מבצע "סינדור": עליונות אווירית ולוחמה תודעתית בקונפליקט הודו-פקיסטאן

התמונה הרשמית של מבצע "סינדור", מאי 2025

ב־22 באפריל 2025 התרחש פיגוע טרור באזור פאהאלגאם שבחבל קשמיר, כאשר חמושים מארגון חזית ההתנגדות (The Resistance Front – TRF) פתחו באש לעבר קבוצת תיירים הודים בעמק באיסארן. התוצאה: 26 אזרחים הודים שנהרגו בפיגוע החמור ביותר בשטח המדינה מאז מתקפות מומבאי ב־2008. חרף טענות הודיות ברורות בדבר אחריות עקיפה של פקיסטאן, דחתה האחרונה את ההאשמות מכול וכול והכחישה מעורבות או תמיכה עקיפה בפיגוע.1

הודו לא השתכנעה, וב־7 במאי פרצה התנגשות אווירית – המרכזית של הסבב. הודו הפעילה מעל 60 מטוסי קרב – בהם סוחוי־30, מיג־29 ו־14 מטוסי רפאל – שיצאו לדרכם בדממת קשר עם רדת החשיכה, כשלצידם מערכות מודיעין, שליטה ובקרה מתקדמות. בתגובה פרס חיל האוויר הפקיסטאני את מטוסיו המתקדמים, כולל JF-17 ת'אנדר, מיראז'ים ו־J-10C מתוצרת סין, בליווי מערכות לוחמה אלקטרונית, סייבר ומכ"מים קרקעיים. למעלה ממאה מטוסים השתתפו בעימות שנמשך למעלה משעה – תופעה חסרת תקדים בתולדות העימותים בין המדינות.2

ואולם, חרף העדיפות ההודית בטכנולוגיות התרעה, שליטה ומודיעין, ואף על פי שתקיפותיה נערכו בדיוק מבצעי גבוה – הופלו כמה ממטוסיה במהלך הקרב.3עובדה זו מחלישה את הרושם של שליטה אווירית מלאה, וממחישה עד כמה גם מערכות עליונות עשויות להיתקל בקשיים מול יריב המפעיל תגובה מהירה, משולבת ומוגנת במרחב מוכר. ההימנעות ההדדית ממעבר לחזית יבשתית, והעובדה שהעימות נשאר בתחום האווירי – תוך שימוש בכלים ארוכי טווח – מצביעה על בחירה אסטרטגית בשיטת פעולה שלStand-Off . כך ניסו הצדדים להשיג הרתעה ונקמה בלי לגלוש למלחמה כוללת, תוך ניהול גבולות ההסלמה באופן מדוד. לראשונה מאז העימות האווירי ב־2019 הפכה הזירה האווירית למרחב העימות המרכזי לא רק כאמצעי תקיפה, אלא כתווך אסטרטגי שבעזרתו ביקשה הודו לעצב את כללי ההרתעה מולה מחדש.

חרף הרושם הראשוני של עיסוק בשתי זירות נפרדות – עליונות אווירית מחד גיסא ולוחמה תודעתית מאידך גיסא – מאמר זה מבקש להציג את הקשר ההדוק ביניהן בעימות. הניסיון של הצדדים לעצב את נרטיב ההתרחשויות בזמן אמת ובדיעבד, מעיד עד כמה השליטה במרחב האווירי הפכה לא רק ליתרון מבצעי אלא גם לכלי תודעתי רב עוצמה. העליונות ההודית באוויר אפשרה לה לא רק לתקוף מטרות בעומק שטח פקיסטאני, אלא גם לבסס מסר של עליונות ושליטה כלפי קהלים פנימיים ובין־לאומיים. בתוך מרחב רווי דיס־אינפורמציה, חדשות כזב (פייק ניוז) וספינים הדדיים, ניסיון לנתח בצורה מושכלת מה באמת התרחש – ובאילו תנאים – חושף את המאבק על האמת כזירה בפני עצמה. לכן שילוב הדיון האסטרטגי־צבאי עם ניתוח ההשפעה התודעתית איננו קונטרסטואלי (מבני), אלא חיוני להבנת אופיו של העימות וללקחים ממנו לעתיד.

הערה חשובה: חלק ניכר מהנתונים שמסרו הצדדים במהלך הלחימה ואחריה היו שזורים בסתירות, בהכחשות וביומרות לא מאומתות. במציאות שבה כל צד מנסה לשלוט בנרטיב, קשה לקבוע בוודאות את השתלשלות האירועים או את ממדי הנזק, והדבר מציב אתגר מהותי למחקר אמפירי ולניתוח מושכל של דפוסי ההסלמה.

העליונות האווירית כתווך לחימה עיקרי

הקרב האווירי שהתפתח היה מהרחבים והמתמשכים שידעה דרום אסיה,4 כאשר בעימות ניתנה הבכורה למרחב האווירי כזירה המרכזית: לא הופעלו כוחות קרקעיים משמעותיים, ושני הצדדים נמנעו מחציית גבולות. העימות אף סיפק, בהתייחס לטענות הפקיסטאנים על הפלת מטוסים הודיים, נקודת התייחסות ייחודית לבחינת ביצועיהן של הפלטפורמות הסיניות בתנאים מבצעיים – כולל התמודדות מול מטוסי קרב מערביים מתקדמים ומערכות התרעה של חיל האוויר ההודי. בשלב שלאחר הקרב האווירי המאויש – 8 ו־9 במאי – התרחבה הלחימה לשימוש נרחב במערכות בלתי מאוישות וטילים. הודו טענה כי פקיסטאן שיגרה כטב"מים וחימושים משוטטים לעבר מטרות אסטרטגיות, אך אלו יורטו באמצעות מערכת ההגנה האווירית S-400 – ציון דרך מבצעי ראשון להפעלת המערכת הרוסית בידי הודו. פקיסטאן הכחישה את השיגור, והאשימה את הודו בביצוע "מתקפת דגל כוזב" שמטרתה הצדקת ההסלמה עצמה. בה בעת טענה להפלת 12 כטב"מים הודיים ו־25 חימושים משוטטים מדגם Harop מתוצרת ישראל. הודו טענה להפלה של 300–400 כטב"מים תוקפים מדגם טורקי (Asisguard Songar) ולסך כולל של למעלה מ־600 יירוטים של כלים בלתי מאוישים. בהיקפו ובשימושיו זכה שלב זה בעימות לכינוי "מלחמת הכטב"מים הראשונה בין הודו לפקיסטאן" – מונח שאינו רק ציורי אלא משקף שינוי מהותי בדוקטרינה הצבאית של שני הצדדים.5 אם ב־2019 הוגבל תפקידם של כטב"מים לאיסוף מודיעין וסיור, הרי שבמאי 2025 שולבו הפלטפורמות הבלתי מאוישות בתפקידים התקפיים והגנתיים כאחד: לחימה רוויית תקיפות, פיתוי מערכות הגנה ואף חדירה אסטרטגית לעורף.6 מרכיב נוסף היה השימוש של פקיסטאן בלוחמה אלקטרונית ובלוחמת סייבר. היא הפעילה ביעילות כלים לשיבוש תקשורת, הכוונה ומערכות מכ"ם, ושילבה ניהול יזום של הספקטרום האלקטרומגנטי לנטרול מטוסים הודיים בזמן אמת.

תדרוך מיוחד שהעביר מזכיר החוץ של הודו, ויקראם מיסרי, בנושא מבצע "סינדור", 10 במאי 2025. מקור: Flickr

חילופי טילים, מילים והסלמה בשליטה

ב־10 במאי חצה מבצע "סינדור" סף הסלמה נוסף, כאשר הזירה האווירית התרחבה לעימות טילאי בין המדינות. הודו האשימה את פקיסטאן בשיגור טילי קרקע-קרקע לעבר מטרות אסטרטגיות, ובמיוחד לעבר בסיס חיל האוויר סירסה שבפנג'אב. אחד הטילים יורט, לדבריה, סמוך לבסיס, במה שכונה "שימוש ראשון מסוגו" של פקיסטאן בטילי קרקע־קרקע בעימות ישיר. עם זאת, לא נמסרו עדויות ברורות על הצלחת היירוט, אם התרחש, ובו בזמן תועדו פגיעות בשטח הודו המעוררות ספק בנוגע ליעילות ההגנה. כחלק מגל תגובה מתואם טענה הודו לביצוע תקיפות מדויקות מן האוויר על שורת מטרות אסטרטגיות בשטח פקיסטאן – לרבות בסיסי חיל האוויר רפיקי, מוריד, צ'אקלאלה, נמל התעופה רחים יאר חאן ואתרי בקרה צבאיים נוספים כגון פסרור, סיאלקוט וצ'וניה. ההודעה ההודית הרשמית הצביעה על "נזק נרחב", אך לא הציגה ראיות חזותיות תומכות.

