
ספר חדש עתיד לצאת לאור בחודשים הקרובים – המודיעין והשבעה באוקטובר, פרי שיתוף פעולה של המרכז למורשת המודיעין ו"מערכות". לקראת צאתו נפרסם מעת לעת פרק – מאמר – של אחד מכותביו.
הפרק השני: מאמר מאת פרופ' אורי בר יוסף המבקש להשוות בין שני כשלי ההתרעה החמורים בתולדות קהילת המודיעין הישראלית: מלחמת יום הכיפורים (1973) ומתקפת חמאס (2023). חרף פערי מידע והקשרים שונים, ניתוח השוואתי של אחריות ארגונית, קונספציות שגויות, תפקוד האיסוף ותהליכי מחקר והערכה, מאפשר לזהות דפוסים דומים ושונים בשני המקרים. בעוד כשל 1973 נבע בעיקר מבעיה הערכתית, כשל 2023 שיקף במידה רבה גם כשל איסופי חריף - למרות גישה נרחבת למידע.
המאמר מצביע על הזנחת תחומי איסוף קריטיים, דבקות עיוורת בקונספציה של "חמאס מורתעת" בכל הדרגים, והתעלמות ממידע איכותי שהתקבל. כמו ב־1973, גם ב־2023 כשלו מנגנוני הבקרה והספק בתוך מערכות המחקר, והדרג המדיני לא אתגר את הערכות המודיעין. התוצאה – הפתעה מוחלטת וחוסר מוכנות מהותי – מדגישה את הפער בין עוצמת יכולות המודיעין ובין חולשת השימוש בהן.
לקריאת הפרק המלא לחצו כאן


שוב אמל"ח בסמוך לבית ספר ולבית חולים, שוב הכתובת עליו היא של אונר"א. לוחמי צק"ח 205 (אגרוף הברזל) איתרו ברפיח אמל"ח של חמאס בתוך שקים של סוכנות הפליטים הפלסטינים של האו"ם, והשמידו אותו.
זמן טוב לחזור למאמרם של ד"ר רפאל בן ארי וד"ר שאולי שרף על סוכנות שלא נותנת דין וחשבון מיום הקמתה, על אף חומרת ההאשמות הנוגעות בפעילותה ובהתנהלותה, הפוליטיזציה במתקניה ובספרי הלימוד שהיא מחלקת, ותמיכת כמה מעובדיה (כולל השתתפות פעילה) בחמאס.
לקריאת המאמר המלא לחצו כאן


בסוף השבוע האחרון נהרג בתאונה טרגית בנחל השופט ההיסטוריון פרופ' מוטי גולני בעת קריסת עץ בטיול משפחתי.
פרופ' גולני שימש ראש המכון לחקר הציונות וישראל ופרסם ספרים ומאמרים רבים. ב"מערכות" הוציא לאור את תהיה מלחמה בקיץ... – ספר בן שני כרכים שעקב אחר הדרך שהובילה את ישראל אל מלחמת סיני וניסה להבינה דרך ההיגיון המדיני שהכתיב את המהלך הצבאי. ספר נוסף היה חץ שחור – קובץ מאמרים על פעולת התגמול בעזה (1955) והשפעתה על המזרח התיכון באותה עת.
יהי זכרו ברוך.


יעלו ויבואו משיאי המשואות
בימינו כל מקור הפולט אותות מוסכמים כמו משדר רדיו ומכ"ם קיבל את השם "משואה", וכמו כן נושאת את השם "משואה" גם המערכת המבצעית שכל מפקד בצה"ל בדרג האופרטיבי הטקטי מכיר.
איך התמודדו בימי קדם עם פרצת אבטחה במשואה, ואיך מכתב עתיד שופך אור על השימוש במשואות – בפנים


"עם כל התורה המקצועית והטכנית שעלינו ללמוד מהצבאות האחרים – תורת האימון והסידור, אספקה ותחבורה ומערכי כוחות והנהלת קרבות – עלינו להוסיף לכך את עילוי ושיכלול סגולתנו המוסרית והאינטלקטואלית עד קצה גבול יכלתנו. מן ההכרח שצבאנו יהיה תמיד קטן – אבל עליו להיות מובחר שבמובחרים.
גם מבחינה מקצועית־טכנית וגם מבחינה מוסרית־שכלית. מצבנו מחייב זאת – סגולתנו מאפשרת זאת [...] בסופו של דבר לא הטנק ולא התותח ולא מטוס הקרב עושים את המלחמה – אלא האדם המשתמש בהם ומפעיל אותם. ובאדם הלוחם מכריע לא כוח השרירים ולא חריצות טכנית – אם כי אלה חשובים למדי, אלא רוחו".
מתוך הספר צבא וביטחון שכתב ראש ממשלת ישראל הראשון, דוד בן גוריון, ויצא לאור באוקטובר 1955.