מגזין סוף השבוע של מערכות - 10 ביולי 2025
בתמונה: עמוד שער כתב העת אלדעוה של אח"ס חזית לונדון מ־1 באוקטובר 2024, שהוקדש ברובו לסוגיה הפלסטינית
"החולשה בה נתונה הנהגת תנועת 'האחים המוסלמים' למעלה מעשור אינה מונעת ממנה לצייר תמונת ניצחון של המחנה האסלאמיסטי על אויביו, בין היתר באמצעות שימוש במערכת אלטופאן אלאקצא. ועדיין נראה כי הפוליטיזציה של הסוגיה הפלסטינית איננה מצליחה לשקם את מעמדה, בעיקר בשל הפילוג הפנימי בין שלוש הנהגות מרכזיות: חזית לונדון, חזית איסטנבול וזרם השינוי".
מאמר חדש מאת ד"ר מיכאל ברק על הנהגת "האחים המוסלמים" המצרית בטורקיה, והפוליטיזציה של הסוגיה הפלסטינית על רקע 7 באוקטובר.
עוד על הפיצול בתנועה, מלחמת הפתוות וכיצד המשטרים הערביים הם המכשול שיש להסיר למען שחרור פלסטין – לחצו כאן
הפרק השמיני בספר המודיעין ושבעה באוקטובר, פרי שיתוף פעולה של המרכז למורשת המודיעין ו"מערכות": מאמר מאת שרון טל. המאמר סוקר את חלוקת הסמכויות והאחריות המודיעינית בזירת עזה בין שב"כ לאמ"ן ב־30 השנים האחרונות, החל מאוסלו עד 7 באוקטובר. הוא מנתח מתחים תהליכים של מתחים, הסדרה ושיתוף פעולה בין הארגונים, תוך הדגשה של מתחים מבניים ופערים תפיסתיים.
הכותב בוחן את השפעתם של שינויים בזירה – כמו השתלטות חמאס וההידרדרות הביטחונית – על היחסים בין ארגוני המודיעין, ומצביע על פער בין ההתארגנות הארגונית והקהילתית ובין המציאות שנוצרה. בפרק הסיכום הכותב מציע לחזק מנגנוני תיאום ובקרה, לעצב מחדש את חלוקת האחריות בהתאם לאיומים עכשוויים, ולראות במשבר הנוכחי הזדמנות לרפורמה מהותית שתתאים את הקהילה לאתגרי העתיד.
לקריאת הפרק המלא לחצו כאן
"מלחמה מטבעה היא פעולה אלימה המובילה לנזק ולפגיעה בזכויות אדם, ומעמידה במתח ערכים ליברליים זה נגד זה. בשל כך, רבים מאמינים שאי אפשר להילחם באופן מוסרי [...] אף על פי כן, מרבית הדמוקרטיות הליברליות דוחות תפיסות שלפיהן המוסר אינו רלוונטי למלחמות, ומאמצות גישה המאפשרת לחימה, תוך הגבלת האופן שבו היא מתרחשת. תפיסה זו מכוּנה לעיתים קרובות 'תורת המלחמה הצודקת'. מלחמת 'חרבות ברזל' הציבה אתגר לתפיסות הנוגעות למוסר לחימה, והציפה מחדש דיונים על הרלוונטיות של כללי המוסר בה, ובפרט אלה הנוגעים לנפגעים אזרחיים. מפקדי צה״ל צריכים לחזור ולדבר על הצורך לשמור על ערכים. שיח כזה עלול אומנם להיות פחות פופולרי, אך עדיין הוא זה שיבנה אמון רב יותר בפעולה הצבאית, והוא המטרה שיש לבקשה".
מאמר מהגיליון החדש של "מערכות" מאת ד"ר עידית שפרן־גיטלמן וענת שפירא שנוגע בסוגיית הלחימה המוסרית לאחר 7 באוקטובר.
לקריאת המאמר המלא לחצו כאן
"הביקורת [...] החלה בשבוע השני של הלחימה, וגברה במהלכה. יש לציין שדברי הביקורת של הפוליטיקאים היו מנוגדים: אנשי הימין ביקשו להחריף את הלחימה, ואילו אנשי השמאל ביקשו להגיע להסדר מדיני, ואף לפעול להפחתת מספר האבדות של הצד השני ולא רק של ישראל. העיתונות יישרה קו לפי האג׳נדה הפוליטית המּוכרת של כל אחד מן העיתונים [...] נראה שנושא עזה נשאר פצע פתוח בכל צד של המפה הפוליטית וגם בתקשורת כאשר היא מזדהה עם עמדות ומדיניות של אחד הצדדים הפוליטיים ומחזקת או מבקרת את מדיניות הממשלה ואת התנהלות הצבא בהתאם לעמדתה. עם זאת, עוצמת הביקורת תואמת את עוצמת הביקורת המושמעת בממסד הפוליטי ובצה"ל".
הלחימה המדוברת היא במהלך מבצע "צוק איתן" (היום לפני 11 שנים); התקשורת – אותה תקשורת. חזרה למאמר שכתבו פרופ' זאב דרורי ופרופ' הלל נוסק לגיליון הראשון של כתב העת חברה, צבא וביטחון לאומי, בשאלה האם התקשורת ממשיכה להתגייס בכל פעם שנערכת פעולה צבאית ולהשהות את הביקורת עליה, או שמאז מלחמת לבנון השנייה חל שינוי באופן הסיקור לכיוון של ביקורתיות ופחות התגייסות לגיבוי המדיניות של הממשלה והצבא?
לכל התשובות – לחצו כאן
"כל ניסיון להשוות בין הגורמים שהביאו להימשכותה של מלחמה X מול הימשכות מלחמה Y, הגם שפרק הזמן כמעט זהה, ידגים את הדמיון והשוני במגוון רחב של פרמטרים, ולא רק תוכניות מלחמה. כך תתקבל ההבנה כי ניתוח המתבסס רק על תוכניות אסטרטגיות, אינו יכול להיות נקודת מוצא למסקנה כללית המכנסת בתוכה את כל המלחמות. עצם העובדה כי המחבר מתייחס למלחמה כאירוע עם התחלה וסוף מביאה אותו לעשות ניתוח של בדיעבד – מהסוף להתחלה".
ד"ר טל טובי בתגובה למאמרו של שמואל שמואל "עד מתי? משכי מלחמות, אופטימיות קוסמית ואיוולת בתכנון אסטרטגי" שהתפרסם בגיליון 505.
לקריאת טור התגובה במלואו לחצו כאן