פקיסטאן הגיבה מיד במבצע "בוניאן־און־מרסוס" נגד 26 מטרות צבאיות הודיות. על פי דוברי צבא פקיסטאן, בין היעדים שנפגעו נמנו 15 בסיסי אוויר הודיים (לרבות סוראטגאר, סירסה, אמבאלה ופתנקוט), מתקני אחסון של טילי ברהמוס ושתי מערכות הגנה מסוג 400-S. נוסף על כך, הפקיסטאנים טענו כי כטב"מים שלהם חדרו לעומק השטח ההודי ואף חלפו מעל אזורים עירוניים מרכזיים – כולל עיר הכרך  הגדולה ניו דלהי. פקיסטאן אף אישרה אובדן של שישה אנשי צוות אוויר, לצד נזק לבסיסים כמו נור חאן, מוריד ורפיקי. הודו דחתה את רוב הטענות הפקיסטאניות, והכחישה נזק מהותי למערכות אסטרטגיות או למתקנים אוויריים. לדבריה, מדובר ב"קמפיין דיסאינפורמציה מתוזמר", שנועד לטשטש את הישגיה הצבאיים ולבלום את יתרונה התודעתי בזירה הבין־לאומית.

טילים, חסימות ומלחמת מידע: שכבות חדשות של עליונות אווירית

השלב הסופי במבצע "סינדור" התאפיין בהרחבת הלחימה לממד של טילים ארוכי טווח הן בטילי אוויר-אוויר הן בקרקע-אוויר – תוך הימנעות הדדית מכניסה למרחב האווירי של היריב.7 שני הצדדים תקפו ממרחק העולה על 100 מייל, תוך הישענות גוברת על לחימה מעבר לטווח הראייה. המהלך לא רק הפחית את הסיכון לקרבות אוויר מטווח קרוב, אלא חיזק את מגמת ההתבססות על מערכות נשק מתקדמות ופסיביות יותר.8בצד הפקיסטאני הודגש תפקידם של טילי PL-15 מתוצרת סין ביירוט ובנטרול כלי טיס הודיים – שנחשבים למתקדמים בעולם בטווח הביניים־ארוך. לצד זאת, פקיסטאן הפגינה שימוש מבצעי במערכת ההגנה האווירית HQ-9 הסינית, כחלק מהיערכותה האסטרטגית למדר את שמיה מהפצצות עומק.

עבור הודו, היה זה השימוש הקרבי הראשון במערכת ה־400-S הרוסית, ששימשה ליירוט תקיפות טילים וכטב"מים פקיסטאניים.9 ההפעלה הכפולה של מערכות טילים ארוכות טווח משני הצדדים – כולל אלה שעד כה לא נוסו בפועל – המחישה את השינוי בתנאי העליונות האווירית, שבה לא נדרש עוד מגע ישיר בין טייסים אלא שליטה במעטפת האלקטרונית והטילית. אולם השלכות הלחימה לא נותרו בתחום הצבאי בלבד. סגירת המרחב האווירי של פקיסטאן למשך 48 שעות והשהיית הפעילות ב־25 שדות תעופה ברחבי הודו גרמו לשיבושים נרחבים בתעופה האזרחית ובסחר, והבהירו את הפגיעות הלוגיסטית־כלכלית של שתי המערכות. כך קיבלה עליונות אווירית ממד נוסף – כזה שמשליך ישירות על עוצמה רכה, יציבות פנימית ותפקוד העורף האזרחי.

הגנה רבודה ותקיפה מדויקת: אסטרטגיית עליונות רב־שכבתית

אחד ההישגים הבולטים של הודו במבצע היה תפקודה של מערכת ההגנ"א המשולבת והרב־שכבתית שלה. ליבת המערך הייתה מערכת השליטה והבקרה האווירית (IACCS) של חיל האוויר ההודי – תשתית מודרנית ששילבה מידע ממרכזי שליטה, ממכ"מים קרקעיים ואוויריים ומצמתים תקשורתיים לפעולה בזמן אמת. שילוב זה אפשר תגובה יעילה לאיומים מרובים, כולל כטב"מים, טילים, רקטות ומטוסי קרב.

מערך ההגנה כלל מיזוג של מערכות מתוצרת הודו, ובראשן טילי Akash, לצד מערכות מתקדמות שייבאה ובהן 400-S הרוסית וברק הישראלית. פריסת המערכות הללו יצרה מעטפת הגנ"א רב־שכבתית, בעלת פתרון לטווחים שונים, עם יכולות יירוט שנעות בין עשרות למאות קילומטרים. כך הודו לא רק התמודדה עם מתקפות אוויריות פקיסטאניות, אלא הציגה יכולת הגנה עצמית תוך שימור חופש פעולה אווירי. בהיבט ההתקפי, הפעלת מטוסי הסוחוי, הרפאל והמיראז', לוותה בחימושים מונחים לטווחים של עשרות קילומטרים, כולל חימושים מדויקים מן האוויר וטילים מונחים. לצד הפעלת חימושים מהאוויר בלט השימוש בכלים בלתי מאוישים מתקדמים דוגמת Harpy, Harop ו־Skystriker, וכן טילים בליסטיים ורקטות קרקע־קרקע. שילוב זה של תקיפה מאוישת ובלתי מאוישת, בטווחים מגוונים, חיזק את גמישותה המבצעית של הודו והעמיק את מרחב התמרון שלה בעומק השטח הפקיסטאני.

הממד המרכזי של תקיפות הודו היה ביכולתה לבצע תקיפות עמידה מדויקות על מטרות מוגדרות, תוך מניעת הסלמה ושמירה על מסר של ריסון.10 בשלב הראשון תקפה תשעה יעדי טרור ממוקדים, ובהמשך הרחיבה את הלחימה לתשתיות צבאיות חיוניות – תוך הישענות על טילים מונחים, מערכות שיגור ישראליות וחימושים משוטטים בעלי רמת דיוק גבוהה. תצלומי לוויין מסחריים אישרו את יעילות הפגיעות בבסיסים פקיסטאניים, וחיזקו את המסר ההודי בדבר תקיפות "מדודות, ממוקדות ולא מסלימות". לפי מקורות הודיים, לאחר 7 במאי נגרם נזק מוגבל בלבד לארבע תחנות חיל האוויר ההודי – נתון המבליט את אפקטיביות מערך ההגנה ההודי, במיוחד כאשר משווים אותו להיקף הפגיעות שסבלה מהן פקיסטאן.11היכולת להכות בדיוק בלי להיגרר להסלמה כוללת הדגישה עקרון מרכזי בדוקטרינה ההודית החדשה: עליונות אווירית אינה נמדדת רק בחדירה והרס, אלא גם ביכולת לשלוט בקצב הלחימה, לשמר חוסן הגנתי, להגן על העורף האזרחי ולנהל את ההסלמה תוך שימור יתרון תודעתי ובין־לאומי.

איור המתאר את פעולתו של חימוש משוטט מדגם Harop בפקיסטאן. מקור: https://x.com/InsightGL/status/1920459092125962367?s=08

המטוס הסיני מול המערבי

מערך הקרב של חיל האוויר הפקיסטאני התבסס בעיקר על מטוסי  J-10Cו־ JF-17מתוצרת סין, אותם הפעילו במשימות הגנת שמיים והתמודדו מול מטוסי הדור הרביעי והחמישי של הודו. שני הדגמים צוידו בטילי אוויר־אוויר מתקדמים מסוגPL-15  לטווחים של עד 150 ק"מ, המותאמים ללחימה מעבר לטווח הראייה. לפי דיווחים מערביים, לפחות מטוס הודי אחד מדגם רפאל הופל בידי J-10C – אירוע חסר תקדים שהפך לסמל סמוי אך בולט למבחן האמיתי הראשון של פלטפורמה אווירית סינית מול מערכות מערביות חדישות בזירה חיה. המקרה זכה להד תקשורתי וביקורתי ברחבי העולם, ושימש מקור לדיון על מידת ההתקרבות באיכות בין הפלטפורמות של סין לאלה של המערב.12

