאסטרטגיה.94 בפועל, מבצעים מהירים שימשו לעיתים קרובות תחליף לתכנון מגובש, והותירו את הקברניטים בלתי מוכנים למה שמגיע לאחר פרץ התנופה הראשוני. מה שנותר לנו הוא תנועה המתחזה להתקדמות. המהירות הדיגיטלית – המגיעה עם לוחות מחוונים, סרטוני רחפנים ואפליקציות של מודעות מצבית – התגלתה כתחליף נחות לערכים הישנים שנדחקו לשוליים: סבלנות אסטרטגית, חוסן תעשייתי ונחישות מדינית. המערב אמנם שולט באמנות הזינוק המהיר בפתיחת המלחמה, אך הוא נוטה להתעייף וחסרה לו מיומנות ההגעה לקו הסיום שביקש.

חוות בוטים פרו־רוסית שנתפסה באוקראינה, אוגוסט 2022. צילום: МВС України

עליונות הסיפור, מציאות שדה הקרב

מעט מאוד ביטויים זכו לאחרונה ליוקרה כה רבה כמו "לוחמת מידע" –‏95 הרעיון ולפיו הצלחה בעימות אינה תלויה רק בתוצאות בשדה הקרב, אלא בשליטה במרחב המידע: בהגנה על  זרם המידע שלך, בשיבוש זה של היריב, ובשליטה על "הסיפור" המתרחש.96 מצוותים של מכוני מחקר ועד מסמכי מדיניות ביטחונית, ביטויים כמו "תקשורת אסטרטגית", "מבצעי השפעה" ו"עיצוב הסיפור" מהוללים ככלים החדשים המעניקים יתרון מובהק –97 כאילו בכוחם לבטל את הצורך בטנקים, פגזים, או ביכולת לספוג ולהסב אבדות במשך זמן. הניצחון, כך נטען כיום, אינו נקבע לפי איזו צבא מנצח – אלא איזו עלילה מנצחת.‏98 אוקראינה, כמעט לפי כל אמת מידה מערבית, ניצחה בנחרצות את "מלחמת המידע": תיעודים קולנועיים, ממים שנונים, וההתרסה הממותגת של זלנסקי – כולם נארזו בקפדנות לצריכה עולמית.‏99 מתקפתה הנועזת של אוקראינה על צי המפציצים האסטרטגיים של רוסיה בראשית יוני 2025, שבוצעה מתוך מכולות אזרחיות מוסבות בעומק השטח הרוסי, הייתה רק הפרק העדכני ביותר ב"דיפלומטיית הרחפנים" של המדינה.‏100 הפעולה עוררה התלהבות בקרב כותבי הדעות במערב, כאשר פרשנים היללו אותה כנועזת, מבריקה ובעלת חדשנות משבשת. כותב אחד תיאר אותה כ"פעולה חשאית יוצאת דופן" אשר "הותירה מפציצים אסטרטגיים רוסים רבים בלהבות, וגרמה לחוקרים לחפש מילות שבח חדשות",101 בעוד אחר הכריז כי למתקפה יש "השלכות מהפכניות על עתידה של הלוחמה".102

המתדיינים שכחו את העובדה שהמפציצים הרוסיים חנו בשטח פתוח כחלק מתנאי אמנת הגבלת הנשק האסטרטגי (SALT), שמטרתה להבטיח שקיפות ולאפשר אימות הדדי של כוחות גרעיניים בין ארצות הברית ובין רוסיה. העובדה שמהלך כזה נתפס כהישג תקשורתי אומרת רבות, שעה שהוא נושא עימו פוטנציאל לערער טאבו מתקופת הנשק הגרעיני, לערבב הסכמות ארוכות שנים בתחום הפיקוח על חימוש, ואף להזמין פעולת תגמול בשטח נאט"ו.103 ניתן לזהות כאן אמונה תמימה ונוגעת ללב כי רוסיה – ויריבים עתידיים אחרים – יוסיפו לשחק לפי הכללים שאינם מכובדים על ידי אלה החוגגים את הפרתם.104 ואולם הנקודה המרכזית היא ששום דבר מכל אלה אינו משנה את מאזן הכוחות בשדה הקרב. רוסיה מוסיפה להחזיק בשטח שכבשה ואף להגדילו, עולה בהרבה על אוקראינה בתפוקת הנשק, וכך קובעת את קצב המלחמה. הסתירה ברורה: בעוד קייב הצטיינה במהלכים מרהיבים באמצעות רחפנים,105 מוסקווה נשענה על כיבוש הדרגתי באמצעות דחפורים ושחיקה ממושכת של האויב.106 העובדה שרוסיה אינה נוקטת בשיטות של "הלם ומורא" במסע בזק אל תוך אוקראינה, אין פירושה שהתפישה המבצעית שלה לוקה בחסר. שוב, המציאות פשוטה: לנצח בשדה הסיפורים אינו שקול לניצחון במלחמה. ייתכן שיש לכך חשיבות – בעיקר לשם שימור התמיכה הציבורית מבית – אך שליטה בסיפור לבדה אינה מספקת הגנה כאשר קליעים ורסיסי פגזים עפים באוויר.

