מאמר חדש מאת יסכה שאקי שמנתח את החות'ים דרך נקודת מבט שבטית / מדברי מפקדים: 49 שנים למותו של המצביא הבריטי פידלמרשל ברנרד לו מונטגומרי / ספר בעקבות הסכם השלום בין ישראל ומצרים שמראה כיצד אנו נראים בעיני יריבינו / על "משחקי מלחמה" ותוכניות מגירה למצבים שונים ככלים חיוניים מול מגוון אפשרויות ומצבים / 80 שנים לקרב איוו ג'ימה: מאמר על מצלמה וספר כנשק, ועל תמונת ניצחון

"הבנת האלמנט השבטי בתימן אינה רק הכרחית לפתרון הקונפליקט המקומי, אלא מפתח להתמודדות עם האיום האזורי והבין־לאומי שמציבים החות'ים. שילוב של ניתוח תרבותי, פוליטי וגאופוליטי מאפשר לגבש אסטרטגיות פעולה שיביאו ליציבות אזורית ולפגיעה בלגיטימציה ובכוח של הארגון בזירה הבין־לאומית".

מאמר חדש מאת יסכה שאקי, חוקרת שבטיות בזירה הלאומית והבין־לאומית, שמנתח את החות'ים דרך נקודת מבט שבטית. עוד על מרכזיות השבטים בתימן, דרכי חשיבה מדינתית לעומת דרכי חשיבה שבטית ושבטיות ככלי בתיווך ופתרון סכסוכים וכמנגנון לגיטימציה – בפנים.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן

באדיבות אתר ערוץ הטלגרם 301 העולם הערבי

"מצביאים שרוחם נופלת עליהם שעה שהענינים אינם מתנהלים למישרין, אשר אין להם המרץ הדרוש בשביל להביא לידי כך שיתבצעו הדברים הטעונים ביצוע, ואשר חסרים להם החלטה תקיפה, רוח איתנה ועוז נפשי הדרושים בשביל להביא את תוכניתם לידי גמר מוצלח – חסרי ערך הם. לאמיתו של דבר גרועים הם מחסרי ערך – הם המהוים סכנה: כיון שכל סימן לרתיעה או היסוס, שעה שגורל הקרב נתון בכף המאזניים. הריהם ניכרים ומכריעים את הכף לרעתם. אין לך מערכה לכל אורכו של סולם הפיקוד שאבדה בטרם סבר כך המצביא.

מכל הסגולות הרבות הנחוצות כדי להצליח – שתים הן החיוניות: עבודה קשה ויושר מוחלט. לשתים אלו ברצוני להוסיף עתה גם שלישית – אומץ. כונתי לאומץ רוחני – לא לחשוש לומר, או לעשות, את הדברים שהנך מוצא אותם לנכונים". 

השבוע לפני 49 שנים הלך לעולמו המצביא הבריטי פידלמרשל ברנרד לו מונטגומרי.

עוד על "משיאי העצות", תנופת המפקד וניצול ניסיונם של מפקדים לוחמים – בפנים

ב־8 באוקטובר 1978 מונה כמאל חסן עלי, שר ההגנה של מצרים (שבעברו היה מח"ט במלחמת ששת הימים, מפקד חיל השריון במלחמת יום הכיפורים ולאחר מכן ראש המודיעין המצרי הכללי), לראש המשלחת למשא ומתן עם ישראל להכנת חוזה השלום בין שתי המדינות. הנחיותיו של נשיא מצרים אנור סדאת היו חד משמעיות: "אין לוותר בנושא האדמה ולא בנושא הריבונות. יש לקשור הסכם כזה עם פתרון כולל לבעיה הפלסטינית".

בספרו לוחמים ועושי שלום שתורגם ויצא ב"מערכות", תיאר חסן עלי את התהליך שידע עליות ומורדות, עד כדי כמעט הפסקת המגעים, עד 26 במרס 1979 – חתימת הסכם השלום בין ישראל ומצרים. אגב, חסן עלי, שב־1984 התמנה לראש ממשלת מצרים, מת בדיוק 14 שנים ויום לחתימת ההסכם.

הספר נותן לקורא הישראלי הזדמנות לראות ולהבין כיצד אנו נראים בעיני יריבינו, ואיך הם מתייחסים לכל מהלך, אירוע, התבטאות, מחדל או מעשה שלנו.

לקריאת תקציר הספר לחצו כאן

"פרופ' כהנמן תיאר שתי מערכות חשיבה שפועלות במקביל אצל כל בן אנוש – המערכת האינטואיטיבית המהירה והמערכת הלוגית האיטית יותר. המשותף לשתיהן הוא שהן מתבססות על מסגרת תפיסתית מקובלת, אולם, מה קורה כאשר אירוע מתרחש מחוץ למסגרת התפיסתית המקובלת שלנו? איך אנחנו מבינים תופעה שמצייתת לחוקים שונים, שאינם חלק מההבנה המקובלת שלנו, כזו שלא נפגשנו בה בעבר, לא באופן ישיר ולא באופן עקיף? הקושי לתפוס תופעה ראשונית, שלא פיתחנו מולה כלים לחשיבה ודפוסים להתנהגות, מוליד לרוב תגובות המצויות בתוך מנעד, שבצידו האחד פחד והלם עד כדי שיתוק, ובצידו האחר התכחשות למציאות וביטול כל ניסיון להוכיח את קיומה".

השבוע לפני שנה הלך לעולמו בשווייץ הפסיכולוג וחתן פרס נובל לכלכלה, פרופ' דניאל כהנמן, שהיה מוכר בעיקר בזכות מחקריו בתחום קבלת החלטות והטיות קוגניטיביות. לפני כמה שנים, חודשים לתוך פרוץ מגפת הקורונה, כתב אל"ם (מיל') יובל בזק מאמר על תבניות מחשבה, ניתוחי תרחישים, "משחקי מלחמה".

עוד על "משחקי מלחמה" ותוכניות מגירה למצבים שונים ככלים חיוניים מול מגוון אפשרויות ומצבים – בפנים

"התמונה של הנפת הדגל באיווה ג'ימה (הסתיים היום לפני 80 שנים) היא צילום של הצלם ג'ו רוזנטל שבו הונצח אירוע סמלי של שישה חיילים אמריקנים מניפים את דגל ארצות־הברית על הר סוריבאצ'י שבאי היפני. אם מסתכלים על התמונה בלי להתייחס לכל הפרשנויות שנכתבו עליה, הרי שהמונצח בה מעט מגוחך. מדובר בסך הכול על מוט עם דגל מעליו, ששישה חיילים חסונים ובריאים דוחפים בכוח רב כאילו היה זה הסלע של סיזיפוס. 

מדוע אם כן זכה רוזנטל בפרס פוליצר על התמונה? הוא חיכה בזמן ההנפה הראשונה, וכנראה לא מצא אותה פוטוגנית מספיק. כמו צייד טוב לא התייאש וארב בשקט. החיילים שנלחמו על ההר ידעו בוודאות שיש לידם צלמים [...] כל הזמן הזה חיכה הצייד שהרגע הנכון ביותר יהיה שלו. הוא לחץ על ההדק בשנייה שנראו בשיא כוחם – חבורה מגובשת, נחושה, שמניפה בד המחובר למוט עץ – והצליח ללכוד את הרוח. צלמי מלחמה רבים התרוצצו על אותו ההר בסיום הקרב כאשר נכבש האי. צילום אחד זכה בפוליצר, מכיוון שהיה בו כל מה שתמונת ניצחון צריכה".

מתוך מאמרה של ד"ר ענת חן על מצלמה וספר כנשק, ועל תמונת ניצחון.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן