"אמנת חכמי הדת של האומה בסוגיית 'מבול אלאקצא'": ניתוח ומשמעויות לשיח הדתי בסוגיה

אמנת חכמי הדת בסוגיית (מבצע) "מבול אל-אקצא" והשלכותיו, יוני 2025

מתקפת הפתע של חמאס (טופאן [מבול] אלאקצא) שפרצה ב־7 באוקטובר 2023 עוררה פולמוס דתי ברחבי העולם המוסלמי, בסוגיית הצדקתה ההלכתית, ובפרט בשאלת העלות מול התועלת שבה. מלחמת "חרבות ברזל" בעזה והימשכותה מגבירה את הביקורת על שיקול הדעת של הנהגת חמאס בהחלטתה לפתוח במערכה, במיוחד לנוכח המחיר הכבד שמשלם הציבור הפלסטיני בעזה – כ־200 אלף הרוגים ופצועים לפי הערכות חמאס –1 וכן מגבירה ההתנגדות בחלקים נרחבים בעולם הערבי והמוסלמי, כולל בקרב דמויות בכירות בהנהגה הדתית.2

בהלכה המוסלמית שמים דגש על עקרון המצלחה, שהוא טובת כלל הציבור המוסלמי כשיקול משפטי.3 את העקרון פיתח הפילוסוף האיראני אלע'זאלי, ולפיו "המטרה הכללית של אלוהים היא בהתגלות החוק האלוהי".4 גורמים ערביים מציגים את מבול אלאקצא ככישלון אסטרטגי של חמאס על אף ההצלחה הראשונית. עמדת המקטרגים, כמו שיח' ד"ר סלמאן אלדאיה מעזה או מזכ"ל הליגה האסלאמית  העולמית, שיח' מחמד אלעיסא, היא כי במונחים של עלות מול תועלת (מצלחה מול מפסדה) החלטת חמאס לצאת למלחמה התקבלה בניגוד לחוקי ההלכה המוסלמית.5 המטרה הראשית של חמאס, לפחות לפי נאום הפתיחה של מפקד עז אלדין אלקסאם, הזרוע הצבאית של חמאס, מחמד אלצ'יף, הייתה "לשחרר את כל פלסטין" באמצעות התקוממות עממית גורפת של העולם המוסלמי כולו. "אחינו בהתנגדות האסלאמית, בלבנון, באיראן, בתימן, בעיראק ובסוריה, זה היום שבו ההתנגדות שלכם תאחד כוחות עם עמכם בפלסטין".6

כמעט שנתיים חלפו, רצועת עזה מפורקת וטבעת האש האיראנית בכללותה נחלשה מהותית לאחר אבדות כבדות כולל מבצע "עם כלביא" באיראן, ואובדן השלטון העלאווי בסוריה ועוד. לא רק שחמאס לא הצליח "לשחרר את פלסטין", אלא גרם לסבל בל יתואר לערביי רצועת עזה. על כן המתפלמסים עם חמאס תוהים האם כל זה היה שווה?

ביוני 2025, במסגרת כינוס של מאות אנשי דתי מוסלמים מרחבי העולם בתורכיה, התפרסם "אמנת חכמי הדת של האומה בסוגיית מבול אלאקצא" - מסמך שנועד לתת מענה הלכתי לתהיות אלה ולביקורת הדתית על חמאס. מדובר בנקודת ציון בשיח האסלאמי סביב הסכסוך הישראלי-פלסטיני, וממחיש את החשיבות הרבה שחמאס מעניקה לו. עדות לכך אפשר למצוא במעורבותו של נואף תכרורי, פעיל חמאס ויו"ר איחוד חכמי הדת בפלסטין (היא'ת עלמאא' פלסטין), בניסוחו.7 מדובר במסמך אידאולוגי והלכתי, שנוסח אחרי דיונים ארוכים בהשתתפות נרחבת של גופים ואישים דתיים ממדינות ותרבויות שונות. עד כה חתמו עליו 505 אנשי דת, לצד עשרות גופים מוסדיים של אנשי דת, כאשר רבים מהחותמים משתייכים לאיחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים (אַלאִתִּחַאד אֶלעָאלַמִי לִעֻלַמַּאא' אֶלמוּסְלִמִין) שמושבו בקטר.8 בין החותמים אפשר למצוא חכמי דת מצרפת ומהודו, מה שממחיש את מאמצי היוזמים להציג מסר פאן־אסלאמי מאוחד.