הרפיון האסטרטגי של המערב: מדיניות חוץ כהצגה

מתום המלחמה הקרה, נדירות הפעמים שבהן פעולות ההתערבות הצבאיות של המערב נבעו מהתמודדות נגד איום קיומי. תחת זאת, הן תפקדו כפעולות הפגנתיות – תגובות רגשיות לזוועות, לטרור, או לאסונות מתוקשרים. הדחף המנחה לא היה מחויבות אסטרטגית הכרחית, אלא הפגנת נחישות תיאטרלית: נדרשת פעולה כלשהי, ויש לוודא שהפעולה תיראה.107 זוהי מדיניות חוץ כהצגה – פעולה במידה המסוגלת לשדר מחויבות לכאורה לעיקרון אוניברסלי, אך לא עד כדי מימוש עקבי של המחויבות לאורך זמן או נטילת סיכון ממשי לציבור בבית. בינתיים התוצאות חוזרות על עצמן באופן מדכדך. עיראק, אפגניסטאן, לוב, סוריה‏:108 כל אחת מההתערבויות נפתחה תחת נס דחיפות מוסרית ונאומים רוויי השראה, אך הסתיימה בעייפות, באי סדר אסטרטגי, או בקבירתם השקטה של לקחים שמעולם לא נלמדו.‏109

ואולם אוקראינה שונה. ההימור גבוה יותר. היריב חזק בהרבה. כושר הייצור התעשייתי של רוסיה והחוסן החברתי שלה עולים במידה ניכרת על אלו של כל אחד מן המשטרים השבריריים במזרח התיכון או בצפון אפריקה.‏110 ואף על פי כן, תגובתו האינסטינקטיבית של המערב נותרה, באופן תמוה, כמעט ללא שינוי: אהדה מבוססת מוסר, מאולתרת מבחינה לוגיסטית, ואינה בת קיימא מבחינה תעשייתית. נדמה כי נאט"ו מבקש לנהל מלחמת יבשה של המאה העשרים על פי תנאי המאה העשרים ואחת – תוך הסתמכות על המלאים המקוצצים של שנות ה-90, וטווחי קשב המתואמים יותר עם הודעות סיכום של מפגשי פסגה של מנהיגים ולמסיבות עיתונאים רבעוניות מאשר עם כוונה אסטרטגית מתמשכת. למעשה, רבות מן ההתערבויות הללו נדמות כמותאמות לא לשדה הקרב, אלא לבמה המתוסרטת של הלגיטימיות הליברלית — מעוצבות לזכות בשבחים בטורי דעה, בדיונים פומביים ובפורומים מדיניים, שבהם הצגת עמדה מוסרית גוברת בעקביות על שיקולי המגבלות החומריות. הן מכוונות להשגת תמיכה מוסרית מצד בעלי הדעה "הנכונה" במקום לעמוד בתנאים הדרושים להשגת הצלחה אסטרטגית. בתפיסה זו, הניצחון הוא בגדר "במידת האפשר" בלבד — אך איתותים ערכיים ומוסריים הם בגדר חובה.

