מגזין סוף השבוע של מערכות - 12 ביוני 2025
ספרים רבותיי!
היום ייפתח ברחבי הארץ שבוע הספר העברי התשפ"ה.
מוזמנים לחפש את ספרי "מערכות" השונים (יש למעלה מ־600) בדוכני מודן, משרד הביטחון ובחנויות הספרים השונות.
לקטלוג ספרי מערכות לחצו כאן
דווייט אייזנהאואר מדבר עם עיתונאים בבית הלבן לרגל פגישת המעבר שלו עם הנשיא טרומן, נובמבר 1952. צילום: ויקיפדיה
"בסיום המלחמה הקרה מצאה עצמה ארצות הברית בשטח שלא היה מוכר לה. היא הייתה מעצמה עולמית, בעלת עוצמה חסרת תקדים. מולה ניצבה מעצמה עולמית אחרת – מוכה אך עומדת, עוינת באופן בסיסי וחסר תקנה. בין שתיהן היה העולם חרב. ארצות הברית נדרשה להחליט אם לפייס את יריבתה ולאפשר לה להקים מרחב השפעה, או לעמוד מולה למרות המחיר הפוליטי הפנימי וההסתכנות במלחמה נוספת. במצב זה הלכה והתגבשה המדיניות שהנחתה את פעולותיה בכל המלחמה הקרה – ההכלה.
התפיסה החלה כמברק של דיפלומט אמריקני זוטר יחסית בשגרירות ארצות הברית במוסקווה, והפכה עד מהרה לעמוד האש המנחה את מדיניות החוץ האמריקנית. מבט עכשווי על אותם מסמכים מצביע כי בהיעדר עוצמה צבאית (כולל גרעינית) המרתיעה את שני הצדדים מהסלמה ישירה, עליונות כלכלית ומדינית, לכידות פנימית, סבלנות רבה וחולשות מבניות של היריב – כלל לא בטוח שהמדיניות אפשרית".
לקריאת המאמר החדש מאת שמואל שמואל, ראש המכון למחקר צבאי במרכז דדו, על ניצחון ללא הכרעה לחצו כאן
ספר חדש עתיד לצאת לאור בחודשים הקרובים – המודיעין והשבעה באוקטובר, פרי שיתוף פעולה של המרכז למורשת המודיעין ו"מערכות". לקראת צאתו נפרסם מעת לעת פרק – מאמר – של אחד מכותביו.
הפרק השישי: מאמר מאת תא"ל (מיל') איתי ברון ושירה ברביבאי־שחם. עניינו של המאמר הוא בשאלה מדוע עניין האלימות המינית, כדפוס פעולה שיטתי, לא עלה כלל בתודעת המודיעין הישראלי כתרחיש אפשרי לפני 7 באוקטובר 2023. הטענה של המאמר היא שהקושי להעלות את האפשרות שדפוס פעולה כזה יכול היה להתממש גם בזירה בעזה, מעיד על מערכת כשלי חשיבה, הבנה ודמיון שכוללת שלוש קבוצות עיקריות: הראשונה, משקפת היעדר ידע והרחקת ידע של איום האלימות המינית כנשק מלחמה בסכסוכים מזוינים; השנייה כוללת טעויות והנחות שגויות ביחס לחמאס כאויב, לסיווג המערכת הפלסטינית ולהבנת העימות איתה; והשלישית קשורה בהנחות יסוד עמוקות של הישראלים על עצמם, אשר משמשות בסיס לחשיבה הביטחונית הישראלית של העשורים האחרונים.
המאמר מציע ארבעה כיווני פעולה כדי לצמצם כשלים כאלה בעתיד: האחד, הצורך להכיר בכך שדפוסים שמופיעים בסכסוכים במקומות אחרים יכולים בהחלט להופיע גם בסכסוכים "שלנו", ושסיווגם ככאלה שאינם רלוונטיים יכול להתברר כשגוי לחלוטין; השני, הצורך להכיר בכך שחשיבתנו מושפעת לא רק מהעיוותים התפיסתיים המוכרים, אלא גם ממערכת של קודים תרבותיים וחברתיים שאינם מאפשרים לנהל דיון חופשי בנושאים המוגדרים כ"טאבו"; השלישי, הצורך להכיר ולהיות מודעים להשלכות של הדימוי על אודות עליונותה הכללית והצבאית של ישראל גם על היכולת לברר את המציאות ולהבין אותה; והרביעי, הצורך לפתח עומק ורוחב של חשיבה ומחקר שאינם מאפיינים כיום את המערכת הביטחונית הישראלית.
לקריאת הפרק המלא לחצו כאן
"עם מתן האישור לתקיפה השתררו דריכות ומתיחות במוצב השליטה. המערכת חשה כאילו היא נכנסת למבחן בגרות. החומר נלמד ותורגל בשנים האחרונות, אך מה ייכלל בדף הבחינה עדיין היה בבחינת נעלם. כלומר, כמו נבחנים בבחינה קיווינו שלא תעלינה שאלות בלתי צפויות ומכשילות. גם במקרה הזה הדאגה הייתה מהבלתי צפוי, מהנעלם.
אני קיימתי סדרה של שיחות טלפון בקווים החסויים עם המפקדים האחראים כדי לוודא אישית שכולם מודעים לאישור שניתן וכדי לקבל חיזוקים לנכונותם ולמוכנותם.
חיל האוויר נראה דרוך כקפיץ, ממש כמו לפני "מוקד" של ששת הימים. הצוותים הכירו את יעדיהם ואת יעדי המשנה. התזמורת ידעה לנגן במתואם ובתזמון נכון, כל הכלים כוונו וחיכו לשרביט המנצח שיורה להתחיל את הקונצרט. במקרה הזה השרביט היה מחוג השניות, ואות הפתיחה היה השעה 14:00".
43 שנים למבצע "ערצב 19", חזרה למאמרו של אלוף (מיל') דוד עברי על השמדת מערך הטק"א במלחמת לבנון הראשונה, שהתפרסם במערכות 413 (יולי 2007), וזמין לשמיעה במסגרת "למידה בתנועה" – הפודקאסט של טכנולוגיות למידה במכללות הצבאיות
למאמר ולפודקאסט לחצו כאן
באטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל (עשור שני), מופיע תרשים קרב המכונה "קרב המכבש החטיבתי" שנערך ב־8 ביוני 1967. מדובר בקרב שניהלה חטיבה 7 ביום האחרון של מלחמת ששת הימים בחזית המצרית. בתרשים הקרב מופיעים טנקי חטיבה 7 המנסים להתקדם ממזרח למערב על הציר המוביל מביר גפגפה לעבר תעלת סואץ, כאשר טנקי אויב פרוסים משני צדי הציר וחוסמים אותו. מצפון לציר מסומנת פלוגת צנטוריונים אנונימית שנעה באיגוף ותוקפת את טנקי האויב שחוסמים את הציר.
הפלוגה ביצעה איגוף בדיונות גבוהות וטובעניות שנחשבו בלתי עבירות – איגוף שפרץ את החסימה המצרית בדרך לתעלת סואץ, אולם על אף ההצלחה (השמידה קרוב ל־20 טנקי אויב וסיימה ללא נפגעים) נותרה הפלוגה אנונימית ולא זכתה לאזכור מיוחד.
על מקצועיות, רוח הלחימה והדבקות במשימה לאור המטרה – במאמר שכתב תא״ל (מיל׳) אלישיב שמשי – לחצו כאן