על פי המסמך, התשובה לשאלת העלות מול התועלת היא חיובית. האמנה מחולקת להקדמה וחמישה שערים. ההקדמה מפרטת את תכלית האמנה – להדריך את מדינות המוסלמים, החוקרים ואנשי המעשה לתמיכה בלוחמי הקודש (מג'האדין), ומסבירה כי האמנה היא מאמץ אינטלקטואלי משותף של גופים אקדמיים, חוקרים מומחים, איגודים מקצועיים וארגונים משפטיים. בסוף ההקדמה מופיע מעין ביאור מושגים. כותרתו של השער הראשון היא: "העמדה השרעית ביחס לכיבוש פלסטין הישות הציונית". שער זה מונה 22 סעיפים ומסביר בכלליות את עמדת הכותבים המובעת כבר באמנת חמאס ובאמנה הפלסטינית, ולפיה פלסטין היא אדמת קודש ואי אפשר לוותר על שום חלק ממנה בשום צורה.

בשער השני שכותרתו "מגבלות השיח ההלכתי ביחס למבול", נכתב בסעיף 26: "הבחינה של האינטרסים והנזקים, והערכת דרגותיהם ואיזונם ביניהם, היא למעשה שיקול הלכתי שמאושר לאנשי דעת מומחים".9 מטרת שער זה להבהיר כי כל מי שחולק על המג'האדין או מצביע על טעויותיהם - הוא בגדר "המכשילים, היראים והפחדנים".

בשער השלישי שכותרתו "מבול אלאקצא  במאזן ההלכתי", נכתב  בסעיף 35: "המחיר הכבד ששילמו תושבי עזה במערכת 'מבול אלאקצא' אינו מוביל לחרטה, אינו מעורר צער ואינו מביא לשברון רוח; אלא יישאר עדות לאמונת האמת ולעוצמת ההקרבה".10 בשער זה מודגש כי כל מי שנשאר איתן על אדמתו ולא ברח ממנה – המורים ועובדי הסיוע הרפואי – כולם מג'האדין. בסעיף 39 מתוארות נשות עזה אף הן בזכות הקרבתן כמשתתפות בג'האד, לדוגמה אם עמארה, אם סלים וח'נסאא.11 המסקנה של כותבי המסמך בסעיף 42 בשער זה היא: "כי הפשעים שביצעה הישות הכובשת בעזה ומחוצה לה, ובכללם מלחמת ההשמדה המתמשכת עם המצור והרעב הם בגדר הכרזת מלחמה על אומת מחמד כולה".12

כותרתו של השער הרביעי היא "העקירה, פירוק נשק ההתנגדות והרעב". לפי כותביו, חל איסור חמור לתמוך בהגירה כפויה של פלסטינים מעזה ובפירוק נשק ההתנגדות. כל התומך בפירוק נשק ההתנגדות "הריהו בוגד באללה, בשליחו ובמאמינים".13 השער החמישי והאחרון, כותרתו "חובות האומה כלפי מערכת מבול אלאקצא". בשער  מגדירים את חובות חכמי הדת, חובות שליטי מדינות האסלאם, חובות אנשי הממן והכלכלה, חובות אנשי התקשורת, חובות אנשי האקדמיה והמשפט וחובות האומה בכללותה. החובה העיקרית מופיעה בסעיף 82: תמיכה בעם הפלסטיני ובתושבי עזה בפרט, לסייע להם ולחזקם. כישלון לבצע זאת ייחשב כנטישת המוסלמים בעת צרה והכנעתם בפני אויביהם.14 

מתוך מסמך שהוציאה חמאס לציון מבול אלאקצא. מקור: https://www.majalla.com/node/308961/

המסמך מכונה אמנה, ברית או שבועה (מית'אק). אמנת 2025 מזכירה בהיבטים רבים את אמנת חמאס (1988) ואת האמנה הלאומית הפלסטינית (בשתי גרסאותיה, 1964 ו־1968). אמנות אלה ראו אף הן בג'האד או במאבק המזוין את הדרך היחידה להוביל לשחרור פלסטין; החתימה על האמנה ב־2025 מזכירה את כינוס הוועידה הכלל־אסלאמית בראשות המֻפתי חאג' מחמד אמין אלחסיני בראשית שנות ה־30 של המאה ה־20, שנועד אף הוא להעניק לגיטימציה להמשך ההתנגדות ליישוב היהודי בתקופת המנדט. בדומה להיום, גם אירוע זה נערך בשעת משבר של התנועה הלאומית הפלסטינית – מאורעות תרפ"ט (1929), פרסום "הספר הלבן השני" של לורד פאספילד (סידני וב) וביטולו.15