הגנתה האווירית של פקיסטאן התבססה על פריסה רחבה של מערכות מתקדמות מתוצרת סין. סוללות HQ-9B – המקבילה הפקיסטאנית ל־300-S – ומערכות 16-HQ לטווחים בינוניים, הוצבו סביב אתרים אסטרטגיים וחיזקו את מעטפת ההגנה מול תקיפות עומק הודיות. תיאום המערכות וההיערכות המוקדמת מנעו, ככל הנראה, חדירה מסיבית לעומק פקיסטאן בשלביו הראשונים של המבצע. המערך ייצג גרסה מקומית להגנה רב־שכבתית, המתאפיינת בשילוב בין טווחים, חיישנים, ופלטפורמות שיגור.13

בצד ההתקפי פקיסטאן הרחיבה את סל האמצעים שלה, תוך שימוש במגוון פלטפורמות בלתי־מאוישות ואש רקטית. במסגרת מהלך חדשני אך רווי סיכון שיגרה מל"טים מתאבדים מתוצרת טורקיה, לצד שימוש ברחפנים מסחריים מאולתרים – בעיקר לתקיפת מטרות רגישות או להסחת דעת מערכות הגנה.14כמו כן, נעשה לראשונה שימוש בעימות ישיר מול הודו ברקטות ארטילריות מדגםFatah-I  לטווח של עד 150 ק"מ. הרקטות כוונו לעבר בסיסים צבאיים בפנג'אב, אך לפי מקורות הודיים רוב השיגורים יורטו בהצלחה. שילוב האש הקינטית מן הקרקע, הרחפנים והכטב"מים ההתקפיים, ממחיש את יכולתה של פקיסטאן לבנות איום רב־ממדי, תוך הישענות על שותפויות ביטחוניות אזוריות (סין, טורקיה) והטמעת פתרונות אסימטריים לפערי עוצמה. 

הפקיסטאנים טוענים כי הפילו את מערכת ה־400-S ההודית. מקור: https://x.com/iamsaaditya/status/1921144925233586226?s=08

הקרב שמעל לשדה הקרב

בעוד הפלטפורמות בשמיים הפגינו עוצמה וכשירות, מתחת לפני השטח התחוללה מערכה סמויה, מתוחכמת ולעיתים לא פחות קריטית: מלחמת נרטיבים ודיס־אינפורמציה. כבר במהלך ימי הלחימה הראשונים הפך המרחב התודעתי לחלק בלתי נפרד ממאמץ הלחימה: הודעות רשמיות, תיעודים חזותיים, פרסומים בתקשורת והפצה אינטנסיבית של תוכן ברשתות החברתיות, שימשו ככלי נוסף להשגת עליונות. המאבק לא נסב רק סביב העובדות, אלא סביב פרשנותן. אין המדובר בתופעת לוואי של עידן המידע, אלא באסטרטגיה ברורה: עיצוב תודעה פנימית ובין־לאומית כאמצעי לייצוב חזית פנימית, להגברת הרתעה ולהצגת עליונות מוסרית ומבצעית.

ייחודו של מבצע "סינדור" במובן זה טמון בעובדה שהתרחש במדינה דמוקרטית (הודו), המתגאה בתקשורת חופשית ובמוסדות שלטוניים הפועלים בשם שקיפות ואחריות. דווקא על רקע זה בולטת הבחירה ההודית לשתף פעולה, גם אם בשתיקה, עם זרם הדיס־אינפורמציה ששטף את השיח הציבורי. העברת מסרים מרומזים, הימנעות מהכחשות חד־משמעיות ואי תיקון של דיווחים שגויים – כל אלה שירתו את הנרטיב הלאומי, אך חידדו את הביקורת שעלתה לא פעם מולה: האם הדמוקרטיה הגדולה בעולם מוכנה לוותר על עקרונות השקיפות, האחריות והאמת – כשמדובר בניהול תודעה מול יריב אסטרטגי?

המורכבות גוברת לנוכח העובדה שהעימות התרחש בזירה שמראש קשה לקבל ממנה מידע אמין. הסכסוך ארוך השנים בין הודו לפקיסטאן, ובעיקר סביב חבל קשמיר, הפך את איסוף הנתונים – במיוחד בנוגע לפעולה אווירית – לאתגר של ממש. שני הצדדים הקפידו להדגיש הצלחות, להכחיש כשלים ולהעלים פרטים שאינם משרתים את הנרטיב שהם מבקשים לבסס. הגישה המסתגרת של הממסדים הביטחוניים, יחד עם הצנזורה הפנימית והיעדר תיעוד עצמאי מהשטח, מקשים על גופים בין־‏‎לאומיים להבין מה התרחש בפועל.

בעידן של תקשורת מבוזרת, רשתות חברתיות וסערות גיאופוליטיות, תופעת הפייק ניוז איננה רק שיבוש של מידע, אלא כלי אסטרטגי בליבת הלחימה המודרנית. המחקר האקדמי מציע הבחנה בין כמה מסגרות דיס־אינפורמטיביות נפוצות: מסגור מחוץ להקשר - שימוש בתמונה או סרטון באופן שמנתק אותו מהאירוע האמיתי; טענות שקריות ודיפ פייק - יצירת תוכן מזויף שנראה לגיטימי; החייאת תיעודים ישנים - הפצת תיעודים מהעבר כאילו הם עדכניים. תופעות אלה מועצמות בעיתות חירום או מלחמה, כאשר הציבור חווה בלבול, חוסר אמון וצמא להסברים. במבצע "סינדור" הפעילה הודו יכולות תקשורת אסטרטגית, אך גם מצאה עצמה מתמודדת עם גלי דיס־אינפורמציה שמקורם בפקיסטאן, ובחלק מהמקרים מתוך המערכת הפוליטית והתקשורתית שלה. שמועות על תקיפות גרעיניות, על חטיפת בכירים ועל הישגים שלא התרחשו – הפכו לנשק לכל דבר.

העימות האווירי – אירוע מורכב מקצועית וטעון תרבותית, שבו כל צד הציג נרטיב שונה מהותית – הקשה על איסוף נתונים אובייקטיביים. המידע במאמר זה, לדוגמה, מבוסס על דיווחים ראשוניים שלרובם אין אימות עצמאי, ומשקף את טענות הצדדים כפי שפרסמו אותן. תופעת הפייק ניוז לא רק מלווה את הלחימה, אלא משנה את כללי המשחק. היא עלולה לדחוף להחלטות נמהרות, לשבש את תהליך קבלת ההחלטות הצבאית והמדינית ולחתור תחת אמון הציבור כלפי מוסדות המדינה.

בין "סינדור" לישראל

המבצע מאפשר לבחון תובנות עבור ישראל, במיוחד בהתחשב באופי המשתנה של הלוחמה המודרנית והאתגרים הביטחוניים הייחודיים במזרח התיכון.

חשיבותה הקריטית של מערכת הגנ"א רב־שכבתית שיודעת ליירט את כל מגוון הטמ"ר (טילים, מעופפים ורקטות). לא זו אף זו נלמדת שוב ההכרה בצורך בשיפור ורסטיליות מערכות הנשק, היכולת ליירט נחילי כטב"מים, הצורך להגן על ההגנה האווירית עצמה (הגנה על הגנ"א) וחשיבות קריטית לגילוי כראשית הצירים בתהליכי היירוט המורכבים.

החשיבות המוקנית לעליונות האווירית. תווך זה במלחמות טמ"ר מאפשר לקברניטי המדינות להילחם באופן סטרילי כמעט, להכאיב לאויב מצידו השני של הגבול, אך באופן מידתי ומדוד. התווך האווירי מחייב טכנולוגיה מתקדמת, מערבית ומזרחית, תקשורת נתונים ומערכות נשק מתוחכמות.

עליונות לוחמה אלקטרונית וקיברנטית כגורם מכריע. העימות הדגיש את השימוש היעיל של פקיסטאן בטכנולוגיה מודרנית, כולל כלי לוחמת סייבר מתקדמים ויכולת לשבש תקשורת ומערכות מכ"ם של האויב שילוב ניהול הספקטרום האלקטרומגנטי ושימוש מוצלח בכלי לוחמת סייבר ואלקטרונית שיבשו את המתקפה ההודית, ונטרלו כלי טיס בזמן אמת כולל מטוסי רפאל מתקדמים. עבור ישראל, המסתמכת במידה רבה על יתרון טכנולוגי, האירוע מדגיש את החשיבות המתמשכת של השקעה וחדשנות בל"א וביכולות סייבר, הן בהיבטים התקפיים לשיבוש מערכות אויב הן בהיבטים הגנתיים להגנה על מערכותיה15.

התפתחות לוחמת הכטב"מים והצורך בהגנה רב־שכבתית. הודו טענה כי נטרלה תקיפות כטב"מים וטילים באמצעות 400-S. עבור ישראל, המובילה בתחום הכטב"מים (לתקיפה, לאיסוף, למודיעין ולתצפית) אך מתמודדת בהצלחה חלקית עם האיום, המבצע הדגיש את הצורך לשפר באופן מתמיד את מערכות ההגנ"א נגד איומים בלתי מאוישים, כולל נחילי כטב"מים, ואת החשיבות של פיתוח טקטיקות וטכנולוגיות נגד כטב"מים התוקפים את מערכות ההגנ"א עצמן16.

הערכת ביצועי טכנולוגיות צבאיות לא מערביות. ההפלה המדווחת של מטוס רפאל צרפתי על ידי מטוסי J-10C וטילי 15-PL סיניים משכה תשומת לב עולמית. האירוע סיפק הערכה קרבית נדירה בעולם האמיתי של חומרה צבאית סינית מודרנית מול מערכות מערביות מתקדמות, והעלה חששות בנוגע לטכנולוגיות צבאיות מערביות. עבור ישראל המפעילה מערכות נשק מערביות תובנה זו מדגישה את הצורך להעריך בקפידה את היכולות של מערכות נשק מתקדמות מתוצרת סין ורוסיה, שעלולות להגיע לידי יריבותיה, ולהתאים את תוכניות ההגנה וההתקפה שלה בהתאם. נכון ליולי 2025 הודו לא הודתה רשמית שאכן נפל מטוס ראפאל וממשיכים לטעון לפייק מצד הפקיסטנים והסינים17.

חשיבות לוחמת המידע והשפעתה על דעת הקהל, מנהיגי המדינות היריבות והעולם הצופה מן הצד. העימות לווה בצנזורה נרחבת ובקמפיינים של דיס־אינפורמציה משני הצדדים, כולל חסימת חשבונות טוויטר וערוצי יוטיוב. עבור ישראל, הנמצאת לעיתים קרובות תחת זכוכית מגדלת תקשורתית ומתמודדת עם קמפיינים של דיס־אינפורמציה, הדבר מחזק את הצורך באסטרטגיות תקשורת ולוחמת מידע מתוחכמות, פרואקטיביות ומהירות תגובה.18

ניהול הסלמה בסביבה נפיצה. למרות עוצמת הלחימה והשימוש בטכנולוגיות מתקדמות, העימות נשאר מוגבל בזמן (ארך ימים ספורים והסתיים בהפסקת אש מהירה, בין היתר בזכות תיווך דיפלומטי, במיוחד של ארצות הברית. העובדה ששני הצדדים נשארו במידה רבה במרחב האווירי שלהם בו בזמן לחילופי טילים ארוכי טווח, מצביעה על החלטה אסטרטגית להימנע מחציית גבול, תמרון קרקעי נרחב, אולי כדי לנהל את ההסלמה ולא להידרדר לעימות סף־גרעיני (שתי המדינות הן גרעיניות במוצהר). עבור ישראל, המנהלת לעיתים קרובות סכסוכים מוגבלים, האירוע מדגיש את החשיבות של אסטרטגיות הסלמה מבוקרות, מנגנוני דה־אסקלציה מהירים ואת התפקיד הקריטי של תיווך דיפלומטי במניעת התרחבות סכסוכים.

