כל המוסיף גורע – מדוע אין צורך בצורת קרב חדשה

מאמרו של רס"ן (מיל') תמיר "טיהור המרחב: מהישג מבצעי לצורת קרב חדשה" מתוך גיליון 507 של "מערכות"

שנים רבות צה"ל פועל עם צורות קרב פשוטות וברורות. הן נחלקות לצורות קרב התקפיות (התקפה, התקדמות, רדיפה, פשיטה) וצורות קרב הגנתיות (הגנה, השהיה, נסיגה, מארב). במאמר "טיהור המרחב: מהישג מבצעי לצורת קרב חדשה" מאת רס"ן (מיל') תמיר1, כתב המחבר כי צורות הקרב מסייעות למפקד לארגן את כוחותיו ואת המרחב. לדבריו, הן מאפשרות לו עקרונות מנחים לחשיבה שההיסטוריה הצבאית מלמדת כי נכון להתייחס אליהן בשלב התכנון והביצוע של המשימה. 

בעבר, צורות הקרב היו חלק מניסוח המשימה (עונה על השאלה "מה" נדרש לבצע). בעשור האחרון הושם דגש משמעותי על מושג חדש בשם "הישג מבצעי". ההישגים המבצעיים נועדו לדייק את הנדרש מהמפקדים בדרג הטקטי ואפשרו לנסח את המשימה בצורה מפורטת יותר על ידי הוספת הישג מבצעי, אשר מחליף את צורת הקרב במענה לשאלה "מה" נדרש לבצע. 

בצה"ל הגדירו 12 הישגים מבצעיים שמגדירים למפקד את הנדרש ממנו מול כוחותינו, האויב והשטח.2 יש שיגידו שההישג המבצעי הוא חיבור בין צורת הקרב שבה פועלת היחידה ובין הטכניקה או הטכניקות שיידרשו ממנה בניהול הקרב. ההישגים המבצעיים במהותם אינם נחלקים להגנתיים והתקפיים – הם תפוקה שנדרשת מיחידה צבאית וניתנת ליישום בכל צורת קרב.

טיהור המרחב הוא תפוקה נדרשת מיחידות צבאיות, ונפוץ בעיקר בלחימה נגד כוחות בלתי סדירים. יישומו אינו חדש לצה"ל. בתור מפקד שהשתתף בלחימה החל ב־2000, אני זוכר שעסקנו בטיהור המרחב באנתפאדה השנייה, בלבנון השנייה, בעופרת יצוקה ובצוק איתן (למעשה, בכל מבצע בו בוצע תמרון קרקעי היה הישג מבצעי של טיהור מרחב. המתפלפלים אף יוסיפו כי גם מבצע אווירי להשמדת המנהור במהלך "שומר החומות" יכול להיחשב כטיהור המרחב, שכן הוא נועד להשמיד אויב ותשתיות ייעודיות). כל מפקד שנלחם באחד מהמבצעים הללו אינו מופתע מהמשפט "יחידות לוחמות הקדישו בדרך כלל בין יממה ליממות אחדות לשלב הכיבוש, ולאחר מכן עסקו במשך שבועות ואף חודשים בשלב טיהור המרחב".3

במאמר מדלג המחבר בין הסתכלות על טיהור המרחב כהישג מבצעי, בין שלב בלחימה ובין הישג מבצעי. הדילוג כשלעצמו הוא שעלול ליצור את הרושם שיש צורך בהגדרת טיהור המרחב כצורת קרב, אך אם מסתכלים על טיהור המרחב כהישג מבצעי – אפשר לראות כי אין שום סתירה בינו ובין צורות הקרב, והוא ניתן ליישום בכל אחת מהן. לראיה, המחבר מציין כי טיהור המרחב בוצע לעיתים כחלק מהתקפה, הגנה ולרוב פשיטה. משמע, ההישג המבצעי אינו מחליף או מתנגש עם צורות הקרב הקיימות, אלא משלים אותן. זאת ועוד, עלינו כאנשי צבא לשמור על שפה צבאית פשוטה ונהירה. הגדרה של צורת קרב כ"היברידית" ו"שואבת מאפיינים" – מזכירה ימים שבהם דיברנו על רב־ממדיות והשתבללות נחילים.

לוחמי צק"ח ביסל"ח מטהרים מרחבים בסמוך ליישובי העוטף. צילום: אתר צה"ל

מניסיוני הצנוע כמפקד בצה"ל ובמיוחד כרע"ן תו"ל הגנה בשנתיים האחרונות, למדתי כי התורה הצבאית הכתובה טובה, ובמרבית המקרים נותנת מענה לאתגרי שדה הקרב. הספרות החדשה הרחיבה והוסיפה מלקחי השנים האחרונות, ועדכנה את התורה שנכתבה בשנות ה־60 של המאה ה־20, אך במהותן צורות הקרב לא השתנו והן עדיין נותנות מענה לארגון הכוחות והמרחב על ידי המפקדים בשדה הקרב. לצערי, השינוי המרכזי הוא בהוראת התו"ל בצה"ל. כמפקד צוות בקורס מ"פים אני זוכר כיצד לימדנו רק את צורות הקרב העיקריות (הגנה והתקפה) בקיצור – משך של לא יותר משלושה ימים כולל תרגילי מפה. לצורות הקרב המשניות לא הוקדש זמן בכלל. מנגד, עיקר ההשקעה של הקורס היה בטכניקות קרביות לצק"פ – שעיקרן התקפה וכיבוש שטח.

התרגילים בצה"ל כמעט אינם מתרגלים הגנה, וכמובן שכמעט לא טיהור מרחב, מכיוון שתרגילים מסוג זה הם לרוב "משעממים" ודורשים המון זמן, שאינו נמצא בשפע בלבנות האימון. את התובנות המעולות שכתב רס"ן (מיל') תמיר הייתי מציע לרכז תחת דגשים להישג המבצעי טיהור המרחב בכרך א', ובעיקר בהטמעתם בטכניקות קרביות העוסקות בטיהור המרחב. וכפי שנכתב במאמר – כבר קיימות. את צורות הקרב בואו נשאיר כפי שהן, ונשקיע יותר בללמד את המפקדים את הקיים ולא להוסיף עליו, שכן כבר אמרו חכמים – "כל המוסיף גורע".