סיכום: העבר התחבר מחדש למערכת

אכן, רחפנים, סמארטפונים וחיישנים דיגיטליים שינו את המרקם של הלחימה.111 אך לא בדרכים שמעצם טבען ייטיבו דווקא עם המערב – או ניצחון באמצעות רצף של קליקים, כפי שקיוו פעם. הובטח לנו שעידן המידע ישטח גבולות, יחליף עוצמת אש בסיבים אופטיים, ויפעיל סיפורי מעשה במקום אוגדות משוריינות. תחת זאת קיבלנו חפירות בנוסח מלחמת העולם הראשונה, גיוס המוני, וגוש אירו־אסייתי מתהווה המצויד הן בכושר תעשייתי הן בנחישות תרבותית להילחם על אף המחיר – גוש ההולך ונעשה נכון יותר ויותר לאתגר את ההגמוניה המערבית הדוהה. לא בדיוק האוטופיה של טכנולוגיות העילית שחזו נביאי המצגות. התפיסות והשיטות הצבאיות של המערב אינן כושלות כי הן חסרות ערך, אלא משום שהן נשענות על הנחות יסוד אשר, אם בכלל היו תקפות אי פעם, כבר אינן רלוונטיות. בחוצפתו, העתיד המובטח לא התרחש, בעוד העבר, חצוף לא פחות, מסרב לחלוף ולהעלם משדות הקרב.

המציאות באוקראינה מכתיבה לנו שמונה לקחים אסטרטגיים מרכזיים:

כושר תעשייתי עדיין מנצח מלחמות. ציוצים אינם מייצרים פגזי ארטילריה, ולייקים אינם שומרים על קווי האספקה פתוחים.

יש חשיבות למסה. דיוק יעיל רק כאשר יש ממנו כמות מספיקה כדי לחולל השפעה ממשית. בהיעדר מסה, גם התקיפה המדויקת ביותר הופכת למחווה סמלית.

עוצמה רכה אינה נצחית. הסיפור התרבותי של המערב כבר אינו משכנע כפי שהיה בעבר. תרבות שמתקשה להאמין בערכיה שלה — תתקשה עוד יותר להקרין אותם כלפי חוץ.

לוחמת סייבר מוסיפה חיכוך, לא עליונות. היא מערפלת את שיקול הדעת יותר משהיא מבהירה את תמונת הקרב, ואינה יכולה לשמש תחליף לפלדה.

"הלם ומורא" אינה תרופת פלא. היא עשויה להכריע יריבים חלשים, אך נכשלת מול מערכות הגנה מוכנות והתנגדות נחושה.

לתמרון יש גבולות. הוא מבטיח ניצחון מהיר, קל ונקי, אך לעיתים קרובות מסתיים בשחיקה איטית ומדממת. מה שמתחיל כאמנות מבצעית, נחתם לעיתים קרובות בשטח ממוכתש מפיצוצים, התקדמות תקועה או כיבוש מאולתר של שטח עוין.

עליונות דיגיטלית איננה שליטה בשטח. האשטאגים לא כובשים שטח, ורחפנים אינם מחזיקים בו. מידע עשוי לעצב תפיסות — אך רק חיילים נועצים דגלים.

אומץ מדיני נותר מכריע. הניצחון שייך לא לזה שמיטיב לנאום או לתמרן, אלא לזה שיכול לעמוד בפני הסערה.

בסופו של דבר, הצלחה אסטרטגית אינה תלויה במי שמגיב במהירות הרבה ביותר או מי שמצית את הרשתות החברתיות, אלא באמת הפשוטה, האפורה ונטולת ההילה שעומדת בבסיס המלחמה זה כ־150 שנה: ייצור, סבלנות ותכלית. המערב כתב תוכנת הפעלה חדשה לעולם בכלל ולתופעת המלחמה בכלל, להפתעתו, למרות שחשב שפתר את כל התקלות, התוכנה מקרטעת ומתנתקת. אילו קלאוזביץ היה חי היום, הוא היה משנה את הסכם תנאי השימוש בהגותו, אבל לא את מסריו.

המאמר התפרסם לראשונה בכתב העת Military Strategy Magazine: Betz, David and Smith, M.L.R., “Smart Weapons, Dumb Assumptions: Western Strategic Delusions Meet Industrial Reality in Ukraine,” Military Strategy Magazine, Exclusive Article, 26 June 2025.