מטוסי 15-F בדרכם להפצצה באיראן במסגרת מבצע "עם כלביא". למטה: שריפה במאגר הנפט הראשי בטהרן לאחר תקיפת חיל האוויר הישראלי, יוני 2025. מקור: Avash Media, ויקיפדיה

סיכום

העימות הצבאי במאי 2025 בין הודו לפקיסטאן אינו עוד סבב לחימה באזור מתוח, אלא נקודת מפנה בדרכי הפעלת הכוח, בתפיסת ההרתעה ובאופן שבו מתנהלים קונפליקטים בעידן של טכנולוגיה מתקדמת ובדינמיקה תודעתית. מבצע "סינדור" סימן את המעבר מפעולה סימבולית־מוגבלת – לתגובה רב־ממדית הנשענת על עליונות אווירית, לוחמת טילים, הגנה רב־שכבתית ועיצוב נרטיב לאומי ובין־לאומי.

המעבר מקרבות ישירים לעימותים מבוססי טכנולוגיה בולט במיוחד בהשוואה לעימותים קודמים: השימוש הנרחב בכטב"מים, ביכולות לוחמה אלקטרונית, ובמערכות טילים מונחים מרחוק – לצד השיבושים בפעילות מבצעית באמצעות מערכות סיניות – ממחיש את מרכזיותו הגוברת של מרחב הקרב הלא־קינטי. בה בעת הפכה לוחמת המידע לכלי אסטרטגי. דיס־אינפורמציה מכוונת, נרטיבים מנוגדים והפעלת רשתות חברתיות ככלי מבצעי טשטשו את גבולות האמת, ערערו את האפשרות להערכה אובייקטיבית של מה שהתרחש בשטח והבהירו כי השליטה בתודעה היא תנאי הכרחי לשליטה בזירה המבצעית. היבטים אלה ואחרים אינם ייחודיים רק להודו ופקיסטאן – אלא רלוונטיים גם לישראל ולסביבת איומיה.

השיעור המרכזי שיש ללמוד מהאירוע הוא חיזוק האינטגרציה בין מערכות הגנ"א, הצורך בשימור עליונות אווירית, שימוש גובר ביכולות סייבר ולוחמה אלקטרונית ושליטה בזירה התודעתית והעברת נרטיב אסטרטגי ברור. גם כשנשמר יתרון טכנולוגי מובהק, יש צורך מתמיד בהערכה מחדש של אסטרטגיות ההרתעה, במיוחד כשמולך עומד יריב המצויד בטכנולוגיות מיובאות וביכולת השפעה פסיכולוגית על אוכלוסייה אזרחית ותודעה בין־לאומית. למרות המלחמה העצימה במזרח התיכון, הקרב האווירי הגדול שהתרחש הרחק מכאן מדגיש את הצורך של ישראל להמשיך ולשמור על יתרונה הטכנולוגי, במיוחד בתחומים שעלו במבצע, תוך הערכה מתמדת של יכולות יריבותיה והתאמת האסטרטגיה שלה ללוחמת מידע מודרנית ולניהול הסלמה מבוקרת.

למרות המלחמה המתמשכת במזרח התיכון, הקרב האווירי הנרחב שהתרחש הרחק מכאן בין הודו לפקיסטאן מציע תובנות חיוניות גם לישראל. מבצע "סינדור" מדגיש את חשיבות השילוב בין עליונות אווירית, הגנ"א רב־שכבתית, לוחמה אלקטרונית ושליטה תודעתית — בדיוק אותם תחומים שבאו לידי ביטוי גם במבצע "עם כלביא" נגד תשתיות באיראן ביוני 2025. שני המבצעים ממחישים כיצד ניהול הסלמה מבוקר, תקיפות מדויקות ושימוש מתוחכם ביכולות תודעתיות הופכים לכלים מרכזיים בהתמודדות עם יריבים מצוידים היטב, הפועלים גם בזירת המידע. עבור ישראל, מדובר בהזדמנות לבחון מחדש את מוכנותה להגנת העורף מפני מתקפות כטב"מים, לשפר את עמידותה בלחימה תודעתית ולהתאים את האסטרטגיה שלה לעידן שבו כל תקיפה נבחנת גם דרך עיני המצלמה, האלגוריתם והנרטיב.