גם באמנת 2025 מדגישים המשתתפים את מחויבותם לג'האד ולהגנה על המקומות הקדושים, אולם חשוב לשים לב לכמה סוגיות שמופיעות בה לראשונה:

הגדרת שטחה הגיאוגרפי של פלסטין. בהקדמה לאמנה  מופיעים הגדרות כלליות של מושגים באמנה. "פלסטין היא אחת הארצות ההיסטוריות והגאוגרפיות החשובות באלשאם המבורך16 שבעולם האסלאמי. היא שוכנת בדרום־מזרח הים התיכון, ועיר הבירה שלה היא ירושלים על כל חלקיה. שטחה הוא 27,027 קמ"ר. זוהי ארץ שאליה היגרו הנביאים, היא נקודת סיום מסע הלילה (האסראא') ותחילת מסע העלייה לשמיים (המעראג'), וארץ הג'האד והרבאט (מקום מבצר וקרב)".17

שטח ישראל, כולל יהודה ושומרון, רצועת עזה, ירושלים ורמת הגולן (ללא החלק המפורז) הוא 27,027 ק"מ. נתון זה דורש הסבר. באמנה הלאומית הפלסטינית ב־1968 נכתב כך: "פלסטין בגבולותיה כפי שהיו בתקופת המנדט הבריטי היא יחידה אחת אינטגרלית".18 כלומר גבולות המנדט הבריטי בין השנים 1918–1948 הם שקבעו את גבולות הלאומיות הפלסטינית. החל מ־1922 כלל שטח ארץ ישראל המנדטורית, שיועד להקמת הבית הלאומי היהודי, רק את השטח שממערב לנהר הירדן. היקף השטח הוא כ־25,877 קמ"ר בלבד. בתקופת המנדט הבריטי, רמת הגולן לא נכללה כלל בתחום המנדט הבריטי בארץ ישראל, אלא השתייכה למנדט הצרפתי בסוריה.19 אמנת 2025 משנה אפוא את הגדרת פלסטין ההיסטורית המופיעה באמנה הלאומית הפלסטינית.

באמנת חמאס מ־1988 נמנעה התנועה להגדיר במדויק את שטח פלסטין, והשאירה את הנושא עמום. בסעיף 34 נכתב:  "פלסטין היא לב ליבו של כדור הארץ, מפגש היבשות, מקום משיכה לחמדנים משחר ההיסטוריה", נכתב בה ובהמשכה מובא חדית' המיוחס לנביא, שגם הוא לא מפרט במדויק את שטח פלסטין: "אללה יאפשר לכם לכבוש את אלשאם לאחר מותי, מאלעריש ועד הפרת. אנשיה, נשותיה ושפחותיה, ישהו בה ככוח מגן בפני האויב".20 בסעיף 11 אדמת פלסטין מתוארת כאדמת הקדש אסלאמי (וקף) "השייכת לדורות של מוסלמים עד יום תחיית המתים".21

במסמך המדיני של חמאס מ־1 במאי 2017 מוזכרים פרטים נוספים המעניקים בהירות מסוימת. "פלסטין המשתרעת מנהר הירדן במזרח ועד לים התיכון במערב, מראס אלנאקורה (ראש הנקרה) בצפון ועד אם אלרשרש (אילת) בדרום – היא יחידה אינטגרלית אחת".22 ואולם גם במסמך זה עמימות היקף השטח, במיוחד בכל הנוגע לגבול המזרחי של פלסטין, נמשכת. במסמך המדיני מתוארת קדושת פלסטין הנובעת מירושלים וממקום מסגד אלאקצא: "אשר ברכנו את סביבותיו" (קראאן, 17, 1), אולם אין הגדרה להיקף השטח המבורך. במובן זה אמנת 2025 אינה מתייחסת כלל לגבולות 1967 או 1948, אלא מגדירה את פלסטין בפשטות לפי השטח שישראל מחזיקה בפועל.23 כלומר כל שטחה של ישראל, לרבות השטח שסיפחה אליה, הוא למעשה פלסטין.

הגדרת ההתנגדות (אלמקאומה). המילה "התנגדות" באמנה מוגדרת: "כל ג'האד ומאמץ שנעשים כדי להדוף את התוקפנות מעל אדמת פלסטין". הג'האד בפלסטין מוגדר כג'האד הגנתי (ג'האד אלדפאע). משמעותו: "השקעת מאמץ בגוף, בכסף, בפה [בדיבור] ובכל אמצעי אפשרי, כדי להיאבק באויב הכובש ולהדוף את תוקפנותו הקיימת והצפויה".24 מכאן שהחובה להגן על פלסטין ולתרום כסף לג'האד היא חובה אישית (פרצ' עין) ולא חובה כללית.25 לפי חותמי אמנת 2025, פעולת מבול  אלאקצא מוצדקת הלכתית כיוון שהיא נחשבת התנגדות לגיטימית וחלק מחובת הג'האד במקרה זה, ללא התחשבות בתוצאות הסופיות מבחינת התועלת שבפעולות אלו.

המילה התנגדות אינה מעבירה את מלוא המורכבות של המילה הערבית מקאומה. חוקרים שונים כמו אהוד יערי ומיכאל מילשטיין כבר עמדו על העובדה שהמילה נועדה להציג את מכלול הפעילות של חמאס באופן חיובי.26 קצרה היריעה מלתאר את מלוא הפרשנות של המילה הזו שמקורה בהתנגדות הפרטיזנית (Resistance) לגרמנים במלחמת העולם השנייה. התנגדות נתפסת כחיובית יותר, להבדיל מהמילה "טרור" המתארת את המאבק הצבאי, הפוליטי והמדיני שחרתה חמאס על דגלה. יתרה מכך, ההתנגדות בתפיסת חמאס היא ההצדקה הכמעט בלעדית להקמתה.27 אמנת 2025 מסבירה זו בצורה פשוטה. מקאומה משמעותה ג'האד על כלל צורותיו.

המילה מקאומה אינה מוגדרת רשמית באמנת חמאס, על אף שהיא קיימת בשמה – תנועת ההתנגדות האסלאמית (חרכת אלמקאומה אלאסלאמיה). אולם במסמך העקרונות של 2017 בסעיף 25, מקאומה כבר מוגדרת במשמעות רחבה יותר מג'האד. "להתנגד לכיבוש בכל האמצעים והדרכים היא זכות לגיטימית המובטחת על פי החוקים האלוהיים, וכן לפי נורמות וחוקים בין־לאומיים".28 בגרסת 2017 המילה ג'האד אינה מופיעה במפורש אלא מוזכרת כהתנגדות מזויינת (אלמקאומה אלמסלחה).

הריסות בשכונת אלרימאל בעזה בעקבות תקיפות צה"ל, 9 באוקטובר 2023. צילום: WAFA ויקיפדיה

מסקנות

אמנת חכמי הדת של האומה בסוגיית מבול אלאקצא, שפורסמה ביוני 2025, היא נקודת ציון מהותית לניתוח ההתפתחות האידיאולוגית של חמאס. מהמעורבות של התנועה במסמך, כפי שניתן ללמוד מרתימתו של ראש איחוד חכמי הדת בפלסטין ופעילים נוספים המזוהים עם התנועה, אפשר ללמוד על החשיבות שמעניקה לו חמאס. ייחודה של האמנה טמון בעובדה שהיא מנסחת לראשונה, באופן ברור, את גבולות פלסטין הכוללים גם את רמת הגולן - אף שמעולם לא נכללה בגבולות פלסטין המנדטורית או ההיסטורית - צעד המעיד על ההתרחבות האידיאולוגית של המסגרת הטריטוריאלית שחמאס תובעת עליה ריבונות. 

ההתנגדות במסמך מוגדרת (לראשונה רשמית) כג'האד - מושג המתפרש במסמך בהיבטים רחבים, הכוללים גם מאבק מדיני, תרבותי, כלכלי וחברתי. המאבק של חמאס בישראל מוצג כמאבק דתי וערכי שמקורותיו נעוצים בחובה דתית, ומכאן ששיקולי התועלת הציבורית אינם רלוונטיים. כאן גם נעוצה חשיבותו של המסמך במסגרת הפולמוס ההלכתי בסוגיית התועלת שבו. התנועה רואה במחיר הכבד ששילמה רצועת עזה כנחוץ, חיוני ומובן לשם המתקפה על ישראל.

מאמר זה הוא פרי שיתוף פעולה בין "מערכות" ומרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה.